הדבר הראשון שג'נקה הנהג עשה כשנכנס למכונית היה לחלוץ את כפכפי האצבע ולנהוג יחף. הוא אסף אותנו, קבוצה של ארבעה מתנדבים, מהמלון, לא רחוק משדה התעופה של קולומבו (Colombo), בירת סרי לנקה. היעד: מכון המחקר לקופי מקוק הכיפה (Macaca sinica) שבשמורת פולונרואה (Polonnaruwa).
לקריאה נוספת:
המכונית ממוזגת ומבעד לחלונות נשקף נוף טרופי. הכל ירוק ונקי, עצי קוקוס ופפאיה פזורים בין שדות אורז. הכבישים צרים וכוללים שני נתיבים שהמכוניות עוברות ביניהם בסלאלום מפחיד. כל נהג מודיע על מהלכו בצפירה, וצלילים אלה הם מוזיקת רקע שמלווה אותנו בכל שעות הנסיעה. בשולי הדרך תלמידים בתלבושת אחידה לבנה ממהרים להגיע בזמן לכיתה. רק צבע העניבה מבדיל בין בית ספר אחד למשנהו.
אנחנו מגיעים למכון המחקר, וד"ר וולפגנג דיטוס, מנהל המכון, מקבל את פנינו. המכון הוקם בסוף שנות השישים של המאה הקודמת במטרה לחקור את מקוק הכיפה, מין אנדמי לסרי לנקה. המחקר נעשה במקום המחיה הטבעי של הקופים – יער ירוק־עד יבש. כיום חיים בשטח השמורה כאלף פרטים של המין, והם נחלקים ל־34 קבוצות. כל הפרטים מזוהים באופן אינדיבידואלי, ידוע תאריך לידתם, מעמדם החברתי ואילן היוחסין שלהם משנת הקמת המכון. פעילות המכון מתקיימת, בין השאר, בסיוע ארגון שמירת הטבע Earthwatch, ששולח משלחות מתנדבים לסייע לחוקרים. כך הגעתי לשם גם אני.
השמורה בפולונרואה היא גם אתר עתיקות מרהיב: פולונרואה היתה בירת סרי לנקה בין המאות 13-11, והמקדשים בשטח הם אתר עלייה לרגל של תיירים ומקומיים. המבקרים משאירים מאחוריהם זבל, והקופים נוטים לאכול אותו. לכן ייסד ד"ר דיטוס פרויקט מיוחד לשמירה על נקיון השמורה במימון משרד התרבות של סרי לנקה ובשיתוף תושבי המקום. הזבל נאסף מהשמורה פעמים רבות ביום, גם פקחי השמורה וגם בעלי דוכני המזון שבה משתתפים בהסברה על אודות חשיבות שמירת הניקיון באתר, שלטים שצוירו על ידי אמנים מקומיים ומתייחסים לחשיבות השמירה על הניקיון מוצבים בנקודות אסטרטגיות וכדו'.
 |
גראדי, זכר אלפא של קבוצת צ'אנל 1, בפיהוק איום החושף את ניביו. הוא בן 11 וחצי, ואפשר לזהותו לפי הצלקת לאורך לחיו השמאלית |
בעקבות צ'אנל 1
היומיים הראשונים לשהותנו במקום הוקדשו ללמידת זיהוי מקורות המזון של המקוק, הכרת פני השטח וזיהוי הקופים והתנהגותם. בחוברת ההדרכה שמקבלים מ־Earthwatch מצוינים הטמפרטורות המזעריות והמרביות ותנאי הלחות. לא תיארתי לעצמי שאזכה להימצא בשטח בדיוק כשהטמפרטורות ואחוזי הלחות בקצה העליון של הסקאלה. אם כתבו שהטמפרטורות נעות בין 24 ל־32 מעלות, על 32 מעלות יכולתי רק לחלום, ועל הלחות אין מה לדבר.
