בבאלי הצלנו אותנו מעצמנו

בעודנו ממתינים לעשן הלבן שיצא מדיוני הפליטות השחורות, בקעו לפתע מתוך הלובי המפואר של מרכז הקונגרסים צלילי מוסיקה רועשת, קצבית, וחדרו אל תוך אולם הישיבות המשמים. מלאי סקרנות יצאנו כדי לראות מה קורה. המחזה היה מקסים. עשרות נשים וגברים, רובם מלוכסני עיניים או מולאטים, כוסיות משקה בידיהם, הניעו את גופם ורקדו בחושניות לצלילי המוסיקה הקצבית. מישהו תלה על הקיר שמאחוריהם שלט קטן בכתב יד בזו הלשון: "הבה נטביע יחדיו את יגוננו ביין, לפני שנטבע כולנו".

זה היה ריקוד המחאה והייאוש של נציגי ברית מדינות האיים הקטנים, הפזורים באוקיינוסים שעל פני הגלובוס. חלקם עלולים על פי התחזיות לסבול בשנים הקרובות מהצפות ולהיעלם כליל מתחת לפני הים הגואה בשל התחממות כדור הארץ. היו שם נציגים מטובלו, ומאיי שלמה, המאוימים באופן מיידי, ואחרים – ממיקרונזיה, מפולינזיה, מהקריביים ומעוד פינות על פני האוקיינוסים, שבאו להזדהות.

בין הרוקדים זיהינו את ברנדט ראונדס-גנילאו, שרת התיירות גדולת הגוף של פיג'י, שאותה שמענו לא פעם בימים האחרונים זועקת בקול גדול את זעקת אלה שיהיו ככל הנראה הראשונים לשלם את מחיר יוהרתו של המין האנושי והתעלמותו מן הצרכים של הטבע.

והיה שם, מבוסם לגמרי, גם פקיד בכיר באו"ם, מולאטי יפה תואר, בחליפת שלושה חלקים, עניבתו כבר רפוייה ומשוחררת, שרק לפני יומיים שמענו אותו מתאר בכאב, בחרדה, ביקור באי קטן באוקיינוס השקט, שנידון לכיליון, משום שכל גובהו בין 5 ל-10 סנטימטרים מעל פני הים. "עד שזה יקרה, בעוד חמש, או עשר שנים", תיאר האיש ההדור בקול שכמעט נחנק מדמעות, "סובלים תושביו מסופות, גשמים ורוחות שכמותן לא חוו מעולם."

לנוכח המחזה הזה, אי אפשר היה שלא להצטרף אל הרוקדים שפיזזו וצחקו ובכו בעת ובעונה אחת לצליליו של הרקווייאם הכי סוער שנשמע אי פעם. המעמד הזה המר- מתוק, שצחוק ודמע שימשו בו בערבוביה, היה בעיני האירוע המרגש ביותר בכל אירועי הועידה האדירה הזו, אחת ההתכנסויות המשמעותיות והחשובות ביותר של נציגי המין האנושי שבאו להציל את עולמם- מידי עצמם.

עשרות נשים וגברים ורקדו בחושניות לצלילי המוסיקה הקצבית. על הקיר מאחור נתלה השלט שלשונו: "הבה נטביע יחדיו את יגוננו ביין, לפני שנטבע כולנו".

כ-10,000 איש ואישה מ-190 מדינות, ממאות ארגונים, עמותות, חברות מסחריות וקבוצות אינטרסים התכנסו בבאלי כדי לדון בדרכים למנוע את הסכנה הצפויה של גירוש המין האנושי כולו מגן העדן שבו הוא חי בשל הפרת האיזון העדין כל כך של הטבע בידי האדם.

הבעיה ידועה: המין האנושי איננו זהיר, הוא נוגס בתפוח הירוק של החיים בלי חשבון, בלי אבחנה. הפעילות האנושית, בעיקר לצורך ייצור חום ואנרגיה למטרות שונות, גורמת לפליטת גזי חממה המצטברים באטמוספרה ומונעים מן החום של כדור הארץ לחמוק אל החלל.

