תפריט עמוד

ברזיליה – הבירה המתוכננת בעולם

למי שביקר בעריה הגדולות של ברזיל, בירתה ברזיליה מהווה הפתעה. בלב המדינה הענקית הוקמה יש מאין עיר בירה מתוכננת בקפידה, שמוקד המשיכה שלה אינו נופים יוצאי דופן, תרבויות מעניינות או ריקודי סמבה סוערים, אלא אדריכלות מודרנית מפעימה

כאשר ז'וסלינו קוביצ'ק הציע בתחילת תקופת נשיאותו, בשנות ה-50 של המאה שעברה, להעתיק את בירת ברזיל מריו דה ז'ניירו למרכז המדינה, הסתכלו עליו בתימהון. מה טעם יש להעביר את המוקד השלטוני של המדינה הגדולה בדרום אמריקה מאחת הערים היפות בעולם אל לב השממה, מרחק של כ-15 שעות נסיעה מריו? שאלות אלה ואחרות העסיקו גם אותי, כאשר ישבתי בקיוסק קטן לרגלי מגדל הטלוויזיה, לוגם בהנאה מיץ קוקוס טרי באמצעות קש התחוב בלב האגוז.

הרעיון להעביר את מיקומה של הבירה הועלה כבר בשנותיה הראשונות של ברזיל כמדינה עצמאית, בשנות ה-30 של המאה ה-19, אך הוא מעולם לא קודם לשלב היישום. אמנם יש כמה ערי בירה מתוכננות בעולם, בהן וושינגטון, בירת ארצות הברית, וקנברה, בירת אוסטרליה, אך נדמה שאין עוד עיר אשר התכנון האורבני שלה כה מדוקדק ומהפכני כמו ברזיליה. הוגי הרעיון המקורי חשבו על הקמת עיר, שלא יהיו בה שרידים לתקופת השלטון האירופאי-פורטוגזי שלפני קבלת העצמאות, והמטרה הושגה במלואה: העיר משתרעת על פני שטח עצום ללא שרידים עתיקים או ארכיאולוגים, עם שטחים ירוקים נרחבים, כאשר הבניינים בתוכה ממוקמים במרחקים מרווחים יחסית זה מזה.


ממגדל הטלוויזיה ניתן להבחין כי ברזיליה תוכננה בצורת מטוס, שכנפיו הן שכונות מגורים וגופו מורכב מאוטוסטרדה רחבה, שמצידיה נמצאים המבנים הציבוריים

בברזיליה JK זה לא ג'ון קנדי
בעולם המערבי, האותיות הלועזיות JK מכוונות לרוב לג'ון קנדי, נשיא ארצות הברית שנרצח, אך בברזיל האותיות הללו מציינות את שמו של ז'וסלינו קוביצ'ק (Juscelino Kubitschek), גיבורה של ברזיליה. גם כאשר מסיירים במרכזה של העיר ברור מיהו הגיבור המרכזי שלה. פסליו של קוביצ'ק, ציטוטים מאמרותיו וכיכרות ומוסדות על שמו קיימים לרוב בבירת ברזיל.

את תמצית סיפורה של העיר אפשר להבין טוב יותר באמצעות ביקור באתר המרכזי אשר מוקדש לאיש – יד זיכרון ומוזיאון קוביצ'ק. כבר מרחוק, לא יכולתי שלא להבחין בדמותו הגדולה של קוביצ'ק – פסל בגובה של 20 מ' לערך, הנתון בתוך חלל שנוצר משני חלקי אבן ענקיים הנראים כמעין סימן שאלה ענק מבטון. הפסל הגדול, כמו גם הפסלים הרבים האחרים שלו המפוזרים בעיר, יכולים אולי להשאיר תחושה לא נוחה של פולחן אישיות, אך לאחר שנסייר במוזיאון המוקדש לו נגלה כי יש סיבות טובות מאוד להעריך את פועלו של האדם, שלולא חזונו העיר לא היתה קמה.


