ארגנטינה וצ'ילה – נופי הפרא של פטגוניה

"דרום אמריקה", היא אמרה באסרטיביות הטבעית שלה. "צצ", ציקצקתי בלשוני, "המזרח הרחוק". "דרום אמריקה", "המזרח הרחוק". ההתחבטות שלי ושל בת זוגי בשאלה באיזה יעד לבחור לטיול הגדול של אחרי צבא, הדירה שינה מעיניי ובתור בחור צעיר בן 21 היה נדמה לי שזו ההחלטה הכי משמעותית שאקח בחיי. בייחוד אחרי שחמשת הטיסות הראשונות שלי בחיים היו צניחה ממטוס צבאי במסגרת השירות הצבאי. אבל אז היא אמרה את המשפט ששכנע אותי בשנייה: "למזרח הרחוק בטוח נגיע בחיים שלנו, לדרום אמריקה – אם לא נעשה את זה עכשיו, יכול להיות שלא נגיע לעולם….". זה קנה אותי – המחשבה של להגיע למקום הכי רחוק, הכי בלתי נגיש. ובדיעבד, אחרי שנה של מסע בלתי נשכח, הודיתי לאל שזו היתה הבחירה הסופית.

גם עכשיו, אחרי שעברו שנים לא מעטות ואחרי שזכיתי לבקר מספר פעמים ביבשת המרוחקת, עדיין אני שלם עם ההחלטה: "אין מקום כזה בעולם", שמורות הטבע היפות ביותר, עולם החי המיוחד, חוויית המפגש עם בני האינקה במדינות האנדיות, השטחים האינסופיים של טבע עוצר נשימה ועוד סיבות רבות תמיד עושות חשק של עוד. כל הגעה שלי אל היבשת המרוחקת הזו מלווה תמיד בהתרגשות גדולה. אז כדי לנסות להסביר מדוע לבחור בפטגוניה כיעד הטיול הבא שלכם, בואו נכיר חלק מהאטרקציות היפות ביותר שיש לדרום אמריקה להציע.

ארץ האגמים וסאן קרלוס דה ברילוצ'ה
טיסה של שעתיים בלבד מבואנוס איירס ואנו בלב אזור האגמים הארגנטינאים. נופי הרים מושלגים, אגמים כחולים-כחולים, הרי געש נישאים ממעל – אלה הם חלק מהנופים הקסומים שנחשפים למבקרים באזור המכונה "שווייץ של דרום אמריקה". העיירה הציורית סן קרלוס דה ברילוצ'ה, שנותנת לך מיד את התחושה שהגעת לאירופה, ממוקמת על שפת אגם ציורי שנקרא נהואל הואפי, שם שמשמעותו "עין הטיגריס" בשפת המפוצ'ה, השפה של בני המפוצ'ה, אותו שבט אינדיאני שכמעט ולא נראה בימים אלו באזור.

"שווייץ של דרום אמריקה", אזור האגמים הארגנטינאי

הנקודה היפה ביותר להשקיף על האגמים הרבים שמעטרים את העיר היא בסרו קמפנריו, גבעה לא גבוהה במיוחד, שצורתה כקמפנה, פעמון בספרדית, המשקיפה על נוף האגמים הקסום, שם גם תזכו לטעום במסעדה על ראש הגבעה את האמפנדה ממולאת הבשר הטעימה ביותר שתאכלו בימי חייכם.

דרך הקרטרה אוסטרל
קשה להגדיר בדיוק את הנקודה בה מתחילה פטגוניה, יש רבים המנסים ל"נכס" את האזור בו הם גרים כחלק מפטגוניה, אזור שמורות הטבע היפות בעולם. אבל ברגע שנכנסים לדרך הקרטרה אוסטרל מבינים. הנה אנחנו בפטגוניה: הקרחונים המרהיבים, העצים הירוקים, האגמים הכחולים לא משאירים ספק, אתה בצ'ילה ואתה בלב פטגוניה (בחלק הצפוני שלו בכל מקרה). דרך הקרטרה אוסטרל, החוצה את צ'ילה מפוארטו מונט ועד ויה אוהיגינס, מרחק כולל של 1,240 ק"מ, נחשבת בעיני רבים כדרך היפה ביותר בעולם. הדרך, אותה כבש הגנרל הרודן אלברטו פינושה ובתחילה אף נשאה את שמו, מחברת בין כפרים ועיירות בליבה של פטגוניה שטרם פתיחת הכביש הנגישות היחידה אליהם היתה בשייט במעבורות בלגונות כחולות יפות. כיום לאורך הדרך אפשר ליהנות מנופי האגמים גם בנסיעה בדרך שברובה סלולה.