התוצאה האפשרית ידועה אף היא – גיהנום: טמפרטורות קיצוניות, התייבשות, התפשטות המדבר ומחסור במים מחד ושיטפונות ענק מאידך. המשמעות של כל אלו – פגיעה ביכולת הקיום של מיליארדי בני אדם, בצורת, רעב, צמא, מלחמות, מוות.

הכול כבר ידוע, הכול כבר נדון לפני באלי, ב-12 ישיבות קודמות של ועידת המדינות החברות באמנת האקלים ובעוד מפגשים וועידות שעסקו בהיבטים אחרים של המאמץ הבינלאומי להפחתת פליטת גזי החממה ולמיזעור הנזק הנגרם בשל פליטה זו.

ההתכנסות בבאלי נועדה להכשיר את הקרקע ולקבוע עקרונות לפתיחת משא ומתן שתכליתו קביעת יעדים חדשים, רחבים יותר של הפחתת פליטות גזי החממה; הכללה, בעתיד הקרוב, של מדינות מתפתחות נוספות (וככל הנראה ישראל בתוכן) ברשימת המדינות המחויבות ביעדים אלו; וגיבוש מנגנונים חדשים למאבק עולמי בהתחממות הגלובאלית.

הנושא מורכב, הפרוצדורות שנידונו מסובכות ומימוש הצעות הפיתרון השונות יקר מאוד וישפיע על כלכלת המדינות המעורבות.

הרבה כסף מעורב כאן. הרבה אינטרסים. מה הפלא שהדיונים בבאלי הזכירו לעיתים בזאר תורכי? לראשונה מאז עלה נושא ההתחממות על סדר היום הבינלאומי, הסתובבו במסדרונות הוועידה נציגים של אופ"ק- ארגון יצרניות הנפט- וניסו להשפיע גם הם על ההחלטות. הנפט כידוע הוא מזהם גדול וכל תקנה שתפחית את השימוש בו תפגע בהכנסות של יצרניו בהיקפים עצומים.
ההחלטות שיתקבלו בסופו של תהליך המשא ומתן שהחל בבאלי ישפיעו גם על ישראל. כך למשל- אם נידרש החל משנת 2013, ליישם באופן מלא את דרישות הפחתת הפליטות החלות על מדינות מפותחות- כי אז, בתנאים הנוכחיים, מחיר החשמל בארץ לצרכן הבודד עלול לזנק באופן משמעותי. אולי עד פי ארבעה!!!

האם יש ממשלה שיכולה להשית הוצאה כזו על אזרחיה? האם תוכל ממשלת ישראל, הנדרשת להוצאות ביטחון עצומות, לספוג ממקורותיה את העלויות הכרוכות בכך?

מעבר לכך, ישראל אינה שחקן משפיע בזירה הגלובאלית הזו. קרן קימת לישראל – למרבה ההפתעה- דווקא כן. יש לה משמעות, אפילו השפעה, בנישה מצומצמת, אך חשובה מאוד, בתחום המאבק העולמי בהשלכות ההתחממות – הייעור המדברי.

וכדי להבין זאת, תחילה כמה מילים על חלקו של היער בהתחממות הגלובאלית.
עצים סופחים אליהם גזי חממה. נטיעת עצים היא התרופה היחידה להפחתת גזי החממה שכבר הצטברו. כבר בבית הספר למדנו זאת. בתהליך הפוטוסינתיזה, העץ בונה עצמו מפחמן ואגב תהליך הבנייה הזה, המבוסס על קליטת דו-תחמוצת פחמן, הוא משחרר חמצן. התוצאה היא קיבוע בתוך העץ של פחמן שעד אז נמצא בחללו של עולם. ככל שיותר פחמן מתקבע בתוך העצים כך יש פחות ממנו באטמוספירה. המסקנה ברורה- יש לטעת כמה שיותר עצים בכל מקום וכמובן לשמור על הקיימים.

הבעיה היא שזה לא כל כך פשוט. היערות מכסים שליש משטחו של כדור הארץ, אבל השטח הזה הולך ומתכלה במהירות. במדינות מתפתחות משמשת תפוקת העץ מרכיב חשוב, לעיתים מרכזי, בכלכלה. מדי יום – כך דווח באחת ממסגרות הדיון בבאלי – נכרתים בעולם יערות בשטח השווה לשטחם של 15,000 מגרשי כדורגל!!!. כתוצאה מכך מקבל היער בעולם פחות פחמן. כריתת היערות , כך דווח בבאלי, אחראית לפיכך לחמישית מכלל פליטות הפחמן בעולם מידי שנה.

כדי להתמודד עם התופעה החל בבאלי משא ומתן על קביעת תמריצים עולמיים לשמירה על יערות קיימים. בעתיד, כך נראה, יקבלו קהילות שכנות ליער כסף כדי למנוע כריתת היערות שלצידן. במקביל – עוד לפני באלי – נקבעו תמריצים כספיים עבור קיבוע פחמן על ידי יערות חדשים.

כאן – נכנס לתמונה הייעור המדברי. למדינות המתפתחות, שיש בהן אזורים צחיחים, או צחיחים למחצה, כדאי לטעת עצים והרבה. לא רק כדי להדוף את המדבר, שהולך ומתפשט בעולם בשל התחממות כדור הארץ, אלא גם משום שהיערות שיצמחו שם – ישמשו בשנים הבאות מקור הכנסה נאה. כל טון של פחמן שיקובע על ידי יערות אלו – יימכר בכסף מלא, בהסכמים בינמדינתיים או בסחר בורסאי, שכבר היום מגיע בהיקפו ל-30 -40 מיליארד דולר בשנה והוא עתיד בקרוב להכפיל את עצמו.

ייעור מדברי הוא תורה מיוחדת. הוא מחייב יידע באיסוף מעט מי הגשמים היורדים במדבר (קציר מי נגר – כך זה מכונה), וזאת תוך הימנעות מפגיעה בסביבה ושמירה על מגוון החיים.

קק"ל צברה יידע רב וייחודי בתחום זה. ברחבי הנגב גדלים עצים רבים שניטעו על ידי יערני קק"ל וטופחו בשיטות של ייעור מדברי, חלקן שיטות שנלמדו מן הנבטים הקדומים. יער יתיר בנגב, הגדול שביערות המדינה, הוא יער כזה, שמצליח לשגשג בתנאי מדבר. ביער פועלת תחנת מחקר, יחידה מסוגה באזורנו, ובעלת חשיבות עולמית מבחינה מחקרית, שבה עוסקים מדעני מכון וייצמן למדע, בשיתוף עם עובדי קק"ל בניטור הפחמן במקום.

ליכולות הללו של קק"ל יצא מוניטין עולמי בו נוכחנו במהלך הוועידה. "למדתי על ישראל באוניברסיטה" אמר לנו איברהים תיאו מקניה, פקיד בכיר מ- UNEP, ארגון איכות הסביבה של האו"ם.

"אני יודע שאתם נחשבים כמובילים בעולם בנושא ההתמודדות עם אדמות צחיחות" הוא מוסיף.

איברהים, כך מתברר, למד יערנות. היום הוא אחראי להכנת התוכנית העולמית של UNEP- שמטרתה להציע למדינות שונות עקרונות ודרכים להסתגלות להשלכות של תופעת ההתחממות. לצד השבחים הייתה בפיו גם בקשה. "אני יודע שישראל חילקה את הידע שלה בנושא המידבור, עם מדינות אחרות וזה מאוד נאצל מצידכם" הוא אומר. " גם אנחנו ב-UNEP, מתכוונים לצאת בעוד שלושה חודשים בתוכנית של מאבק במדבר והייתי שמח מאוד לו הייתם מחלקים גם איתנו ובאמצעותנו את הידע הזה עם העולם השלישי".