יד הזיכרון לקוביצ'ק, הנשיא שהגה את הרעיון לבנות בירה חדשה לברזיל

את הרעיון לבנות בירה חדשה לברזיל העלה קוביצ'ק לראשונה בנאום בחירות שנשא בעיר הקטנה ז'טאי (Jatai) במחוז גויאס ( Goias), ב-4 באפריל 1955, ובו הבטיח שאם ייבחר יקים את הבירה החדשה במחוז זה. זמן קצר לאחר שנבחר, בשנת 1956, החליט שבניית בירה חדשה תהווה את גולת הכותרת בפועלו כנשיא. כשלב ראשון סמלי, החליט קוביצ'ק לבנות מעון נשיאותי זמני בלב האזור שנבחר להקמת הבירה החדשה – רמה גבוהה ושטוחה בפנים המדינה, כאלף ק"מ מהחוף. בנוסף לרצון להתנתק מהמורשת הקולוניאלית, לבחירת האזור המבודד הזה חברו עוד כמה סיבות, בהן הרצון ליצור מרכז כובד נוסף, מעבר למרכז המסורתי בדרום-מזרח המדינה, שבו שוכנות שתי הערים הגדולות בברזיל – סאו פאולו וריו דה ז'ניירו. ריו נחשבה פגיעה להתקפה צבאית ימית, בעוד שהבירה החדשה תוכננה להיות מוקמת במקום נוח יותר מבחינה אסטרטגית. קוביצ'ק גם ראה בהקמת הבירה הזדמנות ללכד את תושבי המדינה הענקית, על כל זרמיה וחלקיה השונים, מאחורי משימה לאומית משותפת.

לקראת מימוש חזונו מינה קוביצ'ק שני ברזילאים (עוד סיבה לגאווה לאומית) – את לוסיו קוסטה לתכנונה האורבני של העיר ואת אוסקר נימאייר, אחד הארכיטקטים הבולטים בעידן המודרני ותלמיד של לה קורבואזייה, לתכנון את בנייניה המרכזיים. כדי לגייס את המשאבים הכספיים והאחרים אשר נדרשו לצורך הבנייה הצליח קוביצ'ק לגרוף תמיכה בינלאומית בפרויקט המהפכני. תחת הנהגתו התגברה ברזיל על הקשיים בתכנון, ביצוע והשלמת המבצע האדיר, כולל התנגדות עיקשת של אנשי הממשל לעזוב את ריו לטובת העיר החדשה. לאחר 41 חודשי בנייה, ב-21 באפריל 1960, בשעה ארבע אחר הצהריים, החלו חגיגות הפיכתה של העיר החדשה לבירת ברזיל ולמחרת, בתשע ושלושים בבוקר, שלוש רשויות הממשל, המחוקקת, המבצעת והשופטת, הועברו בו זמנית למקום משכנן החדש.


מגדל הטלוויזיה. העיר תוכננה כך שלא יהיה בה שריד לעבר הקולוניאלי

הדרך הטובה ביותר להבין את התוכנית הכללית של ברזיליה היא לצפות על העיר מהמקום הגבוה ביותר בה – מגדל הטלוויזיה. המגדל מיתמר לגובה של כ-218 מ' והוא בנוי מפלדה במשקל 360 טון. בגובה 75 מ' ממוקם משטח, שאפשר להגיע עליו רק במעלית, וממנו אפשר להבחין כי ברזיליה תוכננה בצורת מטוס, שכנפיו הן שכונות המגורים וגופו מורכב מאוטוסטרדה רחבה מאוד, המורכבת משני כבישים, ומשני צידיה נמצאים רוב השטחים והמבנים הציבוריים. מהמגדל נוכל גם לראות כי העיר נבנתה בקווים ישרים ומודרניים – רחובות רחבים מאוד, גשרים עיליים, שלרוב בנויים בסימטריה זה מול זה, כאשר מעל הכל מתנשאים שני בנינים רבי קומות מקבילים, ולידם מבנה מוזר הנראה כמו גביע ענק מבטון.