השכמנו בארבע בבוקר, כדי לעקוב אחרי הקופים כבר מהתעוררותם בהנץ החמה בחמש וחצי. התחלקנו לזוגות, ולכל זוג הוצמד מסייע מצוות המחקר. הקבוצה שצפינו בה נקראה צ'אנל 1 ומנתה כחמישים פרטים. בעבר הרחוק היו כמה קבוצות צ'אנל שהתפלגו מקבוצת האם, אך כיום נשארה רק צ'אנל 1. זכר אלפא של קבוצה זו הוא גָראדי, זכר בן 11 וחצי עם צלקת על לחיו השמאלית, שמאפשרת לזהותו בקלות.
לא פעם קינאתי בקופים שנחים להם בצמרות העצים ונהנים מבריזה קלה, ואני עומדת מתחתם בין גזעי העצים, מנסה למצוא מקום שגם יאפשר לצפות בהם וגם יהיה מוצל |
שותפתי לצוות היתה סמנתה, עורכת דין אמריקאית. לכל אחת מאיתנו היה תפקיד בצפייה, ומדי פעם התחלפנו בינינו. התפקיד הראשון היה לרשום במפה את תנועת הקבוצה ומעשיה ואם נוצר מפגש עם קבוצה יריבה. תחום המחיה של הקבוצות חופף במידה רבה. כשהקבוצות נפגשות יכול לקרות אחד התרחישים הבאים: הקבוצה הנחותה נמנעת מעימות עם הקבוצה הדומיננטית ונסוגה במהירות; שתי הקבוצות "סובלות" את נוכחות הקבוצה האחרת ומתרחקות בלי להיתקל זו בזו; אחדים מהקבוצה הדומיננטית מאיימים על חברי הקבוצה הנחותה, ואלה בורחים; אחדים מהקבוצה השלטת רודפים אחרי הקבוצה הנחותה. במקרה האחרון מעורבות גם הנקבות, והעימות מלווה בנשיכות. רוב ההיתקלויות הן על בסיס של מזון ומים וקורות ליד עצים שיש עליהם פירות רבים.
התפקיד השני בתצפית היה לעקוב אחר נאזירה, נקבה בת 16 וחצי, מבכירות הנקבות בקבוצה, ולרשום את מעשיה בכל רגע ורגע: האם היא בתנועה, ואם כן איפה (על הקרקע, על העץ), האם היא מחפשת מזון, האם היא אוכלת ואם כן מה, האם היא משחקת וכדו'. הנתונים שנרשמים בשני חלקי התצפית מוזנים מאוחר יותר למחשב ומהם מסיקים על מצב הקבוצה.
סקרנות הדדית
בארבעת הימים הראשונים התבקשתי לא לצלם, כדי שהקופים יתרגלו אלי. זה היה מאוד מתסכל, כי בהתאם לחוק מרפי, כל הדברים שקורים אחת לאלף התרחשו דווקא אז. אחד מהמראות היפים שנחרתו בראשי היה כאשר שלושה קופים ישבו ועשו סרקנות (Grooming, פעולה חברתית של סירוק וטיפוח הדדיים הממלאת תפקידי ליכוד והרגעת מצבי מתח) זה לזה, ומדי פעם הסתובבו, הראשון נהיה אחרון, וכך אף אחד לא נותר מקופח.
 |
אחד המבנים העתיקים ששרידיהם נחשפו בפולונרואה. השמורה שהמכון לחקר מקוק הכיפה ממוקם בה היא גם אתר עתיקות, והמקדשים שבו הם אתר עלייה לרגל. |
באיזשהו שלב הזדחלה קופה צעירה מאוד אל בין השלושה, מצאה את מקומה ביניהם וזכתה אף היא לטיפוח.
