ברלין: סיור בעקבות ספר, וקניות

קניות הקומה השישית השערורייתית של הקה.דה.וה
מנסיוני המר אני יודעת שלהכין רשימת קניות מסודרת לפני שאני יוצאת לקה.דה.וה זה בזבוז זמן. לא משנה כמה נחרצת אהיה בהחלטתי לקנות רק את מה שאני ממש צריכה, אחרי כשלוש שעות אמצא את עצמי הולכת אל המכונית, מאחורי סבל לבוש בפראק, דוחף עגלה עמוסה שקיות כחולות מלאות בדברים שראיתי בדרך ונזכרתי פתאום שאני זקוקה להם, בדחיפות!

אדולף ינדורף, יהודי שנולד ב-1870 בעיירה בוויטמברג, ידע מה הוא עושה כאשר פתח לפני 97 שנה בית כלבו גדול ומפואר ב"מערב החדש" – כך כונו הערים והשכונות החדשות שהתפתחו ממערב לברלין. לתושבי חלק זה של ברלין ולתיירים המבקרים בעיר היה ועדיין יש כוח קנייה שמחזיק חנות עצומה שכזאת. כל שנה, בחודש שלפני חג המולד, נאלצים שוטרי ברלין לכוון את כלי הרכב שמנסים להגיע למקום. מי שהצליח לחנות ולצאת מבניין החניה אולי מבחין בשלט על הקיר, המנציח את בית הכנסת שעמד כאן ונשרף בליל הבדולח, בנובמבר 1938.

בפתיחת החנות בשנת 1907 היו בה חמש קומות על שטח של 24 אלף מטר רבוע. כבר אז היתה זו אחת מחנויות הכלבו הגדולות בעולם, והיא הציעה שירותים חדשניים לאותם זמנים, כמו אריזה ותשלום במקום וגם – לא פחות חשוב – תאים להחזקת הכלבים שליוו את הגברות האלגנטיות לקניות וחדרי קריאה לאדונים המשועממים.

כיום, הקה.דה.וה הוא חנות וגם אתר חובה לתיירים, המתגאה במוטו הוותיק: אצלנו תמצא את כל מה שיש! בשמונה הקומות של החנות נמכרים היום 380 אלף מוצרים שונים; במחלקת האוכל, המשתרעת על 7,000 מטר רבוע בקומה השישית, מוכרים 500 איש 33 אלף מוצרי מזון ומשרתים את הסועדים ב-33 פינות זלילה שונות. מי שרואה, למשל, את מספר סוגי הנקניקים, המחולקים לפי ארצות מוצאם, מתבייש לעצמו בשקט על כך שהסתפק עד עתה בחזה הודו מעושן פשוט. כלקוחה ותיקה של החנות, איני מתביישת להודות שעדיין, במחלקת הבשר אני תמיד מבקשת שיזכירו לי איך מגיעים למחלקת הדגים, המפורסמת במבחר העצום שלה ובדלפק המיוחד לצדפות, המגיעות מדי יום, טריות-טריות, מחופים שונים באירופה.

קצת היסטוריה: כאשר מלאו לאדולף ינדורף עשרים שנה, הוא נסע לארצות הברית כדי ללמוד טכניקות מכירה מודרניות. הוא חזר לגרמניה, פתח בברלין חנות שהתמחתה בדברי סידקית וצמר, ואחריה הקים ארבעה בתי כלבו, שהמפורסם בהם הוא בית הכלבו של המערב, המוכר בשם KaDeWe. ב-1926 מכר ינדורף את רכושו למשפחת טיץ, בעלת בתי כלבו רבים בגרמניה. עם עליית הנאצים לשלטון אולצו בני משפחת טיץ למכור את מניותיהם בקונצרן הענק, שהיו בשווי של 24 מיליון רייכסמרק. בסופו של דבר הם קיבלו עבורן רק 800 אלף רייכסמרק, וגם אותם נאסר עליהם לקחת עימם כאשר ברחו מגרמניה להולנד ומשם לפלשתינה. המרוויחים העיקריים מהחרמת הרכוש של משפחת טיץ היו הבנקים הגרמניים הגדולים.

ב-1943 נפל מפציץ אמריקאי על הבניין, שנשרף כמעט לחלוטין ושוקם לאחר המלחמה.

לפתיחת החנות ב-1950 הגיעו 180 אלף איש. ב-1956 הסתיימה בנייתה של מחלקת המזון המפורסמת בקומה השישית, ובמשך השנים המשיכה החנות לגדול. שטחה נכון לרגע זה הוא שישים אלף מטר רבוע, כשטחו של האצטדיון האולימפי בברלין ועוד ארבעה מגרשי כדורגל. אז שתהיה לכם דרך צלחה, ואל תשכחו להצטייד בתרמיל, מימייה, מצפן וכרטיסי אשראי. [נירית בן יוסף]