| לברלין יש פנים מצולקים. תנופת בנייה אדירה והתפרצות אימתנית של הרס, שני כוחות מנוגדים ומשלימים, שניהם קיצוניים, עיצבו את הכרך במאה שנים של טלטלה בין משטרים רודניים לצבאות כיבוש, הפיכות, ניסויים אדריכליים, גלי הגירה, משברים כלכליים, תאוות עזות ותנועות חתרניות: הכל קיצוני בברלין, עיר שאוהבת סנסציה. ברוכים הבאים לעיר הגבול שלא יודעת גבולות. ושימו לב לשלטים: אתם עומדים לצאת מאזור השליטה האמריקאית. המלכה האפלה במרוצת המאה העשרים, ברלין היתה המוצב המערבי האחרון בעומק המזרח. גזרו אותה לשניים אחרי שחילקו אותה בין ארבעה צבאות, ועוד קודם היתה בירת האימפריה הברברית, קצרת הימים, שנקראה הרייך בן אלף השנים. היא זו שהפילה ברעש גדול את מסך הברזל ופתחה את פסטיבל הפשרת הקרקעות לקפיטליזם המנצח; אבל ברלין היא גם בירת הגרפיטי, המלכה האפלה של תרבות השוליים, חזית ההתנגדות האנרכיסטית, האוונגארד, החיים האלטרנטיביים. רק אצלה רואים את מצעד האהבה מסתער בצבעי פאנק ושדיים חשופים על מקדשים לאלה מרצדס, קרעי חומה, מגדלי פאר, מרתפי חקירות, חידות. העבר שלה נקוב חורים שחורים כמו גרבי הרשת של רקדנית קברטים מזקינה, מושחתת כמו מרלן דיטריך ב"המלאך הכחול" (ולא, בהחלט לא לייזה מינלי המתוקה מ"קברט") ואף אחד לא יודע מה בדיוק צריך לעשות איתו, עם העבר הלא נגמר הזה: להזכיר, להשכיח, למחות, לשקם, לבנות מצבות או להרוס אותן, שוב להחליף שמות, לפתוח ארכיונים או לקבור אותם, מה עושים?
המאה העשרים עיצבה את פני ברלין בצלמה ובדמותה: פני צלקת. עם בוא המאה החדשה, המילניום השלישי, איחוד הגרמניות ופירוק הגוש המזרחי וקץ ההיסטוריה, הוזמנו גדולי האדריכלים בעולם לעשות לה מתיחת פנים. ההון זרם, יזמים פרטיים נהרו לעיר המאוחדת לכבוש מגרשים, משרדי הממשלה הועברו מבון, הרייכסטאג שוחזר ושופר, שטחי ההפקר על תוואי החומה נעשו בבת אחת לאזור הנדל"ן האורבני הגדול ביותר באירופה. מקצת מן המרתפים המקוללים של הרייך השלישי הופשרו לצורכי סוני ודיימלר־קרייזלר, אחרים שולבו בתוכניות חינוכיות. השיניים השחורות הולבנו. ומה שנוגע לפנים – הפנים המסוכסכים האלה, שבהם נחרצו הקמטים העמוקים של העידן המודרני – עליהם צמחו פיגומים לאלפים. והנה שוב, בברלין, תנופת בנייה אדירה.
נראה שכל שלושה אנשים פותחים להם קפה בברלין: קפה־קוּּכן מדושן בשלאגזאנה לזעיר בורגנות וקפה ספרותי לאינטלקטואלים, מוסדות פרחוניים שבהם מלצריות חגורות סינרי תחרה למותניהן העבים נושאות מגשים מצטלצלים בדנדון חרסינה ענוג או מאורות מוארות באור עכור, שרק אותו סובלות עיניהם הטרוטות של אמני שוליים ומהפכנים. לכל טעם יימצא קפה אהוב בברלין, כי כמו שהיתה מדרך למגפיהם של השנואים ברודנים, כך היתה עירם האהובה של המשוטטים, הולכי הבטל האוּּרבּנים, אנשי הרוח ופורקי העול. עיר ספר נשכנית במאה ה־17 סיפח פרידריך וילהלם, "האלקטור הגדול", עיירות נוספות בין יובלי השפרה והניח את התשתית לציר המרכזי של העיר, שדרת אונטר דן לינדן, שהובילה מן הטירה לשדות הציד המלכותיים, הטירגארטן (Tiergarten). היום זהו הפארק הגדול בלב העיר. ב־1701 נעשו ההוהנצולרנים מלכי פרוסיה, קבעו את ברלין כבירתם והרחיבו בהתמדה את הטירה והקסרקטינים כדי לחזק את אחיזתם באזור המזרחי הפראי, המיושב בדלילות, של הממלכה החדשה. ברלין התפתחה כעיר ספר, מושב ארעי של גייסות; אפשר שמזה נובע אופייה היחיד במינו, המתנדנד בין שאיפות מונומנטליות לרוח אנרכית, פרועה, לא גרמנית בעליל. תושביה היו ידועים תמיד בעוקצנותם, והעגה שלהם מכונה "שנאוצה" — נשכנית. לא ייפלא ששליטים אבסולוטים, מפרידריך הגדול ועד ביסמרק (והיטלר אחריהם), תיעבו את העיר, ונהגו לקצר את שהותם בה ככל האפשר. אף על פי כן, במרוצת המאה ה־18 הוסיפו מלכי פרוסיה להגדיל את הטירה וזו נעשתה ארמון מהודר ולו 1,200 חדרים; העיר סביב, לעומת זאת, גדלה בקושי לשישים אלף תושבים, כעשירית מאוכלוסיית לונדון ופריז באותה עת.