מערת שיש לאורך הקרטרה אוסטרל

אחת האטרקציות היפות ביותר בדרך היא הקרחון שזכה לכינוי "הקרחון התלוי". 25 ק"מ מהעיירה הציורית פויואפי, ממוקם אחד הקרחונים היפים בעולם. במרחק הליכה לא ארוך במיוחד זוכים המטיילים לתצפת על קרחון שנדמה כאילו הוא תלוי בין שמים לארץ, נשפך אל לגונה כחולה. דרך הקרטרה אוסטרל מספקת למטייל בה עוד קרחונים רבים, חוות גאוצ'וס ענקיות, נופים מרהיבים, אבל נדמה שאחד הדברים המשאירים את החוויה החזקה ביותר הן מערות השיש, הממוקמות בסמוך לעיירה פוארטו ריו טרנקילו. אותן "קפילה דה מרמול" (מערות השיש) הן מעין חצי אי מאבן גיר, שהפעילות הגיאולוגית במקום חצבה בו מעין כוכים מרהיבים דמויי שיש. שייט של שעה ממרכז העיירה משאיר אתכם פעורי פה אל מול הטבע המרהיב הזה. את הקרטרה אוסטרל ניתן לעזוב באמצעות טיסה מהעיירה בלמסדה, המרחפת מעל לקרחוני הענק של פארק הקרחונים לוס גלסיארס, ומביאה אותנו אל הדובדבן שבקצפת.

פארק הקרחונים לוס גלסיארס בארגנטינה

הפארק הלאומי טורס דל פיינה
קרחונים ניתן לראות בעוד מקומות, אגמים ולגונות צבעוניות ניתן בוודאות לראות במקומות שונים בעולם. אבל שילוב של אותם נופי אגמים וקרחונים יחד עם עולם טבע עשיר ומיוחד של גואנקו, מין למה אנדמית לאזור זה, הננדו, היען הדרום אמריקאי, ארנבות בר ומיני חיות שונים ומגוונים, משאירים למטייל בדרום אמריקה את התחושה המיוחדת של המקום הקסום והמרתק ביותר בעולם. שמורת הטבע טורס דל פיינה, הממוקמת במרחק של 160 ק"מ מעיירת המחוז בדרום צ'ילה, פוארטו נטאלס.

מנופי הטורס דל פיינה

תרמילאים מבלים כאן חמישה ימי טרק לפחות, במסלולים בין אגמי טורקיז ואגמים כחולים, מטפסים אל עמודי הטורס המרהיבים בשמורת הטבע הנפרשת על שטח של 2,400 קמ"ר. הטרקרים מתמודדים עם אתגרי טבע לא פשוטים לעיתים: רוחות פטגוניות חזקות וגשמים שמרבים לפקוד את האזור. אבל הנופים המרהיבים של הלגונה אזול, הלגו אמרגה, ממנה נשקפים מגדלי הפיינה מרחוק, קרחון גריי המרשים, הקוורנוס דל פיינה, התרוממות הרים בלב הערבה הפטגונית המדומים לצורת קרניים – כל אלה מהווים חוויה בלתי נשכחת גם בקרב אלו שחשבו שראו כבר הכל.