לאחר שנרד מהמגדל, נעשה את דרכנו לעבר "קדמת המטוס" בכדי לצפות מקרוב בבניינים אשר הקנו לעיר את פרסומה. זה המקום לציין כי מוקד המשיכה העיקרי בעיר הוא לא נופים יוצאי דופן, תרבויות מעניינות ואפילו לא ריקודי סמבה סוערים, אלא מספר רב של מבנים מודרניים ואולטרה מודרניים. הריכוז הגדול ביותר של מבנים ממשלתיים נמצא בכיכר שלושת הכוחות (Praça dos Três Poderes), שבה מרוכזים המבנים של שלוש רשויות השלטון.


מבני הפרלמנט בכיכר שלושת הכוחות

המרשימים ביותר הם ללא ספק מבני הרשות המחוקקת – הפרלמנט. בשני המגדלים הגבוהים, כל אחד בן 28 קומות, שוכנים משרדיהם של החברים בשני בתי הנבחרים והחלקים המנהליים של הפרלמנט. המגדלים ממוקמים בין שני מבנים בצורת חצאי כדור – הגדול שבהם מזכיר בצורתו גביע (אותו גביע שראינו ממגדל הטלוויזיה), שחלקו העליון הפתוח לכיוון השמיים ממחיש את תפיסתו של נימאייר כי זהו בית נבחרי העם אמור להיות פתוח להשפעות של התושבים. לעומתו, תקרת הסנאט בנויה ככיפה, המייצגת לתפיסת נימאייר, שמרנות והתכנסות פנימה של נציגי המחוזות הפדראליים של המדינה. באולמות של שני בתי הנבחרים ניתן לבקר ולהתוודע למערכת המחוקקת של ברזיל. בכיכר ניצבים גם המבנים של שתי הרשויות האחרות – בית המשפט העליון (Supremo Tribunal Federal), שלפניו פסל הצדק – דמות אישה בגובה של יותר משלושה מטרים העשויה מגוש אחד של גרניט ומייצגת את אלת הצדק מהמיתולוגיה היוונית.


בית המשפט. פסל אישה שפוסל מגוש יחיד מסמל את אלת הצדק היוונית

הצלע השלישית בכיכר שלושת הכוחות היא זו של הרשות המבצעת. היא שוכנת בארמון הרמה הגבוהה, פאלאסיו דו פלאנלטו (Palacio do Planalto), על שם הרמה שעליה הוקמה ברזיליה. בבנין זה נמצא המשרד בו עובד הנשיא, סגנו ומספר יועצים בכירים אחרים. כיאה למדינה דרום אמריקאית למודת משטרים ומהפכות צבאיות מוגן הנשיא היטב על ידי חיילים מגדוד משמר מיוחד, שהצטיין עוד במלחמת העצמאות של ברזיל. ניתן לראות משמר קבוע של חיילים במדים אדומים-לבנים ניצבים על משמרתם גם לפני ארמון המגורים של הנשיא, המרוחק כשמונה קילומטרים מכיכר שלושת הכוחות. שמו הסמלי של הארמון הוא פאלאסיו דה אלבורדה (Palacio da Alvorada) – ארמון השחר. השם ניתן למקום על ידי הנשיא קוביצ'ק, שהכריז כי "ברזיליה היא השחר החדש בהיסטוריה של ברזיל". המשכן, אשר תוכנן על ידי נימאייר, הפך לסמל לארכיטקטורה הברזילאית החדשה ובולט בשילוב שנעשה בו בשיש וזכוכית המשתקפים בבריכת המים אשר בקדמתו.


