בית פרומין, משכן הכנסת הראשון, בסכנה

"אדם אוסף זכרונות כמו נמלים בחודשי הקיץ", כתבה המשוררת יונה וולך. זה נכון, לכל אדם נצברים זכרונות וכל אחד אוגר אותם אחרת. אחד משקיע באלבום תמונות, השני צורר פתקים בקופסת נעליים מרופטת, השלישי יאסוף קלטות וידיאו והרביעי יעדיף לקטלג דיסקים. המכנה המשותף בין כולם הוא הרצון לנצור את רגעי היסוד של החיים, רגעים שנחרתו בביוגרפיה האישית.
גם לאומות יש ספר זכרונות. הוא כולל את הרגעים, המקומות והאירועים שעיצבו את פניה והטביעו חותם על תולדותיה. הזכרונות הללו אגורים בעיקר בספרי ההיסטוריה ובגנזכי העיתונות, כלומר במתכונת דו ממדית. כדי להפוך זיכרון לערך ולרעיון, למורשת ולמוסר השכל, יש לשמרו באופן תלת ממדי. כלומר לשמר את המבנה הפיזי, מקום שאפשר להיכנס אליו בכל הגוף, לחוש אותו, לספוג את הווייתו ואת רוחו.
בלב ירושלים, ברחוב המלך ג'ורג' 26, עומד בית פרומין. בניין בן שלוש קומות בעל חזית קמורה, בנוי אבן ירושלמית שכוסתה עם הזמן באבק המעניק לה ארשת של מכובדות כבדת שנים. הבית, שתוכנן בידי האדריכל ראובן אברם, אינו מהמבנים החשובים בירושלים מבחינה ארכיטקטונית. גם גילו איננו מופלג, ודאי לא בעיר עתיקת יומין כמו ירושלים. בנייתו החלה ב־1947 והוא נועד להיות בניין משרדים בן שש קומות.
משפחת פרומין בנתה את הבניין מטעמים כלכליים נכונים. מיקומו במרכז השוקק של העיר, ברחוב המסחרי שבראש קו פרשת המים הירושלמי, בין שכונת רחביה האנינה ל"משולש הירושלמי" ההומה אדם, הבטיח לבית תשואה כלכלית נאה. אלא שהמציאות גזרה אחרת. ב־1947 התרגשה מלחמה בעיר. מכונית תופת התפוצצה בבית המוסדות הלאומיים הסמוך. משפחת פרומין החליטה להפסיק את עבודות הבנייה ונותר שלד מיותם. איש לא ידע מה יילד יום ומי שהפרוטה היתה מצויה בכיסו העדיף לטמון אותה לימים הקשים שיבואו.
והימים הקשים אכן באו. המלחמה התעצמה בעיר ובארץ כולה. המנדט הבריטי הגיע לקצו. חייליו ופקידיו של המלך ג'ורג' שבו למולדתם, ומדינת ישראל הוכרזה.

הכתובת בבית פרומין מעידה על חשיבותו ההיסטורית והלאומית: כאן שכנה כנסת ישראל במשך 16 שנה מפות ומדריכים מודפסים ליעד ירושלים, בהנחה לגולשי מסע אחר!

