היום השלישי: שאריות של אלוהים היום שלנו התחיל בשמורת הנגורונגורו. כנראה השמורה הכי שווה בטנזניה. נסו לדמיין 200 קמ"ר של מדבר עגול, כזה שיושב בתוך לוע גדול של הר געש (קלדרה) ומוקף בחומות ענק של ג'ונגל. גן עדן עבורנו. גן עדן לחיות. זה כאילו שאלוהים נתן לחיות צלחת ענקית של דשא לאכול ממנה, ואם זה לא מספיק הוא הקיף את גן העדן הזה בחומות של ג'ונגל בגובה קילומטר, כך שאין יוצא ואין נכנס משם. לא צריך לנדוד, לא צריך להיזהר מבני אדם, רק צריך להיזהר שהלביאה לא תאכל אותך ותביא אותך כמנחה לאריה. לא סתם ראינו שם כמעט את כל החיות האפשריות – פילים, אריות, זברות ועוד. אפילו אכלנו צהריים ליד על שפת בריכה ששוחים בה היפופוטמים ענקיים. כשסיימנו שם ועלינו לג'יפ הבנו שיותר טוב מזה לא יכול להיות. טעינו בגדול כי את מה שחיכה לנו בהמשך הפתיע אפילו את המדריך שנמצא פה באיזור כבר 16 שנים. כל אחד תפס פינה בג'יפ וניסה לתפוס תנומה קלה. כבר ביום הראשון ויתרנו על הניסיון לשים ראש אחד על השנייה בנסיעה. עם הקפיצות של הג'יפ זה יכול להיגמר בשן שבורה. ואז הפרה מילת הפלא של המדריך את השלווה. במקרה הזה הוא אמר אותה פעמיים: מסתבר שנפלנו על אחד מפלאי תבל. פלא כזה שכמו סרט טוב בא עם מוזיקה מתגברת של תופים. רק שבמקרה הזה אלו לא היו תופים אלה רקיעות הרגליים של מאות אלפי חיות שרצו חזרה מקניה לטנזניה – הנדידה הגדולה קוראים לזה. זברות, אנטילופות ובעיקר מאות אלפי גנו שפשוט רצים כמו משוגעים. לא משנה כמה סרטוני טבע ראיתי על הנדידה הזאת, אי אפשר לתאר את העוצמה של מאות אלפי גנו רצים וצובעים את הקרקע בשחור ומלא אבק. המקומיים תמיד צוחקים על הגנו. אפשר להבין אותם. מדובר בחיה שקיבלה הכל – כיעור, טיפשות ולסיום אלוהים פינק אותם בעיניים צדדיות ככה שכשהם רצים הם חייבים לרוץ בזוית. הם אומרים שכשאלוהים סיים לברוא את כל החיות נשארו לו שאריות של חיות אחרות, אז הוא הרכיב אותם יחד לגנו אחד. ובאמת לגנו יש קרניים של פר, זנב של סוס, פנים של חגב וכנראה שמוח של חמור. הגנו כל כך טיפשים שהם לא יודעים את הדרך אז הם רצים אחרי הזברות שמנווטות את הדרך. הזברות כל כך חכמות שהן דואגות לעצור רגע לפני שעוברים את הנהר. הגנו שפחות משתמשים בשכל ויותר ברגליים פשוט ממשיכים לרוץ קדימה. ורק אחרי שהתנינים אוכלים כמה גנו ופורשים לשנ"צ הזברות עוברות את הנהר בבטחה וממשיכות קדימה, עד לנהר הבא. רק שמסתבר שהגנו הם לא סתם שאריות. הם שאריות של אלוהים. וכנראה שאלוהים ידע בדיוק מה הוא עושה. כי הוא הכין מהשאריות שלו תבשיל שהיופי שלו מנצח בנוקאאוט את כל החיות הכי סקסיות באפריקה. זה לא סתם אחד מפלאי תבל. זה שאריות של אלוהים.
