בית חולים בן אלף שנה נחשף לציבור בירושלים

חלק ממבנה ענק מהתקופה הצלבנית (1291-1099), אשר שימש כבית חולים לפני כ-1000 שנה, נחשף כעת לציבור לאחר חפירות ומחקר שביצעה רשות העתיקות. המבנה, שבבעלות הוואקף המוסלמי, נמצא בלב הרובע הנוצרי בעיר העתיקה ירושלים, אזור הידוע בשם מוריסתאן (שיבוש של המילה בית חולים בפרסית), סמוך לרחוב הראשי של העיר העתיקה. עד לפני כעשור הוא שימש כשוק ירקות ופירות הומה וצפוף, ומאז הוא עמד בשיממונו. בעקבות הכוונה של חברת "גראנד באזר" ממזרח ירושלים להכשיר את המבנה למסעדה בוצעו במקום בדיקות ארכיאולוגיות.

עד לפני כעשור פעל במקום שוק ירקות, ומאז הוא עמד בשיממונו

המבנה, שרק חלק קטן ממנו חשוף כעת, משתרע, ככל הידוע, על שטח של 15 דונם. הוא בנוי מאולמות וקמרונות מצולעים, וגובהו יותר משישה מטרים. לדברי רנה פורסטיני ועמית ראם, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, תעודות היסטוריות הכתובות בלטינית מלמדות כי במקום פעל בית חולים משוכלל, שאינו נופל בארגונו ובמימדיו מבית חולים מודרני. במצב חירום, בית החולים יכול היה לקלוט עד 2,000 חולים. בית החולים הוקם ונבנה על ידי מסדר דתי-צבאי נוצרי בשם "מסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים", ובשם הלטיני ההוספיטלרים (מלשון בית חולים). בבית החולים היו אגפים שונים ומחלקות בהתאם לאופי המחלה ולמצבו של החולה, וטופלו בו גברים ונשים בני דתות שונות – יש ידיעות על כך שחולים יהודים קיבלו אוכל כשר. עם זאת, הרופאים באותה תקופה היו בורים בכל הנוגע לרפואה ותברואה: עדות ראייה מציינת רופא שגדע את רגלו של לוחם רק בשל פצע מוגלתי קטן, דבר שהביא בסופו של דבר למותו. בית החולים שימש גם כבית יתומים לתינוקות שננטשו לאחר לידתם.

המבנה העצום מורכב מאולמות עם תקרות מקומרות וקשתות מרשימות

לאחר נפילת הצלבנים, השליט האיובי צלאח א-דין שיפץ ותחזק את בית החולים, והוא אף התיר לעשרה נזירים צלבניים להמשיך להתגורר שם ולשרת את אוכלוסיית ירושלים. ברעידת האדמה של שנת 1457 התמוטט המבנה ונקבר תחת הריסותיו, וכך נותרו השרידים עד לתקופה העות'מאנית. בחפירות נמצאו במקום עצמות של סוסים וגמלים לצד כמות גדולה של גושי מתכת ששימשו במלאכת הפרזול – עדות לכך שחלקים מהמבנה שימשו בימי הביניים כאורוות.