בוליביה היא אחת המדינות המרתקות בדרום אמריקה והיא מציעה שילוב כובש לב של ערים קולוניאליות מקסימות, יערות גשם סבוכים, אגמים צבעוניים, מדבר מלח עצום, שווקים ייחודיים, קרנבלים אותנטיים. הוסיפו לאלה את העובדה שרבים מהערים ומאתרי הטיולים במדינה הם מהגבוהים בעולם ותבינו למה בוליביה מאתגרת, מסקרנת ולעולם לא משעממת.
הנה כמה מהמקומות והחוויות שלא תרצו להחמיץ בבוליביה, בין אם אתם מטיילים בתקציב זעום ועם תרמיל על הגב או שעברתם מזמן את גיל התרמילאות ואתם מחפשים יעד טיול מרתק ומרגש.
לה פאס
לה פאס (La Paz), הבירה המנהלית של בוליביה, היא הרבה יותר ממקום לנחות בו ולצאת ממנו לטיולים ברחבי המדינה. לה פאס, ששוכנת בגובה 3,650 מטר ומוקפת בפסגות מושלגות, היא אחת הערים הגדולות הגבוהות בעולם והיא מציעה שילוב של ישן וחדש, עם גורדי שחקים מודרניים ושווקים מסורתיים, בהם שוק המכשפות המפורסם שבו נמכרים שיקויים, קמעות, צמחי מרפא ועוד.
דוכן בשוק המכשפות בלה פאס | צילום: Free Wind 2014
מלבד מוקדי העניין של לה פאס עצמה, היא מהווה בסיס טוב לטיולי יום באזור, למשל, לעמק הירח (Valle de la Luna), שתהליכים גאולוגיים יצרו בו שלל צורות סוריאליסטיות שנראות כאילו אינן שייכות לכדור הארץ.
עמק הירח הסמוך ללה פאס
סלאר דה אויוני
אחד האתרים הכי מיוחדים בבוליביה הוא מדבר המלח אויוני (Salar de Uyuni), מדבר המלח הגדול בעולם, שנמצא בגובה 3,800 מטר בין הרי האנדים בדרום-מערב בוליביה. המדבר משתרע על שטח של יותר מ-10,000 קמ"ר, וכמות המלח שבו מגיעה לכ-10 מיליארד טונות. הנופים יוצאי הדופן של מישורי המלח הלבנים הופכים את אויוני לאטרקציה הכי מתוירת בבוליביה. בעונה הגשומה, בין נובמבר למרץ, המים מצטברים על המלח ויוצרים מעין מראה ענקית שהשמים והעננים משתקפים בה. בעונה זו, השקיעות המדהימות של האזור עוצרות נשימה יותר מתמיד.
ג'יפ במדבר המלח סלאר דה אויוני | צילומים: שאטרסטוק
לצד מישורי המלח יש באזור גם אגמים צבעוניים, כמו לגונה קולורדה שלמימיה צבע אדמדם ולגונה ורדה שלמימיה גוון ירקרק – אחד המראות המלבבים שאפשר לראות כאן הוא להקות ענקיות של פלמינגו, בעיקר פלמינגו ג'יימס, במי לגונה קולורדה, כשהוורוד של הנוצות בוהק מעל המים האדומים. יפה במיוחד לצפות ב"ריקוד" הפלמינגו – עשרות, מאות ואפילו אלפי עופות שזזים באותן תנועות בדיוק. בנוסף, יש באזור הרי געש, גייזרים, בריכות בוץ ועוד. העיירה אויוני מהווה בסיס לטיולים בסביבה.
פינגווינים בלגונה קולורדה, האגם האדום
יונגס ודרך המוות
אזור יונגס (Yungas) שמצפון-מזרח ללה פאס מתאפיין ביערות גשם, צמחייה טרופית ומצוקים דרמטיים, שכולם הופכים אותו לאזור פופולרי לטיולים, אבל מה שפרסם את האזור יותר מכל הוא דרך המוות (El Camino de la Muerte), כביש באורך 56 ק"מ שמקשר בין לה פאס לבין העיר המרכזית של יונגס, קרואיקו (Coroico). זוהי דרך צרה ותלולה שעוברת על קצה מצוקים ומעל תהום, אשר גבתה קורבנות רבים (דבר שהעניק לה את שמה). בשנים האחרונות נסללה דרך חדשה ובטוחה בין שתי הערים, ודרך המוות הפכה פופולרית בקרב רוכבי אופני הרים. בסופה של הדרך מצפה קרואיקו, השוכנת בראש גבעה ומוקפת ביערות גשם. מהעיר יוצאים מסלולי הליכה רבים, בהם טרקים מאתגרים ליערות הגשם שמסביב.