אחרי ארבעה ימים יכולתי לצלם את הקופים כמה שרציתי. חששתי שהמבזק ירתיע אותם, אך למזלי התבדיתי. התהלכתי עם הקבוצה, צפיתי בה וצילמתי את כל פעולותיה מהשכם בבוקר עד רדת החשיכה, אז עולים המקוק לעצי הלינה שלהם. היו אלה רגעי קסם שגימדו את כל הקשיים שהיו כרוכים בהליכה דרך יער טרופי צפוף בחום אימים כשגופי נוטף זיעה. לא פעם קינאתי בקופים שנחים להם בצמרות העצים ונהנים מבריזה קלה, ואני עומדת מתחתם בין גזעי העצים, מנסה למצוא מקום שגם יאפשר לצפות בהם וגם יהיה מוצל.
עם הזמן לומדים להכיר את חברי הקבוצה, וגם הם לומדים אותנו. סקרנותם רבה, במיוחד של הצעירים. באחד הימים הלכנו בעקבות הקבוצה עד שחבריה החליטו לנוח על עץ. הם עשו סרקנות זה לזה ואט־אט נרדמו כולם. הרגשה נפלאה אפפה אותי על כך שבטחו בי עד כדי כך שהרשו לעצמם לשקוע בשינה עמוקה. לא הפסקתי לצלם. לאחר זמן התיישבתי כדי להחליף סרט ועדשה. תוך כדי כך הרגשתי שמישהו צופה בי. הסטתי את מבטי קלות שמאלה וראיתי את אוֹסְרה, נקבה צעירה, כמעט בת שלוש, יושבת במרחק של לא יותר מעשרה סנטימטרים ממני ומתבוננת בי בעניין. המשכתי במעשי תוך כדי פזילה רצינית לעברה, והיא המשיכה להביט בי, ללא חשש. למרות התלהבותי הרבה, שהרי הקופה בטחה בי וישבה בשלווה לצדי, לא ניסיתי ליצור מגע מעבר לכך. חשבתי שזה צריך לבוא ממנה. ייתכן שאם אני הייתי היוזמת, היא היתה נבהלת, והקשר היה נהרס.
לוכדים ומשחררים
אחת לחודש בערך לוכדים החוקרים אחת מהקבוצות לצורך בדיקות גנטיות. כשבוע לפני המועד שנקבע הם בונים אוהל שישמש מרפאה ובתוכו שני שולחנות גדולים, מציבים כלובים באזור ומדי יום מפזרים אורז למאכל הקופים. כך הם מרגילים את המקוק לנוכחותם ומקילים על הלכידה. מתוך הקופים שנלכדים משחררים את הבוגרים – הם כבר עברו את הבדיקות האלה – ונשארים רק הצעירים. עם תום האיסוף מוזעק שאר צוות המחקר מחדרי המכון אל השטח.
בתוך האוהל מקבלים הקופים זריקות טשטוש, ועם השפעתן שוקלים אותם ולוקחים דגימת דם. כמו כן בודקים את מצב השיניים, הפרווה, העור, לוקחים דגימת שיער, מודדים את חום הגוף לצד עוד מדידות, שהן מדד למצבם הפיזי. לגדולים שבהם עושים קעקוע של מספר ברגל, כדי שיוכלו לזהותם בשטח בקלות בשטח.
כדי לאושש את הקופים בסוף הבדיקות מערסלים אותם בידיים ומזלפים להם תמיסת סיליין לפה. לאחר מכן משכיבים אותם בכלובים, כל אחד מהם מכוסה במגבת צבעונית כדי לשמור על חום הגוף, עד שהם חוזרים להיות ערנים לגמרי. רק אז הם משוחררים, וזאת כדי למנוע מצב שהקבוצה תמשיך לנוע בעוד חלק מפרטיה ייוותר מאחור כתוצאה מטשטוש.
מראה אחד נגע ללבי במיוחד במהלך הבדיקות. בשלבי ההתאוששות של הנבדקים הושיט מקוק אחד את ידו מבעד לסורגי הכלוב לעבר שכנו, כדי לגעת בו ולקבל חיזוק. זמן לא ארוך אחר כך שוחררו שניהם עם שאר הקופים ושבו אל היער, אל הסביבה הטבעית שלהם ואל אורחות חייהם הרגילים.
עוד על טיול לסרי לנקה
