ארמניה – געגועים להר אררט

השם אררט הוא שיבוש שמה של ממלכת אוררטו (Urartu) הקדומה, יריבתה הצפונית של אשור, ששמרה על עוצמתה הרבה במשך כ־300 שנה, מראשית המאה התשיעית ועד המאה השביעית לפני הספירה. על חורבותיה של זו החלה להתגבש בהדרגה הזהות הארמנית. ההר המוכר לנו כיום כאררט היה ללא ספק ההר המרשים ביותר בין הריה הרבים של ממלכת אוררטו, ולא פלא שהוא משמר את השם, אם כי בפי הארמנים הוא קרוי בשם מסיס (Masis).

למרגלותיו של אררט מזהים הארמנים עד היום את המקום שבו החל תהליך ההתנצרות של עמם, דבר אשר גיבש יותר מכל את זהותו הייחודית, הנשמרת כ־1,700 שנה. כאן, במנזר חור וירפ (המשמעות: בור עמוק) נכלא, על פי המסורת, גריגור (גרגורי) המאיר, עוזרו של המלך טרדט, משום שסירב לדרישת המלך הזורואסטרי לוותר על דתו הנוצרית. גריגור, כך מסופר, נכלא כאן במשך יותר מעשור בתוך בור עמוק מלא מים בקרקעיתו. ברבות הימים השתגע המלך טרדט, איבד את יכולתו לדבר והחל להתנהג כחזיר וללחך עשב. רק לאחר שאחותו של המלך חלמה שלוש פעמים שגריגור הוא היחיד שיוכל לרפא את אחיה ממחלתו, חולץ האסיר מכלאו החשוך והלח, הצליח לרפא את המלך ושכנע אותו להתנצר ולהפוך את הנצרות לדת הרשמית בממלכה.

מאז ימיו של גריגור, בראשית המאה הרביעית לספירה, נעשתה הנצרות לגורם המכריע ביותר בזהותם של הארמנים, ששמרו על דתם בקנאות, גם תחת כיבוש מוסלמי ממושך. במנזר חור וירפ, ממנו נשקפות פסגותיו המושלגות של הר אררט, מראים עד היום למבקרים את הבור העמוק, שקשה להניח כי מישהו שאינו נהנה מהשגחת האל יכול לשרוד בתוכו לאורך זמן.

הארמנים צופים כיום בהר כפול הפסגות ואינם יכולים להגיע אליו. האררט כל כך קרוב, אך הוא מעבר לגבול, והדרך אליו חסומה. עבור הארמנים בארמניה ובגלות פסגותיו של ההר מסמלות את מה שהיה ערש מולדתם, ארצם שידעה עליות ומורדות, שנים של שלטון עצמי מפואר והרבה יותר מכך – שנים של כיבוש ושלטון זר. בימי מלחמת העולם הראשונה נרצחו כמיליון וחצי ארמנים בידי התורכים. כמה סמלית עבורם העובדה שההר המרשים, סמלם ההיסטורי ולב לבה של המולדת הארמנית, מצוי כמטחווי קשת, מעבר לגבול התורכי, ואליו לא יוכלו לגשת.