אגב, לא רק אלוהים אחראי לפלא הזה, גם הגרמנים לקחו בו חלק. בשנות השלושים, בזמן שהגרמנים הכחידו חצי מאירופה הם החליטו להציל את אוכלוסיית הגנו מהכחדה, בעקבות מחלה שהשתוללה כאן. הם עלו על משהו מבריק. הם שפכו תרופה בכל מקורות המים של הגנו. תרופה שלא רק הצילה את החיים שלהם אלא גם גרמה להגדלה דרמטית של כמות החיים כאן. אני לא יודע אם המדריך הגזים אבל הוא טוען שבמהלך המלחמה היו באיזור בערך 10,000 פרטי גנו, ושכמה שנים אחר כך היו למעלה מ-30,0000. בסרטון האחרון של ה-BBC כבר דיברו על למעלה משני מיליון. אחרי היום הלא סביר הזה קרה עוד משהו לא סביר. הגענו למקום הכי יפה בעולם. שוב. היום הרביעי – הרגע שהצ׳יטה מזכירה לך שאתה רק אורח פה. שוב קמנו לפני השעון המעורר. ככה זה שאתה מתעורר במקום הכי יפה בעולם – אתה ממש לא רוצה לישון. הצבעים של הזריחה שפגעו באגם וחדרו לאוהל שלנו גרמו לנו לרצות ולצאת החוצה כמה שיותר מהר. אבל כשאתה ישן באמצע שמורת טבע אתה לא יכול ללכת לבד. אתה צריך שהבחור מהשבט המקומי יבוא ללוות אותך בדרך לארוחת הבוקר, כדי שאתה לא תהפוך לארוחת הבוקר של איזה באפלו או נמר. אחרי מקלחת במים רותחים תחת כיפת השמים יצאנו לדרך. הפעם באיזור שאין בו שבילים מסומנים ואתה פשוט נוסע ומחפש חיות. זאת הייתה הזדמנות נדירה לראות איך הטבע דואג לעצמו ואיך לכל אחד יש תפקיד. ממש כמו בסיפור של חג גדיא קודם באה הלביאה וצדה באפלו ענק. אחרי שהיא והמשפחה אוכלים מגיע התן. הוא מחכה ליד בסבלנות עד שהם יסיימו לאכול ומנצל את הדקות עד שמגיעים הנשרים ומתנפלים על השאריות. על יד הנשרים עומדת בסבלנות מרבו – ציפור עם מקור ארוך שלא יכולה לחתוך את הבשר בעצמה אז היא מנסה לגנוב מהפה של הנשרים. ואחרי כולם מגיע ה Cleaner, הצבוע. קוראים לו ככה כי הוא אוכל הכל. ממש את הכל. כולל את העצמות ככה שהוא משאיר אחריו את השטח נקי לחלוטין. ככה זה בטבע. לכל אחד יש תפקיד שמשאיר מספיק מקום לאחרים. אפילו לבעיית הקקי שמפזרים מאות אלפי הגנו, בזמן הנדידה, הטבע מצא פיתרון. מיליוני חיפושיות זבל קטנות מטילות את הביצים שלהם בתוך הקקי אותו הן מגלגלות לכדור וקוברות באדמה. ככה כולם מרוצים גם הטבע וגם החיפושיות. כיאה ליום הרביעי בטבע אתה כבר מרגיש מומחה לטבע. פתאום הצ׳יטה שראית בפעם הראשונה כבר לא מפחידה אותך. אתה כבר לא מדבר בשקט כשהיא לידך ואפילו עושה קולות כדי שהיא תשים לב אליך. ואז הצ׳יטה בוחרת להזכיר לך מי פה בעל הבית, וקופצת על הג׳יפ שלך. היום החמישי: ארוחת הערב הרומנטית בעולם זה קורה בדרך כלל שלושה ארבעה ימים אחרי שהטיול התחיל. פתאום אתם מפסיקים לדבר על עבודה, על סידורים ואפילו על הצ'יטה או הנמר שראיתם לפני שעתיים במרחק של מטר מכם. פתאום כל החיות הופכות ללא יותר מתפאורה. תפאורה שלה ושלך. כמו בצל, אתם מסירים לאט לאט את כל שכבות היומיום והסביבה ופשוט מרוכזים בעצמכם. בשניכם. כאילו כל אפריקה כאן בשביל לארגן לכם את ארוחת הערב הכי רומנטית בעולם. אצלנו זה קרה ביום החמישי לטיול. בדיוק חזרנו מיום מדהים בשמורת הסרגנטי – 12 לביאות על עץ, עדר פילים שכמעט דרס ג'יפ, להקת ג'ירפות שהחליטו לאכול מעץ שהיה ממש מעלינו, וכל אלו לא הצליחו לנצח את ארוחת הערב שהתחילה רגע לפני השקיעה ונמשכה שעות אחריה. הלודג' שלנו היה בקצהו של הר הצופה לשמורת הסרנגטי, מה שאומר שרחוק רחוק בוואדי אפשר לראות עם משקפת פילים, אריות והרבה הרבה אימפלות. את החושך שהתחיל לרדת על השמורה ליווינו בפרוייקט של עידן רייכל ובחטיפים מקומיים שהשף הכין לנו במיוחד. ככה זה כשאתה האורח היחידי בלודג' ויש שף פרטי, מלצר פרטי ועוד צוות של 15 איש שנמצא שם רק בשבילך.