גואנקו על רקע הפסגות המשוננות של הטורס דל פיינה

פארק הקרחונים לוס גלסיארס
יום נסיעה משמורת הטבע אל העיירה אל קלאפטה, הממוקמת על שפת אגם כחול הנושא את שמה של המדינה, "לאגו ארגנטינו", מביא אותנו הכי קרוב אל פארק הקרחונים השני בגודלו בעולם: הפארק הלאומי לוס גלסיארס. הפארק, המשתרע על שטח של כ-4,500 קמ"ר, בערך רבע משטחה של מדינת ישראל, נחשב לשדה הקרח הגדול ביותר מחוץ לקטבים ולגדול ביותר בדרום אמריקה. שייט של חצי יום באגם ארגנטינו מוביל אל חלק מאותם 47 קרחוני ענק המזינים את הפארק הלאומי השני בגודלו בארגנטינה. השייט המתחיל במסע בין גושי קרח גדולים, שצבעם טורקיז וכחול, ומגיע אל קרחוני הענק ספגציני והקרחון המפורסם אופסולה, הנקרא על שם אוניברסיטת אופסולה בשוודיה, שהייתה המממנת הראשונה של החקר הגלציולוגי (חקר קרחונים) באזור שנחשב לקרחון הנמצא בנסיגה מואצת בשל ההתחממות הגלובלית. אבל ללא ספק המקום המותיר את הרושם החזק ביותר הוא קרחון הפריטו מורנו, הקרחון המפורסם ביותר בארגנטינה, המכונה הקרחון המתנפץ. 1,800 מ' של מרפסות עץ הממוקמות בלב יער עצי מאגאג'נס משקיפות על הקרחון הענק. משם, לעיתים קרובות אפשר לראות "התנפצויות" של גושי קרח גדולים, הנופלים אל האגם על רקע קולות פיצוץ חזקים.

קרחון בפארק הקרחונים בארגנטינה | צילום: מוטי בלושטיין

בואנוס איירס
תחנת הבסיס של התרמילאים ושל עולם המטיילים אל דרום אמריקה זכתה בעיני רבים לכינוי "פריז של דרום אמריקה". השדרות הרחבות עם המבנים הקולוניאליים המרשימים הם עדיין לא שדרות השאנז אליזה, אבל עדיין התחושה אינה רחוקה. בואנוס איירס, עיר הכרך הגדולה שכיום מונה כ-9 מיליון תושבים, שם התחוללה ההיסטוריה המרתקת של ארגנטינה, ויש אומרים של דרום אמריקה כולה. מכאן יצא צ'ה גווארה אל מסעו הארוך באופנוע, מסע שבמהלכו הבין את הקשיים הכלכליים של האנשים הפשוטים בכפרים בדרום ארגנטינה; כאן נקבר חוסה לואיס דה סן מרטין, שנלחם כדי לגרש את הכובשים הספרדים, וכאן, במבנה הקאסה רוסאדה בכיכר דה מאיו, נופפה אויטה פרון אל ההמונים.

בתים צבעוניים בשכונת בוקה בבואנוס איירס

לבואנוס איירס יש המון מה להציע לתייר: מבנים קולוניאליים יפהפיים, דוגמת הבית הורוד (הקאסה רוסאדה), בניין הקונגרס, האובליסק והשדרות הרחבות. אך האזור שמשאיר את הזיכרון החזק ביותר, הוא שכונת בוקה הצבעונית, שכונת פחונים של מהגרים איטלקים הצבועה בצבעים שונים ומגוונים, המעניקים למשוטטים בה תחושה מיוחדת ובלתי נשכחת של ססגוניות, לצד מועדוני הטנגו המיוחדים. אטרקציה תיירותית נוספת היא בית הקברות של סן רקולטה – מרתק לראות איך עשירי העיר הצליחו לדאוג לפיסת נדל"ן ארכיטקטונית מיוחדת גם לאחר מותם. שיטוט בין המצבות אותן מעטרים מלאכים או עיטורים ארכיטקטוניים מיוחדים מותירים חותם ומעוררים מחשבות על חייהם המיוחדים של אותם "אזרחים מנוחים", בהם ראשי המדינה.

הטנגו הוא חלק מנשמתה של בואנוס איירס

מבואנוס איירס ניתן להמשיך לנקודות רבות ברחבי היבשת, לעלות למפלי האיגואסו במשולש הגבולות ארגנטינה, צ'ילה ופרגוואי ולהשקיף על המפלים הגועשים. משם, מומלץ להמשיך אל ברזיל, עם אנשיה הלבביים והחופים הבלתי נשכחים. או לחילופין, להמשיך בטיסה אל המדינות האנדיות ולהתחבר אל הפן האנתרופולוגי של התרבות האינדיאנית, על שלל שרידיה הארכיאולוגיים בקוסקו והמאצ'ו פיצ'ו. לא משנה מה תחליטו לעשות, הבחירה ברורה: צאו לדרום אמריקה, כי לכו תדעו מתי תזכו להגיע לכאן שוב.

___

משה בנישו – מדריך בחברת איילה גאוגרפית