על בהוטן (Bhutan), הממלכה הקסומה החבויה ברכס ההימלאיה בין הודו לטיבט, קראתי לפני שנים רבות. הכתבה הציתה את דמיוני וסימנתי את בהוטן כעוד מקום שחובה להיות בו לפני שאמות… תכננו אישי ואני טיול לנפאל, ופתאום הוא שאל – ומה עם בהוטן? יותר מזה לא היה צריך. מיד החלתי בהכנות לטיול, ותכננתי את המסלול כך שנהיה בבהוטן בתקופת פסטיבל האביב בפארו. לקריאה נוספת: כבר בטיסה ידעתי שאנו בדרך לגן עדן עלי אדמות: במהלך 50 דקות הטיסה מקטמנדו לפארו טסים לאורך רכס ההימלאיה המושלג, וגם האוורסט בכבודו ובעצמו נגלה במלוא הדרו מבעד לחלונות המטוס. הנחיתה בבהוטן נראית כבלתי אפשרית – נדמה שעוד רגע כנף המטוס מגלחת את ההר, אבל אל דאגה, הטייס מנחית את המטוס בשלום. הטרמינל הקטן כמו נלקח מסיפורי אגדות: בנוי מעץ, מצויר בידי אומן בקישוטים מדהימים ונראה כמין מקדש קסום. ביציאה, לאחר ביקורת הדרכונים, מחכה לכל אורח נהג ומדריך למשך כל השהייה בבהוטן, שכן אסור לנוע שם לבד. מיד עוטפים אותנו בצעיף לבן המסמל בבודהיזם אות ברכה.
חזרה במנהרת הזמןהבתים בפארו מעוטרים בציורים שונים, ולהפתעתנו אנחנו שמים לב שכמעט על כל בית מצויר איבר מין גברי – לא כפורנוגרפיה, אלא כדי להפחיד את השדים ולהבריח אותם. האנשים ברחובות לבושים בבגדים מסורתיים, לא רק בחגים אלא כל השנה, כדי שיזהו אותם כבני המקום. הדרך המקשרת בין פארו לטימפו, עיר הבירה, היא דרך עפר צרה המספיקה בקושי למעבר של מכונית אחת. בזמן שאנחנו נוסעים עליה עובדים כדי להרחיבה. בלי מכבשים ובולדוזרים, רק הודים, בעיקר נשים, סוללים את הדרך במו ידיהם. את החצץ הם יוצרים בעצמם על ידי שבירת הסלעים בפטיש, והאבנים מועמסות לסל גדול התלוי על גב אחת הנשים. עיר הבירה טימפו מתגלית כעיר מעניינת. אנו מטיילים ברחוב הראשי ומרגישים כאילו חזרנו במנהרת הזמן לתקופה קדומה. הנופים בבהוטן כאילו נלקחו מגלויה. דרכים עם נופים מרשימים ופראיים, מפותלות בתוך יערות גשם ובין רכסי הרים. במעבר הרים בגובה 4,000 מ' אנחנו עוצרים במסעדה ממנה נשקפים הרי ההימלאיה המושלגים, אבל לדאבוננו איננו יכולים לראות דבר מבעד לערפל הכבד באותו היום. המדריכה מראה לנו תמונה במסעדה ואומרת, "ככה רואים את פסגות ההימאליה ביום יפה…". לעודד אותנו היא מוסיפה שבעוד יומיים נחזור באותה הדרך ואולי אז יהיה לנו מזל.
מגיעים לפונאקה. אנחנו מבקרים בבית ספר ונכנסים לבתים של מקומיים, חוצים נהר על גשר חבלים ומטפסים לדזונג (מנזר) המשקיף לנוף מרהיב. בדזונג אנו פוגשים נזירים היורים בחץ וקשת ובאדם זקן חביב המשאיר עלינו רושם עצום במבטו המהורהר. למחרת, בדרך חזרה מפונאקה, אכן מתמזל מזלנו – במעבר ההרים מזג האוויר משתפר והראות טובה. הנוף משגע – אנו רואים את הרי ההימלאיה במלוא תפארתם במציאות ולא בתמונה שעל הקיר. אנו נהנים גם מהצבעוניות העזה של 108 סטופות (מבנה קטן, סמל למקום קדוש), ומסביב אלפי דגלי תפילה צבעוניים הנושאים את תפילות המאמינים לשמים.