חייל ממשמר הנשיא

הארמון ניצב ליד חופו של אגם פרנואה (Lago Paranoá). לעיר אין גישה לחוף הים וגם היבט זה זכה להתייחסות של מתכנני העיר. האגם נוצר בשנת 1959 על ידי הקמת סכרים על שני נהרות המגיעים מצפון ועל ארבעה נוספים הזורמים מדרום. התוצאה היא אגם מלאכותי ענק, שהיקפו כ-80 ק"מ. מסביב לחופיו ממוקמים האוניברסיטה, מרכז ספורט אולימפי, שגרירויות, מלונות ואתרי נופש לרוב והוא משמש בעיקר לפעילויות ספורט מים, כמו שייט ודייג, ונחשב לאחד האגמים היפים ביותר בברזיל כולה. מעל האגם עובר גשר מודרני מרהיב שנקרא (איך לא?) גשר קוביצ'ק (Ponte JK). הגשר, סיבה נוספת לגאווה ארכיטקטונית של בני העיר, נתמך על ידי שלוש קשתות פלדה אסימטריות בגובה של כ-65 מטר כל אחת. הוא מתנשא לגובה של 60 מ' מעל לפני האגם ונמתח לאורך של כ-1,200 מ'.


גשר קוביצ'ק, שחוצה את האגם, נתמך על ידי שלוש קשתות פלדה אסימטריות

אמנות בתוך אמנות
לאחר הפוגה קלה ליד האגם נחזור למרכז העיר בכדי לעסוק במה שהמקומיים קוראים "אמנות בתוך אמנות". בברזיליה קיים הריכוז הגבוה ביותר בברזיל של פסלי חוצות מודרניים גדולי מימדים, המפוזרים בין הבניינים אשר תכנונם נחשב לאמנות בפני עצמה. כיכר שלושת הכוחות היא מקום ראוי בכדי להתרשם מכמה פסלים נוספים, בהם ניתן למנות את הקנדנגוס (Los Candangos
) אשר הוקם בשנת 1960 על ידי ברונו גיורגי (Bruno Giorgi). הפסל, אחד המפורסמים בברזיל, מתאר שני לוחמים, מתושביו האינדיאנים המקוריים של חבל ארץ זה, שכמעט נשכחו לנוכח הקדמה והטכנולוגיה), האוחזים בחניתות. ניתן גם לחזות בפסלים מודרניים שמשמעותם לא תמיד ברורה, כמו למשל פסל בצורת אטב עץ ענק, בגובה של כחמישה מטרים, הממוקם אף הוא באותה כיכר.

ייחודה של העיר בא לידי ביטוי גם בכנסיותיה. הכנסייה המפורסמת ביותר היא הקתדרלה של העיר או בשמה המלא – Cathedral Metropolitana Nossa Senhora Aparecida, שאף היא תוכננה על ידי נימאייר. הביקור בה הוא חוויה מעניינת במיוחד גם למי שראה כנסיות רבות בעבר. כיפת הבניין היא בצורת כתר – יש הרואים בכיפה שתי כפות ידיים מונפות אל על – הנתמך על ידי 16 עמודי בטון. ברחבת הכניסה עומדים ארבעה פסלי ברונזה בגובה של כשלושה מטרים כל אחד, המייצגים את השליחים.


הקתדרלה של ברזיליה. מעין זרועות הנשלחות אל על

ירידה בכמה מדרגות מובילה לחלל הכנסייה. שני דברים לוכדים מיד את מבטי: חלונות פיברגלס צבעוניים בכחול, לבן וחום, הכלואים בצורת משולשי ענק בין 16 עמודי הבטון וצובעים את פנים הכנסייה בתערובת צבעים מיוחדת ושלושה פסלים של מלאכים שנראים צפים באוויר. הפסלים הללו עשויים מאלומיניום, הקטן שבהם שוקל 100 ק"ג והגדול – 300 ק"ג. המלאכים הצפים מתוארים כאחד הסמלים של ברזיל הקתולית (ברובה), אך המודרנית.


