רבים מכם בוודאי זוכרים את קרקורי הצפרדעים שהיו שומעים בילדותם בלילות. האם אתם שומעים אותם היום? סביר להניח שפחות, אם בכלל. הקולות האלה נעלמו בגלל אובדן בית הגידול הטבעי שלהם וההתפשטות האורבנית. זהו רק אחד הגורמים לתהליך של התמעטות הדו-חיים במקומות שונים בעולם.
במקומות שונים בעולם נעלמו צפרדעים מבית הגידול הטבעי שלהן. לדוגמה, הצפרדע המוזהבת של פנמה והקרפדה הזהובה של קוסטה ריקה נעלמו מנופי אמריקה הטרופית. הראשונה חיה בבית גידול מצומצם מאוד, מה שאולי מסביר את היעלמותה, אבל הסיבות להיעלמותה של השכנה מקוסטה ריקה, שהיתה מגיעה באלפים לאורגיות רבייה, וכמוהן הסיבות לירידה הכללית התלולה במספר הדו-חיים בשאר העולם, טרם נמצאו בוודאות. הסברה היא שהתחממות והתייבשות כדור הארץ, ואולי גם זיהום כימי מחומרי הדברה חקלאיים, הם הגורמים לתופעה. גם אם ישרוד יער הגשם הטרופי, שבעצמו נמצא בסכנה, בלי הצפרדעים זה לא יהיה אותו היער. אבל מה שמדאיג יותר הוא העובדה שהדו-חיים הם, במידה רבה, אינדיקטורים – מעין חיישנים ביולוגיים שמתריעים בפנינו מה מתרחש בסביבה בלי שאנו נחוש בסכנה או נבין מה מצפה לנו בעתיד. היעלמותם זועקת: משהו כאן מאוד לא בסדר!
אילנית אדומת עין בקוסטה ריקה. מספרם של הדו-חיים ברחבי העולם נמצא בירידה תלולה | צילומים: שאטרסטוק
עולם הולך ומשתנה
בעבר הועלתה הסברה כי מין של בעלי חיים עובר, בדומה לפרט האחד, מחזור של לידה, בגרות, זקנה ומוות. היום ידוע שאין זה כך, והגורם להכחדה הוא שינוי סביבתי שהאורגניזם האחד לא מספיק להסתגל אליו, ולכן אינו משאיר די צאצאים אחריו. עובדה היא צמחים ובעלי חיים ששרדו מאות מיליוני שנים, ואינם מראים כל סימני "הזדקנות" – עימם נמנים, למשל, העץ גינקו דו אונתי (Ginkgo biloba), פרוק רגליים ימי שנקרא זנב חרב (Limulus polyphemus), הדג לטימריה (Latimeria chalumnae), הזוחל דמוי הלטאה ספנודון (Sphenodon punctatus) וכקבוצה – דגי הסחוס (הכרישים וקרוביהם). לעומתם, יש מינים שתקופת קיומם על פני כדור הארץ, במונחים של לוח הזמן הגיאולוגי, היתה קצרה.
את ההכחדות המתרחשות בטבע איני מייחס ל"עולם הולך ונעלם", אלא לעולם הולך ומשתנה – עולם שהוא בתנועה מתמדת של תמורות, שבעקבותיהן נעלמות צורות חיים קיימות ומופיעות צורות חיים חדשות.
גולגולת של טירנוזאורוס רקס. הכחדה המונית של בעלי חיים וצמחים התרחשה כמה פעמים בתולדות כדור הארץ. כך, למשל, לפני 65 מיליון שנה בא הקץ ל"עידן הזוחלים"
הכחדה המונית של בעלי חיים וצמחים התרחשה כמה פעמים בתולדות כדור הארץ. השפעתם העצומה של האירועים האלה הביאה את החוקרים לקבוע לפיהם את החלוקה לעידנים ולתקופות בלוח הזמנים הגיאולוגי. לדוגמה, לפני 440 מיליון שנה נכחדו כרבע ממשפחות בעלי החיים הימיים (על היבשה היו אז מעט מאוד חיים, אם בכלל), ואנו מציינים באירוע זה את סיום תקופת האורדוביק; לפני 370 מיליון שנה נכחדו לפתע כחמישית ממשפחות בעלי החיים, ועימם הסתיימה תקופת הדבון; בין 245 ל־225 מיליון שנים טרם זמננו התרחשה ההכחדה הגדולה ביותר עד כה – יותר ממחצית משפחות בעלי החיים וכתשעים אחוזים מהמינים החיים על פני כדור הארץ נכחדו, ומועד זה נקבע כסיום העידן העתיק ותחילת העידן התיכון (מזוזואי), הוא "עידן הזוחלים". גם עידן זה הסתיים בתורו, לפני 65 מיליון שנה, בהכחדה רבתי של צמחים ובעלי חיים, בהם הדינוזאורים.
סביבה ביולוגית חדשה
הסיבות להכחדות הגדולות של בעלי החיים שימשו נושא למחקרים ולדיונים מדעיים רבים. הכחדות נגרמת כתוצאה משינויים סביבתיים – שינויים שהאוכלוסייה, או המין כולו, אינם מסוגלים להתאים את עצמם אליהם מבחינה פיזיולוגית, התנהגותית וגנטית.
אבל את החוקרים העסיקה השאלה מה גורם לשינוי סביבתי בעוצמה שמביאה להכחדה גורפת של מינים רבים שאין ביניהם קִרבה או קשר אקולוגי. ברור שפועלים כאן גורמים שהשפעתם חוצה גבולות של משפחות וסדרות (קבוצות של אורגניזמים בעלי קִרבה אבולוציונית) וגבולות אקולוגיים. למשל, כאלה שמביאים בעת ובעונה אחת להכחדה של פלנקטון ימי ושל זוחלים יבשתיים ענקיים שבוודאי אינם ניזונים ממנו. השערות רבות הועלו באשר לגורמים הללו, מהן מגוחכות ומהן רציניות אך נטולות ערך, מאחר שאינן מגובות בהוכחות.
מצבה של הפנדה הענקית, שהפכה במידה רבה סמל למאבק להצלת בעלי חיים מהכחדה, משתפר קמעה בשנים האחרונות, בעקבות הקמת מרכזי רבייה בדרום-מערב סין
עם הזמן התגלו ההוכחות הנדרשות. נמצא, למשל, שבסוף תקופת הפרם ירד גובה פני הים בכדור הארץ כתוצאה מתנועת היבשות. ירידה זו השפיעה על החיים באוקיינוסים, על האקלים ועל החיים ביבשות. ממצאים אחרים הראו שמטאוריט הפוגע בכדור הארץ יכול לגרום לשינויים אקלימיים בגלל כיסוי האטמוספרה בענני אבק המשחירים את השמים לשנים ארוכות. אירוע כזה הביא לקצו של העידן התיכון.
גם פעילות טקטונית, כמו התרוממות רכסי הרים, יכולה לגרום לשינוי סביבתי רב השפעה. התרוממות היבשה ויצירת "גשר" בין צפון אמריקה לדרום אמריקה, לדוגמה, אפשרה למינים צפוניים רבים לעבור דרומה, ולהפך. התופעה יצרה בכל יבשת סביבה ביולוגית חדשה עבור המינים הוותיקים. אלה שלא יכלו להסתגל לשינוי, נעלמו. גם התרוממות הרי האנדים בדרום אמריקה גרמה להכחדה של מינים, משום שבעקבותיה חל שינוי אקלימי הדרגתי.
כל אחד מאירועי האסון שחווה עולם החי הוא גם פתח להתחלות חדשות. הוא יוצר הזדמנויות אקולוגיות למינים שאחרת אולי לא היו שורדים, ואשר מהם מתפתחות קבוצות חדשות שממלאות את כדור הארץ. הדוגמה המתבקשת היא עלייתם והתפתחותם של היונקים בעקבות הכחדת הזוחלים בסוף תקופת הקרטיקון.
אוכלוסיות נקלעות למצוקה
לעומת השינויים הטבעיים, אם אטיים ואם פתאומיים, שגרמו להיעלמות צמחים ובעלי חיים, אי אפשר להתעלם משינויים שיד האדם גרמה להם. מראשית קיומו משפיע האדם על סביבתו, הן על ידי פגיעה ישירה בצמחים ובבעלי החיים לצורכי קיום, הן על ידי שינוי פיזי של הסביבה: עיבוד אדמה, עקירת יערות, הטיית דרכי מים, העברת צמחים ובעלי חיים למקומות חדשים ולהבדיל, זיהום.