דרך המוות הפכה בשנים האחרונות יעד פופולרי לרוכבי אופניים
פוטוסי
פוטוסי (Potosi), השוכנת בגובה 4,090 מטר, היא אחת הערים הגבוהות בעולם. אבל זוהי לא הסיבה היחידה הגיע לפה. העיר, אשר הוקמה ב-1545, היתה אחת הערים הגדולות והעשירות באמריקה. בהר הסמוך, סרו ריקו (Cerro Rico), נמצאו מרבצי כסף, ובמשך כמאתיים שנה העיר היתה ספקית הכסף הרשמית של האימפריה הספרדית. האטרקציה הבולטת באזור היא הטיול למכרות הכסף, אבל גם לעיר עצמה יש הרבה מה להציע. זוהי עיר קולוניאלית מקסימה עם מבנים מרשימים, כמו קאסה דה לה מונדה (Casa de la Moneda), המטבעה של בוליביה, המשמשת כמוזיאון. מבנים מעניינים נוספים הם כנסיית סן לורנסו (Iglesia de San Lorenzo de Carangas) שהוקמה במאה ה-16, וטורה דה לה קומפנייה (Torre de la Compañía), מנזר שהיה בעבר אחד ממרכזי הדת החשובים בבוליביה ומהווה את אחד מסמלי העיר.
כנסיית סן לורנצו בפוטוסי
עוד לא השתכנעתם? הנה סרטון שסוקר כמה מאתרי הטיול המרכזיים במדינה (ואחריו המשך הכתבה…)
טיול בבוליביה
סוקרה
סוקרה (Sucre), בירתה החוקתית של בוליביה, היא עיר קולוניאלית מרשימה aנוסדה על ידי מתיישבים ספרדים במאה ה-16 והיא דושה בפנינים ארכיטקטוניות ובאתרים היסטוריים. בין היתר כדאי לבקר בבית העצמאות (La Casa de la Libertad) שם כתב סימון בוליבאר את החוקה הבוליביאנית, בספריה הלאומית של בוליביה, בבית המשפט העליון, בקתדרלה ובכנסיות רבות. המרכז ההיסטורי והשמור היטב של סוקרה הוכרז כולו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. יש פה גם הרבה מוזיאונים נהדרים כמו המוזיאון לאמנות מודרנית, המוזיאון האנתרופולוגי והמוזיאון האתנוגרפי לטקסטיל.
אדריכלות קולוניאלית בסוקרה
אגם טיטיקקה
אגם טיטיקקה (Titicaca), האגם השני בגודלו בדרום אמריקה ואחד האגמים הגבוהים בעולם שאפשר לשוט בו, נמצא על הגבול בין בוליביה ופרו ומשתייך לשתי המדינות. האגם, אליו נשפכים נהרות רבים, ממוקם ברכס האנדים בגובה 3,821 מטר מעל פני הים. זהו אתר חובה לאוהבי טבע ולכל מי שמתעניין בתרבות. באזור ישנם שרידים רבים של בני האינקה, שעל פי הסברה הגיעו מהאזור הזה, בהם מקדש ששימש את קיסר האינקה. האגם מנוקד ב-41 איים, שגדול בהם הוא אי השמש (Isla del Sol) ויש בו שרידים של בני האינקה. בסמוך לו נמצא אי הירח (Isla de la Luna). אחת העיירות הפופולריות ליד האגם היא קופקבנה (Copacabana), ממנה ניתן לצאת לשייט אל האיים.
אי השמש באגם טיטיקקה
אחד הדברים שמייחדים את טיטקקה הוא האיים הצפים – איים מלאכותיים שהקימו בני האורו מצמח המים טוטורה, שכאשר הוא מתייבש הוא נראה כמו קש. על האיים הללו, שהם בעצם רפסודות הצפות על פני האגם, נבנו בתים, חנויות, בתי ספר ועוד, והכל מצמח הטוטורה. תושבי האיים שומרים על אורח חיים מסורתי, אם כי אין ספק שלתיירות יש השפעה, כפי שניכר בחנויות המזכרות הצצות באיים.
בנות האורו על אחד האיים הצפים באגם טיטיקקה
הקרנבל באורורו
בכל שנה לפני יום רביעי של האפר, בפברואר או במרץ, מתקיים בעיר המכרות אורורו (Oruro) קרנבל השטן, אחד הקרנבלים הגדולים והאותנטיים בדרום אמריקה. בקרנבל משתתפים מדי שנה אלפי רקדנים ומוזיקאים הלובשים תלבושות ססגוניות ועוטים מסכות בדמות השטן, המלאך מיכאל, מפלצות ודמויות מיתולוגיות שונות. בנוסף לתהלוכות וריקודים, אשר חלקם מתקיימים סביב מדורות ענק, מועלים מחזות רחוב שמספרים את סיפור ניצחונו של המלאך מיכאל על השטן. חלק מהמשתתפים מחופשים לכורים מהמאה ה-16, לכובשים הספרדים או לאינדיאנים.
