גואה – לא רק מסיבות

מיד ליד
גואה היא אחת המדינות הקטנות בהודו המודרנית. אוכלוסייתה מונה מיליון וחצי תושבים. ההכנסה לאדם ורמת החיים בה הן מן הגבוהות בתת־היבשת. בין השאר, בזכות התיירות ההמונית שהתפתחה בה, ושעליה נשען חלק הולך וגדל של כלכלתה (בנוסף לתעשיית המכרות והחקלאות). היא שוכנת כ־450 קילומטרים דרומית למומבאי, לרגלי שרשרת ההרים של מערב הודו, המכונים הגאטס המערביים (WESTERN GATS), הנמשכת לאורך רובם של חופי הים הערבי. מקומה הגיאוגרפי במערב הודו, בין המדינות הגדולות והחשובות קארנטאקה ומהאראשטרה, תרם להפיכתה למרכז סחר ולצומת בין תרבויות מרכז הודו ודרומה.
האוכלוסייה מתגוררת בערים קטנות ומודרניות יחסית, לצד כפרים זעירים שתושביהם מתפרנסים בעיקר מחקלאות, ואורח חייהם לא השתנה זה מאות שנים. פנאג'י (PANAJI) הבירה היא אחת הערים המודרניות והנעימות בארץ זו. לא תראו ברחובותיה קבצנים או מחזות קשים המאפיינים ערים הודיות אחרות.
גואה מוזכרת לראשונה בטקסטים שומריים שגילם כ־4,000 שנים בשם גוביו (GUBIO). מאוחר יותר, בתקופה הוֶודית, היא מכונה גומאנטאק (GOMANTAK) – "ארץ דמוית גן עדן" בסנסקריט. בשנת 200 לפני הספירה כבשו אותה האריים שבאו מצפון, והאיזור הפך לפרובינציה הדרומית באימפריה של המלך הבודהיסט אָשוֹקָה. נמליה הטבעיים של גואה וקרבתה לחוף המאלאבאר (MALABAR), הנכלל כיום במדינת קרלה, מקור התבלינים ומרכז סחר בין מזרח למערב, הפכו אותה למוקד לסכסוכים בין ממלכות מוסלמיות והינדיות. במשך מאות שנים היא עברה מיד ליד.
בשנת 1510 כבשו הפורטוגלים את גואה מידי המוסלמים והפכו אותה למרכז שליטה ולנמל מרכזי בחוף המערבי של הודו. השליטה בגואה הקלה על ניהול המסחר בתבלינים ובמשי לאירופה. הפורטוגלים שלטו בגואה כמעט ללא הפרעה עד שנות השישים של המאה ה־20. רק ב־1961, לאחר שלא נותרו קולוניות אחרות על אדמת הודו, גורשו הפורטוגלים מן האיזור.
מאז שנות השישים חלו שינויים דרמטיים בחיי תושביה. במהלך העשורים האחרונים היא הפכה למדינה מתועשת, וכיום היא המדינה המשגשגת ביותר בהודו. רמת האנאלפביתיות בה היא מן הנמוכות בתת־היבשת (76 אחוזים מהתושבים יודעים קרוא וכתוב), ושיעור תמותת התינוקות נמוך ביותר (דומה לשיעור התמותה בארצות המערב, ונמוך מזה של בירת ארצות־הברית, וושינגטון).