פנים הקתדרלה. פסלי מלאכים מאלומיניום מרחפים בחלל המרשים

כנסייה מעניינת נוספת היא זו של דום בוסקו (Santuario Dom Bosco). דום בוסקו היה כומר איטלקי בן המאה ה-19, אשר לפי מיתוס נפוץ חזה את הקמת הבירה באזור כמאה שנה לפני שהדבר התממש. מידת אמיתיותו של הסיפור מוטלת בספק, אך מה שלא מוטל בספק הוא גווני הכחול המדהימים אשר נגלים לעיני הנכנס בשעריה של הכנסייה. קירותיה של הכנסייה המודרנית מכוסים באלפי חלונות זכוכית בגוונים שונים של כחול, המעניקים לחלל גוון מיוחד במינו המשתלב היטב עם הקשתות הגותיות הגבוהות של המבנה.


כנסיית דום בוסקו. חלונות זכוכית בגווני כחול מעניקים לחלל צבע מדהים

כמעט שלא רואים ילדים
עם זאת, אני חייב להודות כי משהו הטריד אותי במהלך הביקור בברזיליה. כאשר טיילתי במרכזה של העיר אפפה אותי תחושה של הגיון, סדר ומודרנה, ראיתי רק מעט אנשים מסתובבים ברחובות ועוד פחות מכך ילדים. במידה רבה חסרתי את החום האנושי, הידידותיות וחוסר הרשמיות המאפיינים כל כך את עריה הגדולות של ברזיל. חסרים שטחים ציבוריים בהם אנשים נאספים ונפגשים זה עם זה. העיר עצמה מחולקת לסקטורים, שבכל אחד מהם אפשר למצוא רק סוג אחד של שירותים או מבנים. כך נוכל למצוא סקטור המוקדש כמעט לכל דבר –  סקטורים של בתי מלון, סקטורים מסחריים, סקטור של מוסכים, של בתי ספר, של שגרירויות וכו', דבר המאריך עוד יותר את המרחקים שאותם נדרש התושב לעבור בכדי להסדיר את ענייניו.


המתכננים של ברזיליה חשבו על כל פרט, אבל לא השאירו מקום לחום אנושי

האוטופיה הארכיטקטונית המודרנית אשר לאורה הוקמה העיר אינה מיטיבה תמיד עם התושבים. אמנם מרכז העיר מתוכנן כך שצורכי התושבים אמורים להיות מסופקים – בכל רובע תוכננו מרכז מסחרי, סניף דואר ותחנת דלק. מצד שני, שיעורי תאונות דרכים, הגירושין וההתאבדות גבוהים יחסית, ומרב העובדים בעיר מרוכזים ב-17 ערי לוויין המורכבות ברובן מבני המעמד הסוציו-אקונומי הנמוך, שהישגים ארכיטקטוניים ואמנות מודרנית לא עומדים בראש מעיניהם. מרכז העיר תוכנן כך שיהיה צורך לנוע בה ברכב, למשל יש רק מספר קטן של מעברי החצייה, אבל למרבית התושבים אין כלי רכב פרטיים, התחבורה הציבורית אינה יעילה, וחציית המעברים התת קרקעיים להולכי רגל לעיתים מסוכנת. אפילו חציית כביש ראשי היא בדרך כלל הרפתקה מסוכנת ולא נעימה. אגם פרנואה, שיועד לבילוי ולנופש לכל התושבים, הפך למאחזם של התושבים האמידים.

אפשר להוסיף נימוקים מדוע אזור ברזיליה הוא מקום טוב לגור בו. בין השאר, שיעור הפשע כאן נמוך ביחס לערים גדולות אחרות בברזיל. בנוסף, העיר מהווה מוקד משיכה למחפשי עבודה כיוון שהשכר המשולם כאן למורים, רופאים ושוטרים הוא הגבוה ביותר בברזיל, וכמו כן בגלל היעדר תעשייה, זיהום האוויר נמוך ביותר. היתרונות והחסרונות של העיר המיוחדת הזו רבים, ולא במקרה הדיון בציבור הברזילאי על מידת ההצלחה של המיזם המיוחד הזה, שנקרא ברזיליה, נמשך עד עצם ימינו אלה.

הרצאת וידאו: פטגוניה המסעירה

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.