מתל אביב לירושלים
המדינה החדשה קמה בחיפזון, בסערת קרב ובתחושת איום קיומי. מגילת העצמאות קבעה עקרונות כלליים ביותר לכינון המדינה והחליטה כי בתוך כמה חודשים תיבחר אסיפה מכוננת, שתקבע חוקה למדינה. האסיפה המכוננת אכן נבחרה והתכנסה בבית קולנוע תל אביבי ביום ט"ו בשבט תש"ט. היא הכריזה על עצמה כ"כנסת הראשונה", וקביעת החוקה נדחתה למועד מאוחר יותר, לכשתשקוט הארץ.
בינתיים הוסר המצור הערבי על ירושלים. המלחמה הלכה ודעכה וכנסת ישראל החליטה באופן דרמטי שבירת ישראל תהיה ירושלים. כביטוי לכך הוחלט שהכנסת תעתיק את מקומה מתל אביב המיוזעת אל עיר הנצח הקרירה ההררית.
תחת צלן של כנפי ההיסטוריה יצאו פקידים לחפש בית שראוי לאכסן את הכנסת הראשונה. זו היתה משימה סבוכה. הבניין היה חייב להיות במרכז העיר, גדול, מכובד, ובעיקר ריק כולו. שהרי אין זה נאה שגדולי העם יקבלו הכרעות גורליות בבניין שפועל בו דוכן פלאפל, בנק או בזאר בגדים.
שלד הבטון של בית פרומין התאים מכל הבחינות. מבחינת מיקומו הוא היה מושלם: במרכז העיר, רחוק דיו ממתרסי הגבול העשנים שחצו את העיר החצויה, קרוב לבניין הקרן הקיימת ולמוסדות שררה אחרים. הקומה התחתונה היתה מרווחת מכיוון שנועדה לשמש סניף בנק. פועלים הוזמנו למקום, ובתוך זמן קצר זכתה כנסת ישראל למשכן משל עצמה.
באותם ימים היתה ספירת הקולות ידנית. מכיוון שבמרכז האולם ניצב עמוד שהסתיר חלק מיושבי הספסלים שמאחוריו מעיני היושב ראש, לא פעם חלו שיבושים בספירת הקולות. גם סידורי האבטחה לא היו מן המשופרים. פעם אחת התפרץ מתנקש לאולם המליאה ופצע כמה שרים וחברי כנסת. פעם אחרת נערכה הפגנה סוערת מחוץ למשכן וחלונותיו נופצו.

יותר מנדל"ן לוהט
ב־1966, במימון משפחת רוטשילד, הוקם משכן הכנסת בגבעת רם, ובבית פרומין שבקה הפעילות הפוליטית. לא עוד עיתונאים המתחככים בעסקנים, לא עוד בעלי עניין המבקשים להיות בעניינים. בית פרומין היה לבניין משרדים שבו השתכן משרד התיירות, ושלט שנקבע בחזיתו העיד על עברו המכונן. כיום הקרקע שהוא עומד עליה היא בידיים פרטיות, ולפי תוכנית היזמים, הוא ייהרס לטובת בניין חדש בן 16 קומות.
החשיבות בשימור בית פרומין היא ארצית ולאומית. בבניין זה השתכן בית המחוקקים של מדינת ישראל בראשית ימיה, בו הונחו אבני היסוד לחוקיה, לעקרונותיה ולערכיה. כדי לעמוד על ערכו ההיסטורי של הבית יש להציף בזיכרון את כל הרגעים הדרמטיים שאירעו כאן באותן 16 שנים שפעלה במקום הכנסת – מהשבעת נשיאי ישראל ועד הכרזתו של בן גוריון על לכידת הנאצי אדולף אייכמן.
נושאים הנוגעים לשימור מורשת וסביבה נדחקים לשולי הדיון הציבורי. דווקא פרשת בית פרומין עוררה תשומת לב רבה בתקשורת. הרושם הוא שההתנגדות להריסתו חוצה מגזרים וקבוצות פוליטיות. יש הכרה שהבניין אינו משמר רק נוסטלגיה ורומנטיקה, אלא הוא סמל מובהק להיווצרות החברה, המשטר, התחיקה והדמוקרטיה הישראליים, ולכן אין לבחון אותו רק במונחים חומריים.
הגיעה השעה להכיר בחשיבות השמירה הפיזית של ערכים. היום בית פרומין הוא נדל"ן לוהט שרק שוחרי נוסטלגיה מתגוללים עליו לשמרו. בדורות הבאים הוא יהיה אבן פינה להבנת זהות האומה ורוחה. כאן הניחו אבני יסוד לחוקה הישראלית, וגם מלאכה זו הרי תושלם ביום מן הימים, כשהארץ תשקוט.