אני מאוד אוהבת אזורים חמים, אם זה פיזית ואם זה מנטלית. ירדן משקפת עבורי את החום המנטלי. למרות החשש הביטחוני, החלטתי שאני חייבת להגשים את המסע לירדן. ואכן הגשמתי, הופתעתי והוקסמתי מממלכה ירדנית מלאת אנרגיות אותנטיות מרהיבות.
את המסע התחלתי בעקבה. התחלתי בטיול רגלי לעבר הים, מרגש לחוות את הצד השני של אילת, להכיר את האנשים. פסיפס של דמויות: חילוניים, דתיים, ילדים, מבוגרים. בעיקר חוויתי מהם שמחה ואושר, אנשים חביבים שמאוד סקרנתי אותם בתור צלמת.
נרגילה בעקבה. להכיר את השכנים מהצד השני של מפרץ אילת | צילומים: רונית יהודאי מימון
בהמשך הערב טיילתי בשוק המקומי של עקבה. ריחות התבלינים הטריים, משקאות טבעיים וצוננים ובעיקר כאפיות בשלל צבעים וגוונים שהתיירים מאוד אוהבים לרכוש כמזכרת מירדן. מין סמל שמחבר אותם לאנרגיה של המקום.
חצי דיוקן
רוכל השוק מוריד כאפיה מהמתלה ומלביש על ראש התייר במיומנות ובחיוך. שולחנות הנרגילה אפופי עשן פרוסים בשוק, מזמינים לחפלה עם תה צמחים, בקלאווה וכנפה.
כאפיה היא לא רק אחד מסימני ההיכר של הירדנים, היא גם מזכרת שאין תייר שמוותר עליה
ביום השני במסע דהרנו עם הג'יפים לנחל זרד (ואדי חסה). זהו מקום מופלא, עטוף בסלעים מרהיבים בגוונים אדומים ובצורות אמורפיות מהפנטות. מרגיש לגמרי פיסה קסומה בגן עדן.
נחל זרד (ואדי חסה). פינה קסומה של גן עדן
השתכשכנו וטבלנו את גופנו במים הנעימים והמרעננים, זו הייתה מנוחה מצננת במקום קסום להפליא. את ארוחת הצהריים סעדנו בכפר בכניסה הצפונית לוואדי, אצל משפחה מקומית. ישבנו על מזרנים, את הרצפה כיסו במפת שולחן מגונדרת ובשפע של אוכל מסורתי, ולנו נשאר רק ללקק את האצבעות.
פטרה אחרי השקיעה. קסם שאין שני לו
בערב הגענו למלון בפטרה, אכלנו ארוחת ערב והמשכנו במסע רגלי במעלה נמלה לעבר האוצר (החזנה). לצדי השביל הונחו נרות בתוך שקיות נייר, צעדנו בשביל שאורכו כמה קילומטרים, מוקפים בפאר של סלעים מרהיבים, צעדה רומנטית ועוצרת נשימה. בקיץ מתקיים פה אחרי השקיעה מופע אור-קולי (כרטיס למופע עולה 17 דינר, שהם כ-85 שקל).
הגענו לשם שוב למחרת בבוקר, האווירה הייתה שונה, מלאת אקשן ואפילו יותר מרהיבה וקסומה. גמלים מקושטים נחו להם על החול החם, כרכרות מגונדרות המתינו ללוות את התיירים.
הסיק, הקניון הצר המוביל לפטרה
מי שמתקשה ללכת ברגל ישמח להיעזר בכרכרות הרתומות לסוסים המחכות לתיירים בכניסה
בפטרה פגשנו את חמולת אל בדול. בעבר הם גרו בתוך הקברים והמערות שבאתר, המלך חוסיין בנה לחמולה כפר סמוך מאוד לאתר, הכפר נקרא על שמם, קריית אל בדול (קרייה בערבית פירושה כפר) והם אלו שמועסקים באתר. ניתן לזהותם לפי לבושם ובעיקר לפי ה"שוחור" שהם מורחים בעיניים. יש האומרים שהפס השחור שהם מורחים מתחת העיניים מונע ומנטרל את סנוורה של השמש.
הפס השחור, "שוחור" שנמרח סביב העיניים, אמור להגן מפני קרינת השמש
מהאוצר המשכנו בצעידה לעבר התיאטרון, ששימש את הנבטים בפולחן המתים. בפטרה רצוי ואפשר לטייל לפחות יום שלם ואם יש לכם זמן, אני ממליצה אפילו על יומיים.
לקינוח, "שטנו" על דיונות החול האדומות והמרהיבות של ואדי רם האגדי. מרבדים של דיונות אין סופיות, מקושטות בשיירות גמלים ורועי צאן, הופכות את האזור לאחד המרהיבים והיפים שיש.
דיונות אינסופיות, ואדיות והרים הופכים את האזור לאחד היפים שיש
____
רונית יהודאי מימון – מדריכת צילום ו"לוכדת רגעים"