פסטיבל האביבבחזרה לפארו לפסטיבל האביב. אין מילים לתאר את החוויה שאנו חווים בפסטיבל המרשים, שאינו מיועד לתיירים, אלא זהו טקס דתי ומשמעותי למאמינים הבודהיסטים. הרקדנים הם נזירים, או פשוטי העם שהוכשרו במיוחד לתפקיד, הם עוטים מסכות ותלבושות צבעוניות המייצגים אלים, שדים וחיות במצבי שלווה וזעם. הריקוד איטי וקצבי, וכאילו אינו נגמר. בין לבין מופיעה מקהלת נשים השרות בקולות שמימיים ומרגשים. פסטיבל נמשך ארבעה ימים רצופים, ומגיע לשיאו בלילה שבין היום השלישי והרביעי. לצערנו, אנחנו כבר לא נהיה שם, כמה חבל שלא ידענו על כך מראש!
למחרת אנחנו מטפסים לאחד המקומות המרשימים והקדושים ביותר לבודהיסטים, שעל כל בודהיסט לעלות אליו לרגל לפחות פעם בחיים – קן הטיגריס. זהו מנזר בגובה של כ-1000 מ' מעל עמק פארו. הטיפוס אינו קל, אבל אנחנו לא מוותרים. במקדש אני מקבלת ברכה מנזיר הראשי ומרגישה בת מזל. מילים לא יכולות לתאר את ההדר, הרגשת הקדושה והנוף הנפלא הנשקף מכל מקום במקדש. פסטיבל האביב בפארוהתפילה שנענתהאנו אמורים לעזוב את בהוטן ואני מרגישה צביטה בלב. המדינה הזו חדרה ללבי כמו ששום מקום אחר לא עשה זאת. בשדה התעופה אנו מגלים שאנחנו רשומים לטיסה בסטנד ביי. איזה כיף, הלוואי שלא יהיה מקום, אני מתפללת, ומישהו שם למעלה נענה לתפילותיי. אנו נשארים לעוד שלושה ימים קסומים ומרגשים במדינה המדהימה, וחשוב מכל – נוכל להיות בלילה בו הפסטיבל מגיע לשיאו. אין מילים בפי לתאר את העוצמה של הלילה הזה, כשהירח מלא. כולם מגיעים לטקס עטויים בבגדים היפים ביותר שלהם, הנשים עם צעיפי משי על כתפיהן, הגברים עטופים בבד לבן. הדלאי לאמה מגיע לברך את המאמינים, וטונגה (פרוכת ענקית מבד משי עם ציורים וכתבי קודש) בת מאות שנים מוצאת מהמקדש ומלווה בתהלוכה של אנשי דת בכירים, נזירים ונגני כלי נשיפה שמשמיעים מוזיקה שחודרת לנשמה. אי אפשר שלא להרגיש את אווירת הקודש במקום.
למחרת אנחנו נוסעים ליישוב היי, שעד לא מזמן לא הותרה כניסה של תיירים אליו. בדרך אנחנו עוברים במעבר הרים מרשים, בגובה של כ-4,300 מ', מעוטר בדגלים הנושאים את תפילתם של המאמינים עם הרוח לאוזניו של בודהה. בהיי אנחנו מסתובבים בין הבתים ונתקלים בחבורת אנשים היושבים במעגל ומשחקים משחק כלשהו עם אבנים. הם שקועים לגמרי במשחק, כאילו לא מבחינים בנו. לפתע מתקדרים השמים וגשם זלעפות יורד. אני שמחה – סימן שמחר יהיה בהיר ונוכל לראות את הנוף. בערב, במלון שאנחנו האורחים היחידים בו, אנחנו נזכרים שהיום ערב פסח. כשאנחנו מספרים לצוות המלון שיש לנו חג הערב, הם מקשטים את השולחן בפרחים ונרות לכבודנו. את הטיול בבהוטן אני זוכרת כטיול חווייתי ועוצמתי, בזכות הנופים והאנשים, ובעיקר בגלל שזהו באמת אחד המקומות האחרונים בעולם המזכירים גן עדן. עזבתי את בהוטן, אבל הבטחתי לחזור אליה בהקדם. מיכאלה יזדי – מנכ"לית מיכאלה טורס, המתמחה בארגון טיולים לבהוטן וליעדים נוספים |
לא רבים מגיעים לממלכת בוטאן, החבויה בהרי ההימלאיה, אבל מי שצלח את הטיסה מסמרת השיער, יגלה גן עדן של ממש: נופי הרים מפעימים, כפרים מבודדים, דגלי תפילה מתנופפים ברוח ואנשים הגאים במסורתם העתיקה עודכן 3.12.24 |
הרצאת וידאו: בהוטן - הממלכה הסודית
תגובות
תגובות
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 374
[name] => אסיה
[slug] => asia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 374
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3478
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 383
[name] => בהוטן
[slug] => bhutan
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 383
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 20
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )
רועי גרינברג הגיב:
שלום!
אני טס לנאפל בסוף החודש ומעוניין לטייל בעוד כחודשיים – שלוש בבהוטן
אשמח לעזרה בתכנון המסלול וביצירת ויזה לי ולאמא שלי.
תודה.