מעורב הינדי נוצרי
אך רישומן של 450 שנות משטר קולוניאליסטי פורטוגלי (שכלל בתקופות מסוימות גם את האינקוויזיציה) עדיין ניכר. מחצית האוכלוסייה משתייכת לכנסייה הקתולית, וכנסיות גדולות לבנות או כתומות הבנויות בסגנון פורטוגלי ניצבות לצידם של המקדשים ההינדיים. העירוב בין התרבות ההינדית לנוצרית ניכר בכל: במזון, בלבוש, בסגנון החיים ובערכים.
אחת הדוגמאות המעניינות לעירוב התרבותי היא הדרך בה אימצו הנוצרים את המקדש הביתי ההינדי. בבית הינדי טיפוסי יש פינה ובה תמונה או צֶלֶם של האל החביב על המשפחה, ולידו מנורה צבעונית, קטורת ריחנית וזר פרחים כמנחה לאל. בבתים הנוצריים בגואה מופיע דיוקנם של ישו ומריה על רקע תפאורה דומה. גם השמות מנדז, מנדוזה והרננדז מזכירים למבקר כי פעם שלטו כאן הפורטוגלים. אגב, שכיחותם של שמות אלה אינה נובעת מנישואי תערובת בין האירופאים להודים דווקא, אלא מהעובדה שרבים מבני גואה אולצו להמיר את דתם, ואת השם הפורטוגלי העניק להם הכומר המטביל.
גם במזון ניכרת השפעת תרבויות רבות. אפשר בגואה לאכול צ'וריסוס – נקניקייה בסגנון חצי האי האיברי – וללוות אותה בתבשיל קארי הודי אופייני. אפשר לאכול גם ארוחה סינית, צרפתית או איטלקית דשנה ואפילו לזלול חומוס ומלווח ב"תפנוקיה" של דודו הישראלי. במסעדות רבות ניתן להזמין בשר בקר, שהינו טאבו מוחלט בדת ההינדית, ורוב ההודים רואים באכילתו חטא ברברי. הפורטוגלים הותירו אחריהם גם חיבה רבה לאלכוהול. יש בגואה שיכר מקומי המופק מאגוזי קוקוס או אגוזי קשיו, אבל אפשר למצוא שם סוגים שונים של יינות ומשקאות חריפים אחרים.
ההשפעה הפורטוגלית החזקה על התרבות והווי החיים השכיחה ממני כמה פעמים את עובדת היותי בהודו. בשעות הצהריים החמות, כאשר רוב התושבים נסוגים לצל הבתים לסיאסטה נעימה, נדמה היה לי שאני באיים הקריביים או באמריקה הדרומית. השלווה והקלילות המאפיינות את גואה, ארץ הדקלים והחופים שטופי השמש, אינן מזכירות את הלחץ והמהומה האופייניים למקומות אחרים בהודו.
אבל מה שמבדיל את גואה ממקומות אחרים בתת־היבשת הוא בעיקר מעמד הנשים. בגואה יש שוויון בתחומים מסוימים בין נשים לגברים, שהוא נדיר בהודו השמרנית והפטריארכלית. הנשים זכאיות, למשל, לחלק שווה בירושה ולחצי מן הנכסים המשותפים בנישואים. ייתכן כי מעמד כלכלי זה מוסיף לביטחון העצמי שלהן, שכן נשות גואה הן באופן מובהק ביישניות ומסוגרות פחות מאשר נשות הודו האחרות. לעיתים קרובות הן מנהלות את העסק המשפחתי – בתי המלון, המסעדות או החנויות – ורבות מהן עוסקות במקצועות חופשיים. את הסארי, הלבוש המסורתי, נטשו רובן לטובת שמלה מערבית, ואפילו מכנסיים.

פניה של התיירות
השינוי המוחשי ביותר התחולל בגואה בשנים האחרונות, כשהמדינה נפתחה לתיירות. כבר בשנות השישים היתה גואה מוקד משיכה לתרמילאים צעירים ול"היפים" מאירופה ומארצות־הברית. אז היו החופים הטרופיים בתוליים. שלוות התושבים ותחושת החופש הפכו את גואה למקלט לצעירים, שביקשו להפנות את גבם למירוץ הקידמה המטורף של העולם המערבי. עבור חלקם נותרה גואה מקום מקלט גם כשהתבגרו.
אחד האנשים שפגשתי שם הוא פרופסור אנגלי מאוניברסיטת קמברידג', שמאז צעירותו הוא מבלה כאן כמה חודשים בשנה. שוחחתי גם עם מריה הספרדייה, המטיילת בכל העולם זה עשרים שנה, וזהו ביקורה החמישי בגואה. יש כאלה המבלים בגואה חורפים שלמים, ולעיתים תקופות ממושכות אף יותר.
גם בעונת המונסונים כשיורדים גשמי זלעפות, לעיתים במשך שבועיים רצופים, אפשר לראות תיירים פה ושם. בשיאה של עונת התיירות מתמלאים החופים בצפון גואה בהמון תיירים, עד כי נדמה שמספרם גדול ממספר תושבי המקום.
בשנים האחרונות הפכו מסיבות הטראנס לחלק בלתי נפרד מהחוויה של צעירים המבקרים בגואה. מוסיקת טראנס אלקטרונית, המכונה "גואה טראנס", נשמעת על החופים וביערות, ואלפי רוקדים בבגדים צבעוניים מתנועעים בין בדים מתנופפים ולהטוטנים המשליכים ותופסים מקלות אש. אנשים מכל קצות העולם מתאספים כאן, צופים בזריחת השמש ובשקיעתה, ונראה כאילו נשברו מחסומים תרבותיים.
בימי שבת וראשון בבוקר מפירים אוטובוסים מלאים במשפחות של תיירים הודים את שלוות החופים. הם מגיעים מהערים הגדולות, רעשניים ונבוכים, ומטיילים בין הזרים שהשתלטו על המקום. הם מצלמים ומצטלמים וקוראים זה לזה, והתיירים מאירופה, מאוסטרליה, מארצות־הברית וממקומות אחרים בעולם מסתכלים עליהם באדישות.
לא רחוק מחופי התרמילאים ושוחרי המסיבות הולכים ונבנים מלונות פאר ענקיים, שעתידים לאכלס מיליוני תיירים. (כבר היום פוקדים את גואה יותר ממיליון תיירים בשנה). הזרם הגובר של תיירים אמידים, המגיעים לנפוש כאן וזקוקים לכל שירותי התיירות המערביים, גובה את מחירו מהסביבה. עוד ועוד חופים נקיים הפכו למזבלות, וחופים שהיו מאוכלסים בדלילות התמלאו בתיירים משתזפים המותירים אחריהם שובל של לכלוך והרס. חנויות למזכרות ומסעדות נוצצות צצות בכל מקום, ואט אט נעלם הצביון המקורי של גואה. את מקומו תופסת הצגה שנמכרת היטב לתיירים עבור מטבע זר.

