נתחיל בנהר. אורכו של הנהר האמזונס עולה על 6,000 קמ"ר והוא מזרים בערוצו כחמישית מכמות המים הזורמים בנהרות העולם. יורד שם הרבה גשם. כ-3,000 מ"מ גשם בשנה מצמיחים באגן הנהר את יער הגשם הגדול בעולם, שכיסה בעבר כ-40 אחוזים משטחה של דרום אמריקה. ועוד נתון, שמרבים לצטט לאחרונה (קחו נשימה עמוקה) – "יערות האמזונס מייצרים כ -20% מחמצן כדור הארץ". מישהו המציא את המספר הזה ורבים מצטטים אותו שוב ושוב, ללא הצדקה. האמזונס הוא אכן מפעל חשוב לייצור חמצן, אבל בשיעור קטן בהרבה.
מבחינה ביולוגית, אין ערוך לחשיבות המקום. נסו למצוא שני עצים מאותו המין בכמה דקות הליכה ביער הגשם באמזונס כדי להבין את משמעותו של המשפט – המגוון הביולוגי הגדול ביותר בעולם. קחו עוד נתון, אחרון באמת: עד כה נרשמו באגן האמזונס כ-16,000 מינים שונים של עצים ובערך כל יומיים מתגלה שם מין חדש למדע. מדהים.
צילום אווירי של אגן האמזונס בברזיל לפני השריפות. המגוון הביולוגי הגדול ביותר בעולם | צילום: שאטרסטוק
דור המדבור
עולם החקלאות נמצא כיום במשבר. אוכלוסיית העולם הולכת וגדלה ואילו המשאבים הנחוצים לייצור מזון – מים וקרקע – הולכים ומתמעטים. משבר האקלים מצמצם מאוד את כמויות המים הזמינה לשתייה ולגידול המזון, עד כדי סכנה לביטחון התזונתי הגלובלי.
אחת הסכנות האורבות לאנושות היא המדבור – פגיעה בפוריות הקרקע. זה יכול לקרות בגלל שינויי אקלים, בגלל שיטות עיבוד שגויות ואף בגלל רעיית יתר. מוניק בורבוט, מזכירת האו"ם לענייני מדבור, סיפרה בביקורה בישראל (מאי 2018) שבכל דקה הופכים כ-230 דונם ברחבי העולם עקרות בגלל תהליכי התנוונות ומדבור.
תופעת המדבור מתרחשת גם באמזונס, תוצאה מכריתת עצים ושריפת צמחייה כדי לפנות אדמות לצרכים חקלאיים | צילום: שאטרסטוק
תופעת המדבור מתרחשת בקנה מידה אדיר גם באגן האמזונס. במבט ראשון זה נראה לא הגיוני לדבר על מדבור באזור שזוכה לכמויות מים אדירות מהשמיים, אבל מדבור יכול להתרחש בכל מקום. אדרבה, באמזונס אנחנו רואים את המדבר מתרחש לנגד עינינו ממש. עצים נכרתים כדי לספק עץ וכדי להרחיב שטחים חקלאיים. מלאי המינרלים בקרקע מספיק למחזורי גידול ספורים והקרקע התשושה, שאינה ראויה עוד לשימוש חקלאי, נעזבת. המגדלים עוברים לברא את חלקת היער הבאה.
השריפות באמזונס, אוגוסט 2019
מצפון נקי
קל להטיל את האשם על כתפי הברזילאים, אבל גם תושבי אירופה ומדינות מערביות אחרות, הבודקים בדקדקנות ובצדקנות את אריזות המזון במרכולים מחשש לרכיב מאיים שנמצא בו, אינם יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם. גם הם אחראים לכריתת יערות גשם ונציגיהם הן חברות גדולות ומוכרות מהמערב. אחת הסיבות לכריתת יערות בברזיל היא פינוי שטחים לגידול סויה בלתי מהונדסת גנטית, שיבוליה פחותים בהרבה מהסויה המהונדסת. מזון מהונדס, על פי דעה רווחת, מסוכן לסביבה ואין לצרוך אותו. מצד שני, הוא חוסך כריתת יערות. מתברר שצריך להיות צרכן ממש מתוחכם כדי להיות ירוק באמת.
הגיעה השעה שמדינות מפותחות, שהעניקו לתושביהן ביטחון תזונתי, יחוקקו חוקים שיגבילו שינוע מזון למרחקים. המחיר הסביבתי של העברת מזון מיבשת ליבשת הוא עצום, הן במונחים של כריתת יערות והן במונחים של שריפת דלק וזיהום מים ואוויר. אין שום הצדקה להטיס צדפות טריות מיבשת ליבשת רק כדי לשעשע את בני המעיים של סועדים. המחיר הסביבתי נופל על החברה כולה, ממש כמו שמעשן אחד הופך את הסובבים אותו למעשנים פסיביים.