פועלים ונובורישים בפרוש המאה הפכה ברלין למרכז של תעשייה כבדה, מכונות, ברזל ופועלים. מהגרים מן המזרח — רבים מהם יהודים — גדשו את הרחובות שמלאו פיגומים. בתי חרושת ומשכנות פועלים התפשטו בפראות על השדות, ורשת תחבורה מודרנית, שכללה את החשמליות הראשונות בעולם, ויאדוקטים לרכבות עיליות ומערכת תת קרקעית לרכבת תחתית, הפכה את העיר לג'ונגל סואן, מתנועע, מהמם חושים. כדי להתמצא במארג האורבני הזה, המשתנה ללא הפוגה, היה צורך בספקי מידע זריזים: ברלין של תחילת המאה העשרים הפיקה כתבי עת ועיתוני בוקר, צהריים וערב במגוון ובכמות עותקים חסרי תקדים – יותר מלונדון, יותר מפריז. המבקרים בעיר נדהמו למראה שלטי הפרסומת, שהיו מחוצפים בגודלם כמו בעיצובם ונפרשו על פני כותלי בניינים שלמים. ולטר רטנאו, בן למשפחת תעשיינים יהודית, מי שהיה לשר החוץ ברפובליקה של ויימאר ובמהרה – לאחד הקורבנות הראשונים של הטרור הנאצי, קרא לברלין "הבירה הגדולה של ה־Parvenue" – "מקרוב באו", כלומר, העולים לגדולה, המתעשרים החדשים. בתחילת המאה פשטו מדי לילה כעשרים אלף זונות על רחובות הכרך. טרנסווסטיטים, קברטים מופקרים, סאטירה ארסית, קהילה הומוסקסואלית מוחצנת ויצירה אמנותית נועזת זיכו את בירת גרמניה בתואר "בבל שעל השפרה". אמנות עצבנית
וקצב הכרך אמנם הניב יצירות מודרניות, מהפכניות לא פחות מן המורשת הפוליטית של רוזה לוקסמבורג וקרל ליבקנכט, שני המנהיגים הרצוחים של התנועה הקומוניסטית. אלה היו יצירות אורבניות ועצבניות, קולאז'ים של המולה שהושפעו מן הרכבות המתרוצצות מתחת לאדמה ומשקשקות בחלונות, מאתרי הבנייה, מצעקות הסנסציה של נערי החדשות וההמונים הצובאים על הנקניקיות ב"אשינגר", הרשת הראשונה בעולם למזון מהיר, ועל בתי הכלבו החדשים – רובם בבעלות יהודית. היהודים היוו אחוז ניכר גם מבעלי ההוצאות לאור, ומאנשי הרוח, התיאטרון, המדע והמוזיקה בברלין. רשימה חלקית ביותר של אלה שנולדו, התגוררו או שהו בברלין בראשית המאה העשרים כוללת את ולטר בנימין, אלברט איינשטיין, פרנץ קפקא, אלפרד דבלין, אליאס קאנטי, פריץ טוכולסקי, ארנולד שנברג, לאון פויכטוונגר, בילי וויילדר, קורט וייל, ברונו ולטר, פריץ לאנג, איל העיתונות אולשטיין ושני בעלי רשתות הכלבו הגדולות, ורטהיים וטיץ. הצל והפשע קדחת היצירה של ברלין הגיעה לשיאה בשנות העשרים של המאה, כשהיא מתהלכת שלובת זרוע עם צל שחור, כבד, שלא הרפה ממנה לרגע. אפשר היה לראות אותו נשקף בבירור בפרצופים הגרוטסקיים בציוריו של גיאורג גרוס, הוא חבט בקהל במחזות של ברטולד ברכט והציץ בין השורות במסות השנונות של קורט טוכולסקי. איש לא היטיב לצייר את הבליל הרותח והאהוב של ברלין ואת הצליל הצורם של הפשע המתרקם במעיה, בבית המטבחיים העתידי של המאה העשרים, מן הסופר היהודי אלפרד דבלין, שהיה רופא במקצועו ועבד ברובעי הפועלים של הבירה כאשר פרסם ב־1929 את יצירת המופת שלו, "ברלין, אלכסנדרפלאץ": "הו אחים ואחיות יקרים, אתם המתרוצצים בהמוניכם על פני הכיכר, טלו לעצמכם רגע אחד, השקיפו דרך הסדק שליד המאזניים הרפואיים על מגרש האשפה, שם פרח פעם יורגנס, שם עוד עומד כלבו האן, מרוקן, מפונה, מנוקה מקרביו, רק עוד כמה סמרטוטים אדומים דבוקים אל חלונות הראווה. תל אשפה ניצב לפנינו. כי מעפר באת ואל עפר תשוב, בנינו בית נהדר, עכשיו לא יבוא עוד איש בשעריו. כך חוסלו רומא, בבל, נינווה, חניבעל, קיסר, הכל מחוסל, אהה, חשבו על כך".