אנחנו נזרקנו על ספה ענקית שנמצאת על דק שנושק לצמרות עצי הג'ונגל שמדי פעם הופיעו עליהם בבונים. בזמן שאכלנו לאור נרות ודיברנו על החיים השמים הוארו בסופת ברקים שהשתוללה כמה קילומטרים טובים מאיתנו ונתנה לנו תזכורת כמה טוב שאנחנו כאן ולא שם. רגע לפני שהגיע הקינוח חזרנו חזרה לספה. המלצר, שהיה כל כך משועמם לשרת זוג אחד במשך חמש שעות, זינק מיד והעביר לנו את הנרות על יד הספה. בדרך חזרה לחדר ליווה אותנו הבחור מהשבט המקומי – בכל זאת לא נעים לסיים את הארוחה הכי רומנטית בעולם כארוחה של איזה נמר שעלול להסתובב שם בסביבה. שטפנו את היום שעברנו במרפסת החשוכה של החדר, שם נמצאת מקלחת תחת כיפת הכוכבים. בבוקר זינקנו מהמיטה, בכל זאת ארוחת הבוקר מוגשת באותו מקום של ארוחת הערב. היום השישי – מלך הג׳ונגל כשהבנו את זה חיפשנו את מי להכתיר כמלך הג׳ונגל האמיתי. זה היה היום השישי והמעט אחרון שלנו בטנזניה, מה שאומר שנסענו חזרה את כל הדרך שעשינו בחמשת הימים האחרונים. הנסיעה לא הרגישה כל כך ארוכה כי ראינו באופן שונה את הצ׳יטות, הגנו ושאר החיות שראינו בהלוך. להישאר מבחינתו זו לא הייתה אופציה. כאח בכור לשתי אחיות ואח שהתייתמו מהוריהם, יש אחריות על המשפחה. פה נגמר הפרק של היבשה ואוטומטית מתחיל הפרק של הים. לא סתם קראנו לטיול ״ספארי ים יבשה״, כי אחרי שבוע של הרפתקה בג׳יפ בטנזניה מתחילה לה אוטוטו ההרפתקה החדשה שלנו – ספארי על יאכטה באיי סיישל. איים שאומרים שהם היפים בעולם. נחכה ונראה.
(המשך יבוא)
לפרק הראשון:
| ||||||||||||||||
פרק שני ובו יסופר על שאריות של אלוהים בנגורונגורו, על הרגע הזה שהצ'יטה מזכירה לך שאתה רק אורח פה, ועל ארוחת הערב הכי רומנטית בעולם. ספארי יבשה-ים עודכן 23.7.19 |
.jpg)
זנזיבר - גן עדן לחובבי דגים
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 468
[name] => אפריקה
[slug] => africa
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 468
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 711
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 492
[name] => טנזניה
[slug] => tanzania
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 492
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 468
[count] => 140
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )