שלטים מאירי עיניים שמוצבים ברחבי העיר מורים את הכיוון לבית הכנסת של טרביץ' בדרום-מזרח צ'כיה. בית הכנסת המקומי, שנבנה במאה ה-17, הוא האתר הכי אהוב היום בעיר. העובדה שזכה למעמד של אתר מורשת עולמית ברשימת ארגון אונסק"ו העלתה את טרביץ', עיר די נידחת בצ'כיה, על מפת התיירות. בהשקעה ובמאמץ גדולים הפך המבנה הגדול למוזיאון לתולדות הקהילה היהודית הנכחדת של העיר. בטרביץ', חשוב להבהיר, לא חי כיום אפילו יהודי אחד. הצעירות שמסבירות על המסורת היהודית בבית הכנסת לא יכולות לקרוא אף מילה מן הכתובות העבריות שמצוירות על הקיר. סביבתו של בית הכנסת מבלבלת לא פחות מזהותן של הצעירות. הרובע כולו, ששימש עד מלחמת העולם השנייה כגטו היהודי של העיר, עבר תהליך שימור וחידוש מעוררי השתאות. 123 בתי הרובע שופצו, נצבעו בצבעים עליזים, עוטרו בשלטים שמסבירים בצ'כית ובאנגלית מי בדיוק גר בהם בעבר, ונחשבים כיום לאחד משני אתרי התיירות שעליהם תקוותה של העיר (השני הוא הבזיליקה סנט פרוקופיוס מהמאה ה-13). הצעירות שעובדות בבית הכנסת טענו בהחלטיות שזהו האתר היהודי היחיד ברשימה מחוץ לישראל.
בשיא פריחתה של הקהילה בטרביץ', באמצע המאה ה-18, התגוררו בה 1,700 יהודים, שהיוו אז מחצית מאוכלוסיית המקום. בתחילת מלחמת העולם השנייה נותרו בעיר רק 300 יהודים. רובם נלקחו למחנות ההשמדה ורק עשרה שבו לעיר. גם הם, כאמור, אינם חיים בה כיום. בשנות ה-90 החליטה העירייה לשמר את הרובע כולו ולהשקיע ממון רב בשיפוץ אחד בתי הכנסת (השני משמש כיום ככנסייה). במהלך השיפוץ חשפו את הצבע המקורי ואת ציורי הקיר היפים, שמתנוססים כיום על הקירות. אחת הצעירות בבית הכנסת הסבירה כי "הרובע הוא כיום חלק מן המורשת שלנו. בתי ספר מגיעים לכאן במסגרת שיעורי ההיסטוריה שלהם. הכניסה למקום כרוכה בתשלום כמו לכל מוסד עירוני". הרובע היהודי בטרביץ' הוא רק דוגמה אחת לפריחה גדולה לה זוכים בשנים האחרונות אתרים יהודים ברחבי אירופה. פראג, 180 קילומטר צפונית-מערבית מטרביץ', הפכה את הפריחה הזו לאחד ממכרות הזהב שלה. הגולם של פראג, בית הקברות היהודי, בית הכנסת הישן חדש, השעון עם האותיות העבריות במקום ספרות, ביתו של קפקא, כל אלה הם היום חלק ממסלול התיירות המוכר והקבוע בפראג. על המסלול הזה צועדים מדי יום עשרות אלפי תיירים, יהודים וכאלה שאין להם כל קשר או זיקה ליהדות.
הנטייה לחפש את האתרים היהודים בולטת גם בערים אחרות ברחבי אירופה. סיורים בעקבות המורשת היהודית נערכים באיטליה (בעיקר באתר העתיק באוסטיה, כ-30 ק"מ מרומא ובמקומות קטנים כפיטיליאנו, בין רומא לפירנצה), בערים קורדובה וחירונה בספרד, בברלין (בה הרובע היהודי, שנמצא בשכונת מיטה, נחשב לאחד האזורים הפופולריים ביותר בעיר), בפריז, בלונדון ובמקומות רבים נוספים. בקורדובה ובערים אחרות בספרד זכו הגטאות היהודיים לפעולות שימור אינטנסיבי כבר בשנות השישים של המאה העשרים. הרובע היהודי, הח'ודריה (La Juderia), שממוקם בדרום-מזרח העיר, נחשב היום לאחד ממרכזי התיירות והבילוי החשובים בעיר. בין כיכר יהודה הלוי לרחוב היהודים אפשר ללון או לשתות קפה במלון מימונידס, על שמו של הרמב"ם, ללקק גלידה בכיכר טבריה ולהתרשם מהטיפוח וההשקעה. האתר היהודי המרכזי בקורדובה הוא בית כנסת עתיק מהמאה ה-14 שנושא את שמו של הרמב"ם, למרות שהוא עצמו, קרוב לוודאי, מעולם לא התפלל בו. הרמב"ם אמנם נולד בעיר ב-1135 וחי בה עד גיל 13, אז נמלטה משפחתו בגלל רדיפות והתיישבה בפאס שבמרוקו. העובדות האלה לא מקלקלות את תעשיית התיירות שהתפתחה סביב דמותו וסביב אתרים יהודיים נוספים בקרודובה. בבית הכנסת העתיק יש כתובות בעברית והוא משמש כאתר תיירות ולא כמקום תפילה. בעיר חיים אמנם כמה עשרות יהודים, אבל אין בה קהילה פעילה.
השכונה היהודית בחירונה (Gerona), כ-80 ק"מ מצפון לברצלונה בקטלוניה, לא רחוק מהגבול הצרפתי, היא מהשמורות ומהיפות ביותר בספרד. בשנות השמונים של המאה העשרים שוחזרו ושופצו רבים מהמבנים ומהסמטאות. על פתחי רבים מהבתים אפשר עדיין לראות חריצי מזוזות מלפני יותר מ-500 שנה. בעיר היו לפחות שלושה בתי כנסת, אך אף אחד מהם לא שרד כבית תפילה יהודי. בית הכנסת האחרון היה בשימוש עד לשנת 1492. היום שוכן במבנה שוכן המוזיאון היהודי ומרכז הרמב"ן. המוזיאון נפתח בשנת 2000 ומוצג בו אוסף מצבות עבריות מהמאות ה-12 ועד למאה ה-15. כמו כן מוצגת במקום תערוכה על חיי היהודים ומתקיימות בו פעילות תרבותית וחינוכית. רחל קפלן, יהודייה ממוצא אמריקאי שמתגוררת בפריז, הקימה חברת תיירות שמתמחה, בין היתר, בסיורים באתרים יהודים. העסקים, לדברי קפלן, פורחים. "אירופה בונה מחדש את המורשת היהודית שלה", מסבירה קפלן את השגשוג. הפעילות בתחום התיירות היהודית מתגברת לדבריה כיוון שהתיירים כיום הם דור חדש, יהודים ולא יהודים, שמתעניינים וסקרנים להכיר לעומק את המורשת היהודית. "הם לא מתעניינים בשואה", אומרת קפלן, "אלא דווקא בהיבטים אחרים של היהדות. הם רוצים לראות בתי כנסת עתיקים, אבל גם אתרים עכשוויים, שקשורים לחיי הקהילה היהודית כיום. מעטים, למשל, מודעים לכך שגוסטב אייפל המפורסם תכנן את בית הכנסת היפה ברחוב דה טורנל. ההיבטים התרבותיים כוללים גם אמנים יהודים, אוכל יהודי, דמויות יהודיות מפורסמות וכדומה".
הסיורים שמפעילה קפלן הם סיורים פרטיים, מעמיקים ולגמרי לא זולים. הלקוחות שאינם נרתעים מהמחירים הם בעיקר יהודים מארצות הברית ומקנדה, רובם לא דתיים, המתעניינים במורשת היהודית. על פי הגדרתה אלה "אנשים משכילים, סקרנים, שרוצים לראות היבטים אחרים מאלה המוכרים והשגרתיים של ערים כפריז או ברלין. אתרים יהודיים הם לא רק השטטל, וחשוב לדעת שהיו עוד יהודים באירופה מלבד הברון רוטשילד. הסיורים שאנחנו עורכים מבהירים את זה באופן חד משמעי". המשותף לכל המקומות שהוזכרו כאן הוא ההכרה בכך שהמורשת היהודית עשויה, בטיפול נכון, להפוך לנכס תיירותי מכניס ופופולרי. רחל קפלן מדגישה את העובדה הזו בעיקר על רקע האנטישמיות שמתגברת בצרפת: "התיירות היהודית היא פן אחר, שעוסקים בו הרבה פחות, אבל הוא קיים ומורגש. צרפת מטפחת את המורשת היהודית והקהילה היהודית כאן קיימת וחיונית. חשוב להכיר גם את הצד הזה של היהדות באירופה". בתמונה הפותחת: בית הכנסת החדש (Neue Synagoge) בברלין, שנבנה במחצית המאה ה-19 |
.jpg)
.jpg)