ארמון הקרח בשוודיה

יוקאסרווי בשפת אנשי הסאמי (Sami), התושבים הילידים של לפלנד, הוא "מקום מפגש". במשך מאות שנים, עצרו כאן נוסעים שונים ומשונים, שנדדו בערבות המושלגות והקפואות של לפלנד, למנוחה, להצטיידות ולהחלפת חוויות ורעיונות. גם כיום באים מטיילים מכל העולם ל"ארץ שמש חצות" – כפי שמכונה לפלנד על ידי משוררים וסוכני נסיעות – לעשות סקי, לצאת למסעות באופנועי שלג, להצטרף להרפתקאות במזחלות כלבים בעקבות מורשת הסאמי ולראות את זוהר הקוטב הצפוני, אותה תופעה מטאורולוגית של אור צבעוני וקר בגוני ירוק או אדום, המופיע בעיקר בשמים של אזורי הקטבים.
בשנים האחרונות יש סיבה נוספת לבקר בכפר הקטן. בני המלוכה השוודית, נשיא איסלנד, דוגמניות הצמרת נעמי קמפבל וקייט מוס, כוכבי רוק וגם תיירים רבים אחרים הגיעו למקום דווקא בגלל מלון, שבעליו אוהבים להציגו כאיגלו הגדול בעולם. האיגלו דומה יותר לארמון, בנוי משלג וקרח – אולם הכניסה המפואר, דלפק הקבלה, הבר, השולחנות, הכסאות, המיטות ואפילו הנברשת הענקית – כולם עשויים קרח, וכך גם שאר האביזרים ומבנה המלון עצמו.

המבנה המדהים הזה מתנשא לגובה שישה מטרים, משתרע על שטח של 3,500 מטרים רבועים ובנוי מ־30 אלף מטרים מעוקבים של שלג ו־10,000 טונות של קרח. במלון כ־30 חדרים, המעוצבים במגוון סגנונות, ו־15 סוויטות מפוארות, שהן יצירות אמנות בפני עצמן. בחדר הוויקינגי, למשל, ניצבים פסלים בסגנון אבני הרוני העתיקות, ועליהן דוגמאות מהכתב הוויקינגי הקדום. מעל למיטה, המכוסה בפרוות אייל, מגולף דרקון מקפיא דם – מקרח, כמובן. בחדר אחר אפשר לראות מוטיבים שונים המזכירים ציורי מערות, ויש גם חדר עגול עם מיטה עגולה וחלונות גדולים.

בבוקר, אורחים שיאזרו עוז לצאת משקי השינה החמים אל הכפור שבחוץ יוכלו להתחמם בסאונה, ואחר כך לסעוד את ליבם בארוחת בוקר דשנה במסעדת המלון. התפריט משלב מעדנים מהמטבח השוודי ומאכלים המאפיינים חבל ארץ זה. באחד מאגפי המלון הוקמה כנסיית קרח, מעוטרת בצלב קרח שקוף, המסנן בכל שעה משעות היום אור בצבע אחר. גם פמוטי הנרות ואגן הטבילה שבכנסייה חצובים, כמובן, בקרח. בשבוע ששהיתי במקום זכיתי לראות בכנסייה לא פחות מטבילה אחת ושלוש חתונות. זוג טרי, שעשה את כל הדרך מסיאטל שבארצות הברית עד למלון כדי להתחתן, סיפר לי שרשימת הממתינים ארוכה, וכי לשנה הקרובה כל התאריכים תפוסים.

את הקרח מוכרים לא רק כדימוי אלא גם כחומר גלם, בעיקר לתערוכות ולתחרויות פיסול בקרח. הרעיון להקים מלון מקרח נולד גם הוא בתחרות כזו, שנערכה בכפר בשנת 1989. אחד המשתתפים בנה חדר מקרח, מעין איגלו ששטחו 60 מטרים רבועים. האיגלו משך את תשומת ליבם של המבקרים בתחרות, והיו אף כאלה שניסו לבלות לילה בין קירות הקרח הלבנים שלו. אז עלה הרעיון להקים מלון של ממש, עשוי כולו מקרח. שנתיים אחר כך התחילו העבודות.

