| הבמבוקים – צמחים השייכים למשפחת הדגניים ולשבט החיזרניים – הם צמחים רב-גוניים ביותר. קיימים בעולם כ-500 מינים של במבוק השייכים ל-35 סוגים שונים. גיוונם רב, החל מצמחים זעירים, שגובהם כגובה דשא, ועד לצמחי-ענק שגובהם 40 מ' ועובי הקנה שלהם 30 ס"מ. אזורי הגידול של הבמבוקים חובקים את רצועת האזורים הטרופיים וחודרים גם לאזורים הסובטרופיים ולאזורי אקלים ממוזג. הבמבוקים צומחים החל בגובה פני-הים ועד לגובה 4,000 מ' בהימליה, ואילו בהרי האנדים שבדרום אמריקה ניתן למצוא אותם צומחים עד לקו השלג ממש. למרות השוני הרב בגודל, בצורה ובצבע, יש לכל המינים של הבמבוק (חיזרן בעברית) מכנה משותף אחד: קנה מעוצה. ברב המינים הקנה חלול ומחולק על-ידי מיפרקים לפרקים (פרק – חלק הגבעול בין 2 מפרקים). תכונותיו של הבמבוק – היותו קל, קשה וגמיש בעת ובעונה אחת – הפכו אותו לחומר בעל ערך ורב-שימושי. בנוסף לכך, הבמבוק גדל במהירות עצומה. אחד השיאים העולמיים נרשם בסרילנקה, שם צפו מדענים בצמח אשר הוסיף על גובהו כ-50 ס"מ ביום אחד. רוב מיני הבמבוק פורחים פעם בשנה אך מינים רבים פורחים במרווחים ארוכים של שלושים, ששים, ואפילו מאה ועשרים שנים. התופעה המדהימה היא שכל הצמחים בני אותו מין פורחים בו-זמנית בכל מקום בעולם בו הם מצויים. תפרחות הבמבוק הן שיבולים גדולות, הכורעות תחת עומס משקל הפריחה. זמן קצר לאחר הפריחה הקנה עצמו מת, וחורשות שלמות קורסות ונעלמות. החורש ממשיך את קיומו בזכות קני השורש הממשיכים לחיות מתחת לפני האדמה או מעליה עד שהזרעים החדשים נקלטים. המעבר מזרע ועד לצמח בוגר נמשך בין חמש לעשר שנים, וזהו כמובן אסון לכל אותם יצורים שהבמבוק הוא מקור מחייתם – הפנדה או בני-האדם למשל. במחוז סצ'ואן בסין מצאו מדענים 140 פנדות מתות באזורים המרוחקים. כפי הנראה היו אלה קורבנות של השעון הביולוגי של שני מיני במבוק הגדלים במקום. כאשר התקרב קיצו של מחזור החיים של כ-100 השנים, פרחו הבמבוקים ומתו, ויעברו עוד שנים רבות עד שהחורש ירפא במידה כזו שיוכל להיות מזון איתן עבור הפנדות. לבמבוק מקום חשוב ביותר בתרבות הסינית. האות מציינת במבוק, אך מופיעה למעשה כחלק ממאות אידאוגרמות אחרות. הספרים העתיקים ביותר בסין נכתבו על פיסות במבוק שעליהן נחרטו המשפטים. הפסים נקשרו יחדיו בעזרת חוטי משי, ולאחרונה אף נתגלתה חבילה כזו בת 312 פיסות מימי שושלת האן (המאה ה-2 לפנה"ס). מאוחר יותר שימש הבמבוק כחומר גלם בתעשיית הניר בסין ובהודו, ועד לימינו הוא מהווה מרכיב עיקרי בתעשיה זו בהודו. הבמבוק נחשב לחבר ראשי בשלישיית "ידידי החורף" הכוללת גם את השזיף והאורן. שלושתם מרבים להופיע באומנות ובספרות סינית כסמלים ליכולת עמידה בקשיים: השזיף פורח כאשר השלג עדיין מכסה את האדמה, האורן צומח גם באדמות דלות ועל מדרונות תלולים, ואילו הבמבוק נשאר ירוק במשך כל עונות השנה, כורע תחת עומס המשקל של השלג, ומזדקף מחדש לאחר הפשרת השלגים. הבמבוק מתרבה בדרך-כלל על-ידי שליחת נצרים אל פני הקרקע מקנה השורש המצוי מתחת לפני הקרקע, בעיקר באביב. הסינים מעריכים מאוד נצרים אלו כמזון עדין ומבוקש. האיכרים יוצאים יחפים לשדה ומגששים ברגליהם על פני הקרקע אחר התלוליות הקטנות הנוצרות במקום צמיחתו של החוטר, ואז חופרים ומוציאים אותו. בסין העתיקה נהגו לצאת בלילות האביב לחורשות כדי להאזין לקול צמיחתם ובקיעתם של הנצרים מן הקרקע – צליל ערב ועדין שסימן את בוא האביב. הבמבוק הוא אחד הצמחים ששימושם רב: הוא קושר את האדמה במקומות מוכי שטפונות ורעידות אדמה, מטיב את הקרקע, ומהקנה שלו ניתן לייצר מוצרים רבים" כלי-עבודה, כלי-נגינה וצעצועים. הוא משמש כחומר גלם לייצור נייר, מברשות לציור וכתיבה, חכות, תמיכות להדליה של צמחים מטפסים, רהיטים, דליי-מים, כלי בישול, סירות, קשתות וחיצים, צינורות, סלים, חלילים, עציצים, קופסאות, ספסלים, כסאות, בובות, דחלילים, גדרות וכלים לטקס התה. בתוך צינורות במבוק הועברו ביצי טוואי המשי הראשונות מסין לקונסטנטינופול בימי הקיסר הביזנטי יוסטיניאן. ברפואה הסינית יש לבמבוק שימוש – במיוחד לבמבוק השחור, שבשורש שלו משתמשים להכנת תרופות כנגד מחלות כליות. מקום נכבד יש לו לבמבוק בבניה ובהנדסה: עמודים תומכים מקנים עבים, רצפות ומשטחים מקנים פחוסים, קירות הבנויים ממקלעת ואריגה של פסי הבמבוק ומחצלות הטוויות מקליפותיו; ביפאן משתמשים בבמבוק בבתי העץ-ניר הקלאסיים לשם בניית הגגות (שכבות של קנים דקים ודחוסים), תקרות, מרזבים וצינורות. מרקו פולו תיאר עוד בסוף המאה ה-13 גשרים התלויים על חבלי במבוק וחבלים חזקים לקשירת אוניות. עד היום משתמשים בפיגומים מבמבוק, המצטיינים בגמישותם ומשקלם הנמוך, לבניית רבי-קומות. חוזקו של הבמבוק נובע מהעובדה שהוא עשוי מסיבים חזקים העוברים לכל אורך הקנה, אוחזים ברקמה הרכה יותר ומונעים ממנה להתפורר. כתוצאה מכך החומר גמיש, ועם זאת יציב וקשוח. תפוצתו הגדולה, זמינותו ומכאן גם מחירו הנמוך של הבמבוק, בנוסף לתכונות החומר, הפכו אותו לאחד מהחומרים החשובים ביותר בהתפתחות התרבות החומרית, בעיקר בסין, יפאן ודרום-מזרח אסיה. גם תושבי המערב נהנים מיופיו, חוזקו ומן המוצרים המעולים שנעשו מהבמבוק או בעזרתו עד עצם היום הזה. |
הבמבוק הוא צמח מגוון להפליא, עם מאות מינים הנפוצים בסוגי אקלים שונים. יש לו שימושים רבים - בתעשייה, בבנייה, ברפואה ובמזון, ומקום של כבוד בתרבות הסינית, בה הוא מסמל יכולת עמידה בקשיים פורסם 1.6.11 |
Array
(
)