שורשי הקרנבל בתקופה שבה הכובשים הספרדים שהגיעו לאזור ניסו להפיק כסף מהמכרות שבמקום. המקומיים, שהאמינו כי אסור להרגיז את השטן השוכן במעבה האדמה, החלו לבנות מקדשים לשטן ולהעניק לו מנחות על מנת לרצות אותו. הקרנבל החל כאירוע שנועד להלל את השטן, אך בה בעת גם את בתולת המכרה של אורורו, והוא מערב מסורות אירופיות ואינדיאניות.
גלריית תמונות מקרנבל השטן באורורו (לחצו על התמונות להגדלה):
הפארק הלאומי מדידי
הג'ונגלים של אגן האמזונס מציעים את אחת החוויות המרתקות של טיול בדרום אמריקה, והמקום הטוב ביותר לחוות את האזור בבוליביה הוא הפארק הלאומי מדידי (Madidi) שמשתרע על שטח עצום של 18,958 קמ"ר באגן האמזונס בבוליביה. זהו אחד הפארקים המגוונים בעולם מבחינה ביולוגית עם עושר אדיר של צמחים ובעלי חיים, בהם מינים אנדמיים. בין היתר, אפשר לראות כאן כעשירית ממיני העופות בעולם!
טפיר בפארק הלאומי מדידי
אחת הדרכים המוצלחות לראות את חיי הבר של הפארק היא בשייט בקאנו בנהר, שבמהלכו אפשר לראות תנינים, צבים, דולפינים ורודים, קופים, קפיברות ומינים רבים של ציפורים. מומלץ גם להצטרף לסיור רגלי מודרך ביער הגשם, שבמהלכו אפשר להתרשם מבעלי החיים והצמחים ולפגוש את השבטים המתגוררים ביער. העיירה רורנבאקה (Rurrenabaque), שממוקמת על גדול נהר בני (Beni), מהווה בסיס מצוין לטיולים בשמורה ונחשבת לגן עדן לתרמילאים.
נהר בני בשמורת מדידי
המיסיונים הישועיים בצ'יקיטוס
בנפת צ'יקיטוס (Chiquitos) שבמחוז סנטה קרוז בנזרח בוליביה הוקמו במאות ה-17 וה-18 מיסיונים ישועיים כדי להמיר את דתם את הילידים לדת הכובשים הספרדים. המיסיונים הם למעשה ערים קטנות אשר הכילו בתי מגורים ומבני ציבור, בהם כנסיות ובתי ספר. בשונה ממיסיונים שהוקמו במדינות השכנות, שישה מתוך עשרת המיסיונים שהוקמו בצ'יקיטוס שרדו גם לאחר גירוש המסיונרים הספרדים. גם כיון ערי המיסיונים עדיין פועלות ומתנהלים בהן חיי קהילה ותרבות ענפים. המיסיון הגדול והמפורסם ביותר הוא מיסיון סן חוזה (San Jose de Chiquitos), אבל בכל אחת מהמיסיונים ניתן להתרשם מהארכיטקטורה הקולוניאלית הספרדית.
מיסיון סן חוזה דה צ'יקיטוס, הגדול והמפורסם במיסיוני האזור
טיוואנאקו
אתר העתיקות טיוואנאקו (Tiwanaku), שנמצא ממערב ללה פאס, הוא אחד האתרים הארכאולוגיים החשובים במדינה. הוא נבנה על ידי תרבות הטיוואנאקו שהגיעה לשיאה בשנים 950-500 לספירה והיתה אחת התרבויות החשובות לפני האינקה. העיר עצמה היתה בשיאה במאות השביעית עד התשיעית, אז היא שימשה כמרכז עירוני חשוב בדרום האנדים. העיר מנתה בשיאה 15,000 עד 30,000 תושבים ועל אף שרק חלק קטן ממנה נחפר, ניתן להתרשם מהארכיטקטורה המרתקת, שזיכתה את המקום בתואר אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. מחוץ לעיר כדאי לבקר בארמון גלורייטה הבנוי במגוון סגנונות ארכיטקטוניים – ממורי ועד ניאו-קלאסי.
אתר העתיקות טיוואנאקו, מהאתרים הארכאולוגיים החשובים בבוליביה