שלושה אדריכלים נכנסו לפרויקט, וכיום הם מבעלי המלון: אוקה לארסון (Ake Larsson), אינגווה ברגקוויסט (Yngve Bergqvist) ואורנֶה ברגט (Arne Bergtt). הם התחילו בזהירות ובהיסוס, ולאט לאט צברו ניסיון וביטחון, שאפשרו להם להקים מבנה בסדר גודל כמו זה של מלון הקרח או כמו הפרויקט לכבוד תחילת האלף, שעליו גאוותם: "בנינו איצטדיון מקרח, וחגגנו בו את השנה החדשה בהופעה של תזמורת שניגנה בכלי קרח מול קהל של 2,000 צופים, ישובים על טריבונות מקרח", אומר אורנֶה.

בתחילת הדרך, גם האדריכלים עצמם לא האמינו כי יגיעו למיומנות שתאפשר להם ליצור מגוון כה רחב של פריטים מקרח, אבל עם הניסיון השתכללו האפשרויות. "העבודה בקרח קלה יחסית, בתנאי שמשתמשים בכלים הנכונים ושמכירים את שיטות העבודה", מספר אורנה, שהוא גם אמן גילוף בעץ. "אנחנו עושים שימוש רב בסכינים ובכלים חדים בצורות שונות, בהתאם למה שרוצים לגלף. צריך לדייק מאוד בחיתוך ובביקוע של החומר בנקודה הנכונה, אחרת הכל מתפרק".
בעיות לוגיסטיות נוספות נובעות, למשל, מהתלות במזג האוויר ובקור. "השנה, החורף הגיע מאוחר ולא היה קר מספיק", מתלונן אורנה, "ונאלצנו לחכות שלושה שבועות מעבר למועד שבו אנחנו מתחילים בדרך כלל. וגם האור בחורף תלוי במזג האוויר. בימים בהירים יחסית, מפציע האור לקראת אחת עשרה בבוקר ומאיר כשעתיים וחצי עד לדמדומים הצובעים את האופק. בימים סגריריים – המצב מזהיר עוד פחות. מעבר לכך, כמויות השלג שאנו צורכים עצומות, כך שגם מבחינה כלכלית וגם כדי להיות תלויים קצת פחות בטבע, פיתחנו את השימוש בתותחי שלג. בעזרת טכניקה זו אנו שואבים מים מהנהר ויוצרים שלג בעצמנו".

"השלב הראשון בבניית השלד הוא הנחת מסגרות מתכת", מסביר אורנה. "עליהן אנחנו מתיזים שלג ומים בטמפרטורה נמוכה ובלחץ גבוה, דבר היוצר חומר דחוס מאוד, משהו בין שלג לקרח. לאחר שהשלג קופא, מחליפים את מסגרות המתכת בעמודי קרח דקורטיביים המספקים תמיכה לכל המבנה, שמשקלו 10,000 טונות".
לבניית הקירות מנצלים את המשאבים הטבעיים של האיזור: המלון בנוי על גדת נהר טורנֶה (Torne), וכאשר שכבת המים העליונה שלו קופאת, נוצר קרח בעובי 80 סנטימטרים בעל צפיפות גבוהה ושקיפות של זכוכית, שממנו חותכים לבנים. לפני שלב סגירת הקירות, עשוי ה"איגלו" מכמה חללים גדולים המחוברים זה לזה. כעת מכניסים לחדרים גושי קרח ענקיים, שישמשו מאוחר יותר ליצירת הקירות, הרהיטים, הקישוטים והפסלים.

על גושי הענק הללו מסתערים אמני קרח, ותחת ידיהם האמונות הם הופכים למיטות מעוצבות, לאהילים, לשידות ולפסלים מרהיבי עין. המלון נבנה ו"מרוהט" במשך פחות מחודשיים. עבודות העיצוב והפיסול נמשכות עד סוף חודש ינואר, על אף שרשמית האתר פתוח למבקרים החל מ־1 בדצמבר. פתיחת האתר, כמו גם האטת פעילותו וסגירתו לקראת חודש אפריל, תלויות, כאמור, במזג האוויר. אבל בסוף תמיד האביב מגיע, והמלון מפשיר לאיטו. בערך בחודש מאי הוא נמס כבר לגמרי וחוזר להתאחד עם הטבע ועם מי הנהר, שיהפכו לקירות המלון של השנה הבאה.