תפריט עמוד

בית העלמין בכנרת

בית העלמין של כנרת הפך עם השנים לאתר עלייה לרגל לבני זמננו המחפשים השראה מדור המייסדים. שוכנים בו אנשי רוח ובעלי שם בצד עובדי אדמה, פליטים ואוהבים. זה בצד זה טמונים כאן גם הייסורים והאידיאלים שהיו נחלתם באותם ימים

לכל אדם יש גן עדן של ילדות שאיתו הוא הולך ואיתו הוא בא לכל מקום, וחייב כל אדם שיהיה לו גם הר סיני פרטי משלו שישמש לו השראה. כזה הוא בעבורי בית העלמין של כנרת. במקום קבורים מנהיגים בעלי שם בצד מתיישבים ידועים פחות, אנשי רוח, חקלאים, כאלה שנפטרו בשיבה טובה ואחרים שמתו צעירים – חלקם התאבדו לאחר שתש כוחם מן הקושי, אחרים מתו באסונות שונים ומשונים.

אבל לפני שהמקום, הנמצא בחלקו הצפוני של תל בית ירח, הפך לבית עלמין היו לגביו תוכניות אחרות. ארתור רופין, שהיה מנהל "המשרד הארצישראלי" של ההסתדרות הציונית, שאב השראה מספרו של הרצל "אלטנוילנד" – בו מתוארת עיר מפותחת על שפת הכנרת – וראה את אזור תל בית ירח כמתאים להקמתה של שכונת וילות – "עיר גנים", כפי שכינה אותה. הוא פרסם בקהילות היהודיות באירופה תוכנית שבה הבטיח למי שיבוא לבנות פה את ביתו תנאי חיים טובים, אבל באירופה לא נענו לקריאתו. כיום מושכת גבעת בית הקברות, המוצלת ביום קיץ חם, מבקרים המחפשים אחר הרוח של אותם ימים רחוקים.

ספר שירים ועץ תמר
יותר מכל מזוהה בית העלמין עם קברה של רחל המשוררת, והוא גם המושך את קהל המבקרים הגדול ביותר. רחל, שעלתה לראשונה לארץ ב-1909, הגיעה לחוות העלמות שבחצר כנרת. כאן למדה חקלאות אצל חנה מייזל. מאוחר יותר נסעה ללמוד חקלאות בצרפת, ולאחר שלימודיה הופסקו, במהלך מלחמת העולם הראשונה, חזרה לרוסיה. בתום המלחמה עלתה שוב בגל העלייה השלישית (1923-1919), חזרה אל הכנרת והתיישבה בקבוצת דגניה, עד שהתגלתה מחלת השחפת בה נדבקה ברוסיה ונאלצה לעזוב לתל אביב. שם גם נפטרה בבדידות ב-1931.

על קברה, בתוך גומחה, מונח ספר משיריה. שיריה של רחל מלווים בעצב ובמכאוב שהיו נחלתה. באחד מהם, שנכתב כשהיא רחוקה מן הכנרת, ביקשה לנוח מנוחת עולמים בבית הקברות של כנרת.
עם הזמן הפך בית העלמין ל"פנתיאון" של תנועת הפועלים, והוא שופע סיפורים על אותן דמויות שהובילו את ההתיישבות הציונית בארץ בתחילת דרכה. יש אומרים שבמועדים מסוימים (הידועים רק להם), באישון ליל, מתעוררים שם ויכוחים קשים, שהרי הם התווכחו כל הזמן מהי הדרך המתאימה לבנות בית לעם היהודי.
אחד מאותם מנהיגים הוא ברל כצנלסון, מאנשי העלייה השנייה (1914-1904). ברל כצנלסון היה מורה הדרך של מפא"י ותנועת העבודה, הקים את העיתון "דבר" וכיהן כעורכו הראשון. האיש הענק, שידע לתת כבוד לאיש הפשוט, הקרין יותר מכל את היכולת לאהוב את הכל ואת כולם. הוא נקבר בלוויה רבת משתתפים ב-1944, והיום הוא טמון בין שתי אהבותיו: שרה שמוקלר, שנפטרה לפניו, ולאה מירון כצנלסון, אשתו, שהאריכה ימים אחריו.

קברו של ברל כצנלסון העלה את חשיבותו של בית הקברות. הוא הפך למקום לעלייה לרגל ורבים רצו להיקבר בו. בשנות השישים הובאו לכאן למנוחה אחרונה, ביוזמת הנשיא שז"ר, מנהיגים שנקברו קודם לכן במקומות אחרים. במרחק מה מקברו של ברל כצנלסון קבורים מנהיגי התנועה הסוציאליסטית דב-בר בורוכוב, נחמן סירקין ומשה הס.