ב־12 שנות השלטון הנאצי הושמדה לא רק הרוח המפעימה של המודרניזם בברלין, ביחד עם רוב יוצריה, שנרצחו, התאבדו, או יצאו לגלות – העיר עצמה הפכה לעיי חורבות. במהלך המלחמה הוטלו על בירת גרמניה הנאצית כחמישים אלף טון פצצות, יותר מאשר על כל עיר אחרת. בשנתיים האחרונות היא ספגה גיחות של מאות מפציצים בלילה; לקראת הסוף נערכו גם פשיטות של אלף ואלפיים מטוסים, אמריקאיים ובריטיים, ביום אחד. שכבת פיח ואבק הריסות כיסו את כל מי שנשאר בעיר. מעמודי פנסים התנדנדו גוויות אזרחים וחיילים שניסו לערוק מן המערכה האבודה, וחוסלו עד הרגע האחרון בידי משמרות הגסטאפו. שימור ההרס ברלין משופעת באנדרטאות ובמצבות זיכרון: חלקן מונומנטליות, כמו האנדרטאות של הצבא האדום בפארק טרפטוב (Treptower Park) ובאונטר דן לינדן או זו שמוקמת בימים אלה בווילהלמשטראסה (Wilhelmstrasse) לזכר השמדת יהודי אירופה. אחרות צנועות במתכוון, כמעט נחבאות, בנוסח העבודה התת קרקעית של מיכה אולמן בבֵּבֶּלפלאץ (Bebelplatz), מזכרת למוקד שעליו שרפו הנאצים בכיכר הזו את הספרים ב־1933; או לוחיות הברונזה המשוקעות במדרכות לב העיר, חרוטות בשמות דיירים יהודים שנלקחו מן הבניינים הסמוכים; המצבה ברחוב גרוסה המבורגר (Grosse Hamburger Strasse), סמוך לבית הקברות היהודי הישן ולבית האבות היהודי, שהיה תחנת הריכוז של יהודי ברלין לפני שליחתם למחנות ההשמדה; או התצלום המוגדל לאורך המדרכה בלייפציגר שטראסה (Leipziger Strasse), שבו נראים הפועלים מפגינים ב־17 ביוני 1953 בתביעה לרפורמה, הפגנה שדוכאה על ידי טנקים סובייטיים.
רוחות רפאים במרתף עד היום אי אפשר להתהלך בעיר המסעירה הזו בלי לחוש את ההיסטוריה הקרובה כל כך לפני השטח, מעשנת עדיין, חבויה במערכת תת קרקעית מסועפת, במקלטים שנקברו בהפצצות או במנהרות הרכבת התחתית שנאטמו כדי להפריד בין שני חלקי העיר. שם, בברלין התחתונה, מתהלכות עדיין רוחות הרפאים חסרות המנוח של העיר שהיתה, לטוב ובעיקר לרע, בירת המאה העשרים. |
עד היום אי אפשר להתהלך בברלין בלי לחוש את ההיסטוריה בוערת מתחת, קרובה כל כך לפני השטח. אף אחד לא יודע מה בדיוק צריך לעשות עם העבר הלא נגמר הזה: להזכיר או להשכיח. מסע בעיר שבה הכל קיצוני פורסם 15.12.14 |
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 551
[name] => אירופה
[slug] => europe
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 551
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3868
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 589
[name] => ברלין
[slug] => %d7%91%d7%a8%d7%9c%d7%99%d7%9f
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 589
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 588
[count] => 128
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 588
[name] => גרמניה
[slug] => germany
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 588
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 551
[count] => 289
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )