טיול במזרחה של גואטמלה הוא הזדמנות לחצות את הגבול – ולשנות אווירה באחת. מצפון-מזרח שוכנת בליז: מדינה קטנה ושונה מאוד משכנתה גואטמלה. היא יושבת לחוף הים הקריבי, על כל המשתמע מכך: ביצות מנגרובים, חופים לבנים ודקלי קוקוס, ובתי עץ קולוניאליים בערים וכפרים שנראו כאילו הועתקו לכאן מברבדוס או מג'מייקה. אל אלה מצטרפים מאות איים, המכונים "קי" (Caye) – המהווים את מחסום שוניות האלמוגים השני בגודלו בעולם, ובו אתרי צלילה מרהיבים.
תוכלו לערוך טיול של ימים אחדים לאורכה של בליז, כולל גיחה לאיים. לאחר שרוויתם ים ודקלים, חצו חזרה את הגבול לחבל אל פטן (El Peten) שבגואטמלה.
עבר והווה
בליז, בניגוד לשכנותיה מקסיקו וגואטמלה, לא עוררה עניין רב בקרב הכובשים הספרדים שהגיעו אליה במאה ה-16, והבריטים הצליחו להניח בה דריסת רגל ולהכריז עליה, ב-1862, מושבת כתר בשם הונדורס הבריטית, שבירתה בליז סיטי. אחרי מלחמת העולם השנייה העניקה בריטניה למושבה שלטון עצמי מוגבל, למורת רוחה של השכנה גואטמלה, שטענה כי הונדורס הבריטית היא חלק ממנה. ב-1981 זכתה הונדורס הבריטית בעצמאות מלאה, ונקראה מעתה בליז. בשנת 1990 הכירה גם גואטמלה בעצמאותה של בליז, השכנה ממזרח.
האיים שמול חופי בליז מהווים את מחסום שוניות האלמוגים השני בגודלו בעולם. גן עדן לחובבי צלילה
תושביה הראשונים של בליז היו אינדיאנים משבטי הקריב, ותרבות המאיה שלטה גם כאן. כיום, 250 אלף תושבי בליז הם תערובת אופיינית לחוף הקריבי: רובם שחורי עור, צאצאי עבדים שנמלטו לכאן ממטעי הסוכר של ג'מייקה, חלקם בני גריפונה (Garifuna) – תערובת אתנית מעניינת של שחורים עם אינדיאנים משבטי הקריב, שמאפיינת גם את הונדורס וגואטמלה, ואחרים הם בני מאיה, לבנים, סינים, ויש אפילו כמה יהודים, פלסטינים ולבנונים. השפה העיקרית כאן היא אנגלית, אך רבים מהתושבים דוברים גם ספרדית.
להיכנס לאווירה הקריבית
תוכלו להיכנס לאווירה קריבית כבר בליווינגסטון, עיירה קטנה לחופה המזרחי, הקריבי, של גואטמלה, שאליה תשוטו במורד נהר הריו דולסה. מכאן תיקח אתכם מעבורת או סירה צפונה, אל פונטה גורדה (Punta Gorda) שבבליז. PG, כפי שהוא מכונה בפי המקומיים, הוא כפר גדול של בתי עץ על חוף הים, המשמש מרכז לתיירות הרפתקה ודיג.
אתרים מעניינים בסביבה הם ערי המאיה לובאנטון (Lubaantun) – "מקום האבנים הנופלות" – ונים לי פוניט (Nim Li Punit), שהתגלתה רק ב-1976 ועדיין מכוסה צמחייה סבוכה. שימו לב ל-25 מצבות האבן המרשימות, המוצגות בה מתחת לגגות קש להגנה מהגשם. שמורת יער העד בלו קריק (Blue Creek) מציעה מערכת שבילים לטיולים רגליים, שחייה בנחלים, מפלי מים ומערות תת קרקעיות, ואפילו צפייה באיגואנות.
עיר המאיה לובאנטון, "מקום האבנים הנופלות"
מפונטה גורדה מובילה צפונה דרך עפר סבירה, המכונה במפות בשם המטעה Southern Highway. עצרו בכפר ביג קריק (Big Creek) ומשם קחו סירה או מעבורת אל היעד הבא, פלאסנסיה (Placencia). על לשון יבשה צרה המפרידה בין לגונת מנגרובים והיבשת במערב לבין הים הקריבי המזמין במזרח, שוכן הכפר פלאסנסיה – יישוב של בקתות עץ בלב עצי קוקוס צפופים. מלבד אווירה אקזוטית, תוכלו להתענג כאן על לובסטר משובח לארוחת ערב, דיג בסירה בים הפתוח ופיזוז לצלילי מוזיקה במקצב קריבי בבר מקומי.
הכפר פלאסנסיה
הכביש ממשיך צפונה אל עיירת החוף הקריבית דנגריגה (Dangriga, במפות גם Stann Creek), "בירתם" של בני הגריפונה. מדי שנה, בתאריכים 19-16 בנובמבר, נחגגת כאן הגעתם מהונדורס בשנת 1863 – מהומה עליזה של שתיית רום ובירה וריקודים לצלילי מוזיקת הפונטה (Punta) הקריבית האופיינית לגריפונה, שהיא קרובה רחוקה של הרגאיי הג'מייקני.
סירות מנוע מפליגות מדנגריגה אל איי אלמוגים מקסימים, הנמצאים במרחק של כעשרים קילומטר. אחדים מהאיים, כמו South Water Caye, מאוישים ומציעים מקומות צלילה, לינה ואכילה. התענוג לא זול, אבל מרשים ביותר!
שתי ערי בירה
אחרי דנגריגה מובילה אוטוסטרדת יונק הדבש (Hummingbird Highway) אל הבירה החדשה בלמופאן (Belmopan), שהוקמה אחרי שסופת הוריקן קטלנית פגעה קשות בבליז סיטי ב-1970. בלמופאן היא כל כולה תפזורת של בתים נמוכים, צריפים ומשרדי ממשלה דו-קומתיים בקרחת יער. כדאי אולי להציץ בבניין הפרלמנט הצנוע, הבריטי למופת.
כעשרים קילומטר מזרחה מבלמופאן, לצד הכביש הראשי של המדינה (Western Highway), נמצא גן החיות המפורסם של בליז (Belize Zoo), ובו אוסף מרשים של בעלי חיים מהאזור – מיגואר וטפיר דרך המכרסם הגדול פאקה ועד איגואנות וטוקאנים צהובי בטן. גן החיות נמצא 46 קילומטר מערבית לבליז סיטי על Western Highway.
בליז סיטי. מבט כללי (למעלה) והמבנה הקולוניאלי של בית המשפט
בליז סיטי, בהמשכו של אותו כביש על חוף הים הקריבי, היא העיר הגדולה והחשובה במדינה, ובה כמאה אלף תושבים. כדאי להתמקם ללילה בעיר, לשכור אופניים ולהתענג על האופי הקריבי שלה. משני צדי נהר בליז, הנשפך כאן אל הים, פזורים בערבוביה צבעונית בתי עץ בכל גודל וצבע, חלקם מצוידים במכלי עץ ענקיים לאיסוף מי גשם. הרחוב הראשי של העיר, Queen Street (עוד תזכורת לעברה הבריטי של בליז), חוצה את הנהר על גשר מסתובב, סואן תמיד, שבינו לבין שפך הנהר לים עוגנות סירות בכל הצבעים.
מדרום לנהר בליז כדאי להציץ בבניין הממשלה, מבנה קולוניאלי טיפוסי מעץ ששימש פעם למגוריו של המושל הבריטי, ובו תצוגה של תמונות ומסמכים היסטוריים (הכניסה בתשלום). מצפון לנהר כדאי להרחיק עד מלון פורט ג'ורג', מוזיאון בליז הסמוך והמגדלור בקצה חצי האי, שלידו קבור הברון בְּליס, אציל בריטי שהוריש את רכושו לבליז וביקש להיקבר בה. הברון ז"ל ייסד גם את מכון בליס (Bliss Institute), ליד הגשר המסתובב – מרכז תרבות ובו ספרייה עירונית, תערוכות אמנות, תצוגות ארכיאולוגיות ועוד.
מבליז סיטי אפשר לצאת לביקור באתרים מעניינים בצפון ובצפון-מערב המדינה: עיר המאיה אלטון הא (Altun Ha), שמורות בעלי חיים כמו Crooked Tree ושמורת הבבונים, חוות המנוניטים (Menonites – כת נוצרית שמרנית מארצות הברית) באורנג' ווק (Orange Walk), והעיר קורוסאל (Corozál) בדרך לגבול מקסיקו.