צילום מהחלל מראה שטחים נרחבים מכוסים בעשן, תוצאה של השריפות באמזונס | צילום: נאס"א
העולם בוער
השריפות באמזונס אינן דבר חדש, אבל השנה נשברו כל השיאים מאז 2010. מאז תחילת אוגוסט 2019 האמזונס עולה באש. סוכנות הידיעות בעולם מדווחות שמאז תחילת השנה פרצו ביערות הגשם של ברזיל 73 אלף שריפות, עלייה של 80% ביחס לשנה הקודמת. סוכנות החלל נאס"א הודיעה שאפשר לזהות את השריפות מהחלל.
View this post on Instagram
המחזה אפוקליפטי. תושבי סן פאולו, המרוחקת כ-3,500 ק"מ ממוקדי האש, נאלצו להסתגר בבתים ולהגיף את החלונות כדי להימנע מזיהום האוויר הנורא. צילומי לוויין מגלים שהעשן מכסה כחצי משטח ברזיל והרוחות סחפו אותו גם לפרו, לפרגוואי ולבוליביה. על גורלם של ילידי האמזונס כמעט לא שמענו דבר, אם בכלל…
שריפות ענק מתרחשות גם מחוץ לברזיל – בקליפורניה, בקנדה ובאזורים נרחבים באירופה. בסיביר עולה באש שטח המשתרע על יותר מ-30,000 קמ"ר (גדול יותר משטחה של ישראל כולה) ושם אין שום דרך לעצור את האש. יש להניח שרוב השריפות פרצו בגלל פעילות האדם, מדעת או שלא מדעת. כמויות העתק של פחמן דו-חמצני שמשתחררות בשריפות עלולות לשים לאל את התוכניות העולמיות להפחתת גזי החממה.
View this post on Instagram
מלבד סכנת המדבור והגברת כמויות גזי החממה באטמוספרה, לכריתת יערות הגשם יש תופעות לוואי חמורות נוספות. נטישת הקרקעות מגבירה את סחף הקרקע ותורמת לזיהום מקורות המים, לשיטפונות ולמפולות בוץ שפירושם פגיעה קשה ברכוש ובנפש.
העשן הסמיך וכריתת היערות משפיעה לרעה על יצירת הגשם בעננים ויש בכוחם לשנות את האקלים בברזיל. כ-20% מיער האמזונס כבר נכרתו. מומחים סבורים שאנו קרובים לנקודת האל-חזור, כלומר, למצב שבו לא יהיו די עצים הדרושים ליצירת הגשמים. אם כך יקרה, העונה היבשה תתארך ויער הגשם של האמזונס ייעשה סוואנה טרופית. את ההשפעות של השינוי האקלימי הזה על החקלאות בדרום אמריקה אפשר רק לדמיין.
השריפות באמזונס, תמונות מהשטח
מי אשם?
האצבע מופנית לנשיא ברזיל ז'איר בולסונארו. אכן, הנשיא השנוי במחלוקת החמיר את המצב באמזונס לאחר שהחליש את סוכנות הסביבה, תקף ארגונים לא ממשלתיים העוסקים בשימור וקידם את פתיחת האמזונס לכרייה, חקלאות וכריתת עצים. הוא אף הדיח את ריקרדו גלבאו, ראש המכון הלאומי בברזיל לחקר החלל, על שהעז להביא נתונים משלו על היקף בירוא היערות בברזיל, שהיו חמורים בהרבה מהנתונים שהציג נשיא ברזיל.
בירוא יערות הגשם מתקיים לא רק בברזיל אלא גם במדינות נוספות בדרום אמריקה. הוא התרחש גם בתקופתם של נשיאים קודמים, אך נראה שבולסונארו התיר לחלוטין את הרסן, הפחית את הקנסות על בירוא יערות בלתי חוקי והתוצאה הרסנית. חוואים הבינו לאן הרוח נושבת. עיתונים בברזיל מדווחים שהחוואים מארגנים "ימי אש" ומציתים שריפות רבות בעת ובעונה אחת, גם באזורים שהוכרזו שמורות טבע. ריבוי השריפות מקשה על השתלטות על האש.
הפגנה בקוריטיבה שבדרום ברזיל נגד הגורמים שהביאו לשריפות הענק באמזונס | צילום: Tim Shephard / Shutterstock.com
העולם כמרקחה. צרפת, אירלנד ומדינות נוספות מאיימות לבטל את הסכם הסחר העתידי עם ברזיל אם המדינה לא תנקוט צעדים לבלימת האש. נשיא צרפת, עמנאול מקרון, צייץ: "הבית שלנו בוער, פשוטו כמשמעו. יער האמזונס – הריאות שמייצרות 20% מהחמצן בפלנטה בוערות. זה משבר בינלאומי" (גם הוא נשבה במספר הקסום 20%).
הלחץ עושה את שלו. נשיא ברזיל גייס את הצבא לעזרה בכיבוי האש ואולי ייטיב את דרכיו. אופטימי יכול להישאר רק מי שמביט ברבע הכוס המלאה.
____
יעקב שקולניק – מטייל בשבילי הארץ ועוסק בכתיבה, בעריכה ובאוצרות של שילוט תיירותי. כתב את הספר "מסע אל 101 עצים מופלאים בישראל" (עם עובד).