נקבה של אורנגאוטן בורנאי נושאת גור. כריתה מסיבית של היערות הביאה את האורנגאוטן למצב של סכנת הכחדה חמורה
בתחילת דרכו חי האדם באיזון כלשהו עם סביבתו, והשפעתו עליה היתה לכל היותר מקומית וזמנית. אך עם הגידול באוכלוסייה, הלכה השפעה זו וגדלה. בעידן המודרני, שבו מניין בני האדם מגיע למיליארדים, והם כובשים שטחים טבעיים רבים יותר ויותר, בונים בינוי עירוני נרחב, סוללים כבישים, מקימים מערכות תחבורה אחרות (למשל, שדות תעופה) ופולטים כמויות אדירות של פסולת תעשייתית רעילה ופסולת ביתית לאוויר, לים ולמי התהום, השפעת האדם על הסביבה היא גלובלית. גם את שינויי האקלים, עליית הטמפרטורה, עלייה ברמת הקרינה ואסונות הטבע השונים אפשר לייחס לפעילותו של האדם. החי והצומח נפגעים הן באופן ישיר והן באופן עקיף עקב אובדן בתי הגידול הטבעיים שלהם. כתוצאה מכך אוכלוסיות טבעיות נקלעות למצוקה, ומינים נכחדים.
במקומות שבעלי החיים נמצאים בהם בשפע נדמה לעתים שהם משאב בלתי נדלה. במקרה כזה אפשרות של הכחדה (אם כבר טורחים לחשוב עליה) נדמית כלא מציאותית. אך למרבה הצער, האנושות הוכיחה שקל עד מאוד להעביר מן העולם מיני בעלי חיים בתוך זמן קצר.
נקבת קרנף צר שפה (קרנף שחור) וגור בשמורת טבע בקניה. צייד מסיבי של קרנפים אחראי לכך שכיום הם נמצאים בסכנת הכחדה חמורה
תמימות אקולוגית
"תרומתו" המתועדת הראשונה של האדם להכחדת בעל חיים בעידן המודרני היא חיסול הדוֹדוֹ לפני כ-300 שנה. הדודו הוא עוף שחי באי מאוריציוס באוקיינוס ההודי. גודלו היה כתרנגול הודו והתרבותו אטית, בעיקר משום שהוא גידל אפרוח אחד בלבד בכל עונת רבייה. הדודו היה דוגמה לעוף שהתפתח והסתגל לחיים על אי, בסביבה נטולת טורפים. במהלך האבולוציה שלו הוא איבד את יכולתו לעוף, פיתח גוף גדול וכבד ואיבד את אינסטינקט הפחד מפני יצורים אחרים. "תמימות אקולוגית" זו עלתה לו בחייו.
בתוך כ־170 שנה מאז התגלה לאדם הדודו נכחד בגלל ציד, בשל איסוף הביצים שנחשבו למאכל תאווה ובגלל שנטרף על ידי חזירים, קופים, כלבים וחולדות שהובאו למאוריציוס על ידי יורדי ים. אך האירופאים שהגיעו למאוריציוס לא רק הכחידו אותו, אלא גם גזלו ממנו את "כבודו" בכך שתיארו אותו כיצור טיפש וכינו אותו "דודו", כלומר רפה שכל.
דודו, ציור של הצייר הפלמי קורנליס ספטלאבן, 1638. ככל הידוע זהו הציור האחרון של הדודו לפני שנכחד
למעשה, הדודו התאים היטב לחיים בסביבתו, עד שזו השתנתה בגלל האדם. גורל דומה ציפה לעופות אחרים במאוריציוס ובאיים שכנים. יש סברה מעניינת שהדודו היה קשור לאקולוגיה של העץ sessiliflorus Sideroxylon שזכה, לפיכך, להיקרא "עץ הדודו". על פי סברה זו, זרעי העץ לא יכולים לנבוט לפני שעברו דרך הזפק של הדודו, אוכל הפירות. בזפק נשחקת הקליפה העבה של הזרעים והם עוברים "הכנה לנביטה". מאז נעלם הדודו, לא צמחו עצים חדשים, והמין הזה עמד להיכחד. כיום מנסים לגרום לתרנגולי הודו למלא את התפקיד, אולם ההצלחה חלקית, כי מיני קופים שהובאו על ידי האדם זוללים את הפירות בעודם בוסר.
מסיפור זה אנו למדים על קיומם של קשרי גומלין בין מינים שונים בטבע, לפעמים קשרים סמויים מעינינו. פגיעה בחוליה אחת במרקם האקולוגי יכולה לגרום לנזק נוסף, לכאורה לא קשור ובהחלט בלתי צפוי.