סקרנות וחשש
לתושבי גואה קשה להסתגל לשינויים הדרמטיים. יחסם לזרים הרבים הפוקדים את חופיהם אינו חד־משמעי. הם אמנם נהנים מהעושר הרב שמביאה עימה התיירות ומגלים סקרנות למנהגי הזרים; אך רבים חוששים כי ארצם עלולה להינזק מזרם התיירים ה"משחיתים ומזהמים".
כפרים שמרניים התמלאו לפתע בתיירים מערביים, שהביאו עימם הרבה כסף, מנטליות זרה ורעיונות חדשים. כל אלה הביאו לשינוי של ממש בחיי התושבים. סדרי חיים שהיו מקובלים במשך מאות שנים התהפכו על פיהם.
אורח חייה של סימה, נערה הינדית בת 18 שפגשתי על החוף באנג'ונה, מדגים היטב את האמביוולנטיות שחשים תושבי גואה כלפי ערכי העולם המערבי. סימה מוכרת חטיפים על החוף ונפגשת מדי יום עם צעירים מערביים בני גילה. היא מדברת אנגלית מצוינת, ולדבריה יש לה חברים מארצות שונות. עם זאת, אין הדבר ניכר באורח חייה ובתפיסת עולמה. היא לא יצאה מהכפר הקטן, אנג'ונה, בו מתגוררת משפחתה, ונאסר עליה לחזור לביתה אחרי עשר בערב. בגואה יש אמנם משפחות שצלחת לוויין ענקית ניצבת בחצר ביתם והם קולטים באמצעותה שידורי טלוויזיה מכל העולם, אך אין בביתם מים זורמים והם נאלצים להתרחץ במים שנשאבו מן הבאר שחפורה בחצר לצד צלחת הלוויין.
השיפור הכלכלי גורם בעקיפין לבעיה נוספת. גואה הופכת בהדרגה למוקד הגירה מכל חלקי תת־היבשת ההודית. כמעט שליש מהאוכלוסייה מורכב היום מאנשים שאינם ילידי המקום. רבים מהוותיקים אינם מרוצים מכך ומאשימים את המהגרים בעלייה התלולה במספר מקרי הפשע והאלימות נגד תיירים.
ואמנם, בשנים האחרונות התרבו מעשי הפשע, וגם מספר הקבצנים המסתובבים ברחובות גדל. והמשטרה אינה מבצעת את עבודתה כהלכה. נפוצים סיפורים רבים על מעשי שחיתות של שוטרים ודרישת שוחד מתיירים וממקומיים גם יחד. בחופים הצפוניים, אנג'ונה, ואגאטור (VAGATOR) ואראמבול (ARAMBOL), שוררת כמעט אנרכיה, והתושבים נאלצים לעיתים קרובות "לטפל" במקרי הפשיעה בעצמם.
כך קרה שתיירת מדרום־אפריקה הותקפה באחד הלילות על שפת הים באנג'ונה. במקום להודיע למשטרה, החליטו התושבים (המעוניינים ברווחת התיירים) לערוך בירור זריז, גילו את האשמים ותקפו אותם. מאורעות מסוג זה שכיחים כאן, בגלל תחושת התושבים כי השוטרים אינם מעוניינים בביצוע תפקידם, אלא במילוי כיסיהם במעות.
בינואר 1996 הכריזו כותרות העיתונים היומיים בארץ, כי אלפי צעירים ישראלים מגיעים למסיבות בגואה, מתמכרים לסמים קשים ומאבדים את שפיותם. הדיווחים היו מוגזמים. אין בגואה בעיית סמים קשה. הדיווחים גרמו למספר מעצרים לא מוצדקים. על עתידה של גואה מרחפים סימני שאלה רבים. ההתפתחות המואצת והקונפליקטים התרבותיים מסכנים את המקום הרבה יותר מכפי שהם מסכנים את בריאותם של הצעירים האורחים.

עוד מידע על טיול להודו