ארבל: טיול לילי

אותה בקעת ארבל משתבחת לא רק בשדותיה המוריקים ובפרחים שעולים היום בשוליה, אלא גם בשני אתרים מופלאים התוחמים אותה מצפון.

החרוב, שנותן מחסה צל ביום, הופך לסוכה אישית, למי שמוכן להקדיש את לילו למסע כדי לראות את אגם הכסף היחיד שיש לנו

האחד הוא שרידי העיר העתיקה ארבל, בגבולו של המושב ארבל. רחובותיה ובתיה, מחסניה וחצרותיה בני 1600־2000 השנים, שרדו כמעט כולם, אם כי בעזובה ובכסות שמיר ושית. ובכל זאת, מלב החורבה הגדולה הזו מתרוממים עוד משקופיו הענקיים של בית הכנסת הקדום, וספסליו ועמודיו מפארים את חללו. יופיו גדול משל חורבות אחרות של בתי כנסת עתיקים בזכות מראה הכנרת וחוף מגדל ובקעת גינוסר והרי הגולן, שמתכנסים מרחוק אל בין שני משקופיו. בחורף הכל טובל בפרחים, ואלה אף פעם אינם מרמזים על יער הקוצים המאררים שקוברים הכל תחתיהם בקיץ.

האתר השני, בשולי בקעת ארבל, הוא הצוק הגדול שחודו פולח את השמים מעל חופי מגדל כחרטום של ספינה עתיקה. הבאים אליו ממושב ארבל, מטפסים לאט ובמתינות אל עץ חרוב זקן וסחוף רוחות אשר ניצב בקצהו. משם נראית כל הכנרת, כעין כחולה וענקית עטורת ריסים ירוקים מאוד, ומוקפת בהרים החומים של הגולן והגליל; מגדל – המושבה וגם זו העתיקה, שהיתה הנמל של ישו – ולידה הכפר הבדואי ואדי חמאם, חוגרים את בסיס הצוק הענק של ארבל ופרחי החורף – ביניהם היקינתון המזרחי – מייפים את סלעיו האפורים.

להקה קולנית של בזים אדומים מקננת על קירות הסלע שלו, ושרידי כפר מצודה של מורדים יהודים ברומים נפערים כמערות חצובות מעל התהום, מתחת לשן הסלע.