מצידו השני של קברו של ברל כצנלסון צופים אל הכנרת אבירי עמק הירדן – בן ציון ישראלי ואהרון שידלובסקי, אדם והיפוכו, וגם המציבות שלהם מספרות את ההבדל. בן ציון, המגייס הגדול לפעילות הבריגדה, חלוץ ואבי קבוצת כנרת שיצא לשליחות מסוכנת להחזרת התמר לארץ והביא אלפי חוטרים מעיראק, יחד עם חברו מנהלל יאני אבידוב ועוד כמה שותפים למסע. את פירות מסעם אפשר לראות עד היום במטעי התמרים הרבים שבעמק הירדן ולאורך בקעת הירדן. ישראלי נהרג ביולי 1954 באסון מעגן – באזכרה לצנחנים שלחמו מעבר לקווי האויב הנאצי נפל מטוס קל לתוך הקהל וגרם לאסון גדול. בצידה האחורי של מציבתו חקוק דקל תמר. על יד בן ציון ישראלי טמון ידידו והיפוכו, אהרון שידלובסקי הצנוע והשקט, איש שברח מגדלות ופרסום. חיה ישראלי ועליזה שידלובסקי תומכות בבעליהן גם כאן (על מציבתה של ישראלי חקוקה דבורה מאחר שהיתה ידועה בחריצותה).
טמונים כאן גם אברהם הרצפלד ונח נפתולסקי – אברהם המאוהב באדמה ובהתיישבות ונח המאוהב בצמחים. נפתולסקי, שהיה מאוהב גם ברחל המשוררת ונפטר שנים אחריה, נקבר סמוך אליה, אך מעבר לשביל, כי אהבתם לא מומשה.

פליטים מיהודה ומתיישבים מתימן
מאז 1911 – אז נכרה קברו של מנחם מנדל שמואלביץ, הקבר הראשון בבית הקברות – נקברו פה במשך השנים צעירים וילדים שלא שרדו את המחלות ותנאי הקיום הקשים. "נהרג מבעיטת פרידה", "נטבע בכנרת", "מתו בלהבות" (שלוש נערות "מקבוץ טבריה" שמתו משריפה שנגרמה על ידי פרימוס) הם רק חלק מהאסונות שאפשר לקרוא כאן.

בשנת 1912 הגיעו לכנרת עולים מתימן. התימנים של כנרת סבלו מרעב, עוני ומחלות, וכעשרים מהם קבורים כאן, ובהם מנהיגיהם האחים דוד ויוסף צאירי. כעשרים שנה נאחזו התימנים בקרקע. אחרוני המתיישבים עזבו את המקום ב-1931 והקימו את שכונת מרמורק שברחובות.

נחים פה מנוחת עולמים גם "פליטי יהודה" – תושבי המושבות, תושבי תל אביב ותושבי יפו היהודים, שהגיעו לכאן בסוף מלחמת העולם הראשונה. העות'מאנים, שראו בהם גיס חמישי, הגלו אלפים מהם ממקום מושבם לצפונה של הארץ. רבים מהם מתו במחלות, חלקם קבורים בבית הקברות כאלמונים. לאחרונה הוקמה ביזמתו של שמואל חדש, חבר קבוצת כנרת, אנדרטה לזכרם של הפליטים.
בחודש יוני 2004 נקברה כאן הפזמונאית והמלחינה נעמי שמר, שנולדה בקבוצת כנרת.

בית הקברות המיוחד הזה – התוסס ביותר שאני מכיר – הוא סיפור אהבה בין אדם לאדמתו ולארצו. כמו אהבות רבות אחרות לווה גם בייסורים שאפשר לקרוא אותם במצבות. בצד הייסורים, בית הקברות הזה מספר גם על העקשנות, המנהיגות והרצון לבנות כאן בית.

לטייל עם אופניים בנגב

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות מהכנרת וטבריה

ההתגלות: חגיגות האפיפניה נחגגו בירדנית
ההתגלות: חגיגות האפיפניה נחגגו בירדנית

התגלות האלוהים בדמות אדם נחגגה בסוף השבוע הקודם בטקס האפיפניה שהתקיים הפעם באתר הטבילה "הירדנית" סמוך לכנרת. לידתו של ישוע היתה ההתגלות הפיזית שלו, אך ההתגלות השנייה והחשובה ביותר בנצרות, היתה באותם הרגעים בהם ירד ישוע כנער לטבול ...

פסטיבל כנרת לסרטי טבע ומסע יוצא לדרך זו הפעם השלישית
פסטיבל כנרת לסרטי טבע ומסע יוצא לדרך זו הפעם השלישית

הפסטיבל, אשר ייפתח בחמישי 23.3, ייערך בבית גבריאל ויתפרש על פני ארבעה ימים. בין השאר יכלול הפסטיבל סדנאות אמן, הרצאות, הצגות, סיורים ייעודיים, מופעים מיוחדים והופעות חיות. שילוב מושלם של נופש, טבע ותרבות

סיור סוף חורף באזור הכנרת
סיור סוף חורף באזור הכנרת

אוהבי היציאה לטבע מתחלקים לשתי קבוצות – אלו העומדים בפקקים בדרך לחרמון כדי לתפוס שאריות אחרונות של שלג ואלו העומדים בפקקים בדרך לדרום האדום מכלניות יפהפיות.  אנחנו בחרנו לצאת לטיול לכיוון אחר ואז לעמוד פחות בפקקים - יצאנו ...