עיר המאיה אלטון הא בצפון בליז
איים טובלים במי טורקיז
גם למבקשים לצלול, לשחות או לנוח באיי מחסום האלמוגים הגדול מהווה בליז סיטי נקודת מוצא נוחה. סירות מנוע מהירות מפליגות מהמזח אל קי צ'אפל (Caye Chapel) – אי פרטי ובו מלון קולוניאלי מעץ, חורשות עצי קוקוס ומזח עץ ארוך, שבקצהו שוחים מדי ערב המוני דגי מנטה לאור הפנסים. קיר האבן שנבנה סביב האי עקב הבליה בחופים פוגע מעט באווירה האידילית.
האי הבא בשרשרת, קי קוקר (Caye Caulker), מעניין יותר: כאן מתגוררים דייגי לובסטרים ומשפחותיהם בתפאורה קלאסית של חול לבן ודקלי קוקוס. תוכלו למצוא כאן שפע מקומות לינה ואכילה, ולבלות את זמנכם בשחייה, צלילה אל מלכודות הלובסטרים או צלילה בשמורת הטבע הימית הסמוכה, הול צ'אן (Hol Chan).
קי קוקר. באי מתגוררים דייגי לובסטרים בתפאורה קלאסית של חול לבן ודקלי קוקוס
אל האיים אפשר להגיע גם במטוסים קלים, היוצאים מהמנחת העירוני בצפון בליז סיטי. רוב המטיילים טסים אל האי הגדול אמברגריס קי (Ambregris Caye) הרחק בצפון, שהוא בעצם המשך של שרטונות החול של חצי-האי יוקטן; רק תעלה צרה, שנחפרה בתקופת הזוהר של המאיה, מפרידה אותו מהיבשת. זהו המתויר באיי בליז, עם עיירת נופש של ממש בשם סן פדרו (San Pedro), חופים קסומים של חול לבן ומי טורקיז, שפע מועדוני צלילה, מקומות לינה ומסעדות, המגישות אוכל מגוון – ממאכלי ים ועד מטבח קריאולי-ג'מייקני ומקסיקני. בחורף המקום מוצף מטיילים מאמריקה הצפונית, ומציע גם מוזיקת פונטה, מועדוני סלסה ושאר אטרקציות.
אמברגריס קי בצפון בליז הוא בעצם המשך של שרטונות החול של חצי האי יוקטן
ובחזרה לגואטמלה
אחרי מנה גדושה של קסם קריבי, נסיים את חציית בליז בנסיעה ב-Western Highway לעבר גבול גואטמלה. נחלוף שוב על פני האטיוויל (Hattieville) – עיירה מאולתרת שהוקמה למפוני ההוריקן של 1970 – ועל פני הבירה בלמופאן, בדרכנו לסן איגנאסיו (San Ignacio), המוכרת גם כקאיו (Cayo). זוהי עיירה חביבה, ספק בריטית ספק גואטמלית, בגבעות שמעל נהר בליז השוצף. תוכלו ללון כאן ולצאת לטיולים באתר המאיה הסמוך סונאנטוניץ' (Sunantunich), ובעיקר בשמורת הטבע Mountain Park Ridge שבהרי המאיה (הקרירים יחסית לשאר בליז) – 700 קילומטר רבוע של יער הררי, מערות קרסטיות, מפלי מים שגובהם מאות מטרים, אגמים נסתרים, שבילי הליכה, שרידי מאיה ובהם האתר החשוב קאראקול (Caracol) ומבחר לודג'ים ללינה. קאראקול נמצא 86 קילומטר דרומית לסן איגנאסיו, אפשר להגיע לשם ברכב שטח או בסיור מאורגן היוצא מסן איגנאסיו.
סן איגנאסיו, על הגבעות מעל נהר בליז השוצף
הכביש וקו האוטובוס מסתיימים אחרי נקודת היישוב האחרונה, בנקה וייחו דל כרמן (Benque Viejo del Carmen), במעבר הגבול לגואטמלה – מֶלצ'ור דה מנקוס (Melchor de Mencos). טיקאל מרוחקת מכאן רק שלוש שעות של נסיעה באוטובוס מקומי או במונית.
צילומים בכתבה: שאטרסטוק
___
ירון אמיתי – מטייל ותיק, עוסק בפרויקטים של פיתוח משאבי טבע באמריקה הלטינית