אוכלוסיות החיות על איים פגיעות במיוחד. הן התפתחו בתנאים אקולוגיים ייחודיים לכל אי, בדרך כלל בלי יונקים טורפים. האבולוציה לא העניקה ליושביהם דפוסי התנהגות של התחמקות והתגוננות וגם לא מנגנוני הגנה אחרים. מלבד זאת, רשת המזון על אי היא בדרך כלל פשוטה, ופגיעה באחד ממרכיביה יכולה לפגוע במערכת האקולוגית כולה.
הטרגדיה של הדודו ממחישה את הסכנה שיש בהעברת בעלי חיים וצמחים מסביבתם הטבעית למקומות חדשים. הכנסת מינים זרים לאזורים חדשים היא אחד מגורמי ההכחדה העיקריים, בעיקר על איים, אך לא רק שם.
שד טסמני. היה בדרך להכחדה מוחלטת, עד שהוכרז כחיה מוגנת ואוכלוסייתו החלה להשתקם
שובו של השד הטסמני
עבור הדודו זה כבר מאוחר מדי, אולם כיום נעשים מאמצים להגן על מינים אחרים. IUCN, האיגוד הלאומי לשמירת טבע ומשאבי טבע, מפרסם מדי שנה את "הספר האדום" – דו"ח מעודכן על מצב המינים החיים בטבע, וזאת מתוך כוונה לעודד שימור, להצביע על המינים הנמצאים במידה זו או אחרת של סכנת הכחדה ולכוון את מאמצי השימור על פי רמת הסיכון.
הרשימה מונה אלפי מינים – בהם הלווייתנים, קופי האדם, צבי הים ואחרים, והיא הולכת וגדלה מדי שנה. האיגוד העולמי עוקב גם אחר שינויים במגוון החי והצומח (biodiversity) באזורים שונים בעולם. הוא קשור במאות ארגוני שמירת טבע שמזרימים אליו מידע מכל חבלי תבל.
מאמציהם של ארגוני שמירת הטבע נושאים פרי. יש דוגמאות חיוביות של הצלחה בהצלת מינים שלכאורה גורלם כבר נחרץ. אחד מהמקרים האלה הוא זה של השד הטסמני. בגלל היותו טורף שהזיק לעדרי הכבשים הוא ניצוד בטסמניה בלי רחמים ובלי חשבון, והיה על נתיב ההכחדה. לאחר שהוכרז כחיה מוגנת בשנת 1941 החלה אוכלוסייתו להשתקם.
הצלחות קטנות: לאחר שנים שלוטרת הים של קליפורניה נחשבה מין נכחד, נמצאו כמה פרטים שהצליחו להסתתר בחופים המפורצים. כיום היא עדיין בסכנת הכחדה, אבל ניתן לראותה שוחה במימי האוקיינוס
בעל חיים אחר שהצליח להשתקם הוא לוטרת הים של קליפורניה. היא ניצודה בגלל פרוותה המצוינת, עד לשלב שלא נמצאה ולו גם לוטרה אחת. שנים לאחר שהמין הזה נחשב נכחד נמצאו כמה פרטים שהצליחו להסתתר בחופיה המפורצים של קליפורניה. היום אפשר לראות את בעלי החיים החביבים האלה שוחים בקרבת החופים.
לסיום, אי אפשר שלא להזכיר את הפנדה הענקית. הפנדה חיה ביערות החיזרן של דרום מערב סין, לאורך השוליים המזרחיים של רמת טיבט, בגבהים שבין 1,200 ל־3,500 מטר. תפוצתה בעבר היתה גדולה יותר, ומספר הפרטים גדול בהרבה מאשר בימינו. בגלל ציד, צמצום שטח בית הגידול שלה וכריתת עצי החיזרן שמהם היא ניזונה, התמעט מספרה והיא הוכרזה בסכנת הכחדה חמורה, עם פחות מאלף פרטים בטבע. ניצוץ של תקווה לעתיד הפנדה נובע מהעובדה שהסינים הקימו בעבורה מרכזי רבייה, וכתוצאה מכך מספרן של הפנדות עולה בהדרגה. כיום אומדים את מספר הפנדות בטבע בין 1,500 ל-2,000 והן עברו ממצב של סכנת הכחדה לסטטוס "פגיע" – vulnerable.
אנו חיים בעולם משתנה. האם הוא יהפוך גם ל"עולם הולך ונעלם"? האם אתם מסוגלים לשוות בנפשכם עולם בלי פנדה או בלי אורנגאוטן? הדבר תלוי במידה רבה בהתנהגותנו כלפי סביבתנו וכלפי כל החיים בה.