בשנת 1962 החזיקה כל משפחה בלברדור, קנדה, צוות כלבי מזחלות, והשתמשה בהם בחורף ככלי רכב עיקרי. ב-1986 עדיין נותרו בכפרים כשלושה צוותי כלבים ששימשו בעיקר לשעשועים, אך איש לא השתמש בהם לתחבורה. דוגמא זו עשויה להבהיר עד כמה מהותי ובסיסי השינוי שחל באורח החיים של התושבים הצפוניים ביותר של כדור הארץ. השם הכולל לעמים האסקימואים ושאותו בחרו לעצמם הוא אינואיטים. אסקימואי, שפירושו בשפתם "אוכל בשר נא", נתפס היום בדרך כלל ככינוי גנאי. ראיית עצמם כבני אדם מעידה על כך שכל האחרים שאינם אינואיט, אינם בדיוק בני אדם, אלא משהו שונה. ההתמודדות הזו בין האינואיט לבין כל האחרים, הפגישות האינטנסיביות בינם לבין האדם הלבן, והשינויים מרחיקי הלכת שחלו בשל כך באורח חייהם במהלך עשרות השנים האחרונות, הופכים אותם למושא מחקר והתבוננות מרתק. האינואיט חיים כיום תחת ארבעה דגלים: בגרינלנד הם אזרחי דנמרק, בצפון קנדה הם אזרחי קנדה, באלסקה הם חיים תחת הדגל האמריקאי, ובצפון-מזרח סיביר תחת הדגל הסובייטי. הפיזור הגיאוגרפי הוא אמנם על שטח אדיר, אך האינואיט שייכים למשפחה לשונית עצמאית אחת. למרות קיומם של ניבים שונים, אין הבדל לשוני גדול, ואנשי גרינלנד יכולים להבין ללא קשיים מיוחדים את דבריהם של אנשי צפון אלסקה. בשל הדמיון התרבותי בין האינואיט ברחבי היבשת אפשר לנסח הכללות לגבי האוכלוסיה כולה. האינואיט, המתגוררים ברובם לאורך החופים, מתפרנסים מציד, מדיג, ובמידה מצומצמת מליקוט תותים. הם צדים בעיקר כלבי ים, ולעתים לווייתנים וניבתנים (סוסי ים). יש להפריד כאן בין ציד כלבי ים לצרכיהם ולשימושם של האינואיט עצמם, ובין ציד המיועד בעיקר לצרכי המסחר בפרוות כלבי הים. בעוד שהראשון מותר ומאושר גם על ידי ארגוני איכות הסביבה, תוך הבנה לצרכיהם ולאורח חייהם, השני נאסר לפני מספר שנים, בעיקר בשל מחזות קורעי לב שבהם נראו גורי כלבי הים מוכים באלות למוות. בעקבות מסע ההסברה צנחו מחירי הפרוות לשפל שלא נודע כמותו, מ-35 לירות שטרלינג לפרווה, לשתי לירות שטרלינג, ולמעשה הענף גווע. למרות קיומה של חנות מצרכים, מעין כל-בו המוכר מסמרים, נעליים, קופסאות שימורים, ציד דיג ובגדים, כמעט בכל כפר, ניזונים התושבים גם היום בעיקר מבשר כלבי ים, ובעונות מוגדרות משלל הדיג באיזור מגוריהם. האינואיט מנצלים את מלוא האפשרויות הטמונות בכלבי הים: לא בשר בלבד אלא גם עורות, שומן למאכל ושומן כחומר דלק. הסירות שהם בונים קשורות בגידי כלבי הים המשמשים כחבלים. למרות שבשנים האחרונות פחתה במידת מה חשיבותם של מוצרים אלה, הם עדיין בשימוש בלתי פוסק בקרב האוכלוסיה ומכאן שהביקוש לכלבי ים עדיין רב מאד. ציד כלב הים אינו עיסוק מרכזי היום כפי שהיה אפילו לפני עשרים שנה, אך הוא עדיין מעסיק חלק גדול מן הגברים, ומשתלב בכלכלה המודרנית יותר, שיש בה תפקיד מרכזי לכסף המושג בדרך זו או אחרת. האינואיט המתגוררים בפנים היבשה מנצלים בעיקר את אייל הצפון (הקאריבו) החי פרא בסביבתם (בצפון אירופה אייל הצפון הוא בעל חיים מבויית). בתחילת שנות השישים עדיין היה בשר האייל מרכיב מרכזי בתזונת התושבים, כיום סל המזונות שלהם מגוון יותר. ציד הקאריבו עונתי, בסתיו ובאביב, בתקופת נדודי האיילים. הדיג אמנם אינו עיסוק מרכזי, אך משך תקופות קצרות, כאשר חולפות ליד החופים להקות דגים גדולות, הם משתלבים בתפריט, בעיקר עקב זמינותם, וכיום משמשים גם כאחד המקורות להכנסה כספית חלק מהנוףמאפיין אחד משך את תשומת לב האנתרופולוגים משך זמן רב: התאמתם של האינואיט לסביבה שבה הם חיים. למרות הטענה המושמעת לעיתים, כי מי שאינו מצליח להתאים עצמו לסביבה באיזור כה קשה אינו שורד. אפשר לראות דוגמאות אחרות, מקצהו השני של כדור הארץ. שם, בקצה הדרומי של יבשת אמריקה, תנאי האקלים דומים, ובכל זאת לא רואים אצלם אותה התאמה דרמטית לסביבה. אצל האינואיט מתקבל הרושם שמשך מאות שנים עידנו את דרכי ההתאמה לסביבה. הדבר בא לידי ביטוי בכלכלה או גם בתחומים אחרים. במסורת האינואיט יש שלוש צורות מגורים, ולמרות שחלקן כמעט ואינו בשימוש כיום, יש בהן כדי ללמד על דרך השתלבותם של התושבים בנוף מגוריהם. בית השלג (האיגלו), למשל, מובא לעתים תכופות כדוגמא לשימוש בכלים פשוטים ביותר שבעזרתם מנוצלים נתוני הטבע. בקיץ מתגוררים האינואיט באוהל, או בבקתה. זו האחרונה היא צורת מגורי הקבע, ובמהלך מסעות הציד הוקמו בתי השלג והאוהלים. משנסתיים המסע שבו הציידים לבקתות. דוגמאות נוספות לניצול יעיל של המצאי בסביבה ולהתאמה אליה הן מזחלת הכלבים והקייק העשויים שלד עץ ועורות; מנורת השמן המספקת חום ואור; והבגדים התפורים כאמצעי עזר לשמירה על החום. ככלל, האינואיט עושים שימוש רב בבידוד כפול המעניק חום רב. בחברות אחרות, לעומת זאת, וההשוואה לדרום אמריקה מתבקשת שוב, נוהגים בני האדם להתעטף בשמיכות. גם כלי הציד המסורתיים וטכניקות הציד השונות בכל אחת מעונות השנה מדגימים היטב כיצד למדו האינואיט לשרוד. בקיץ, למשל, צדים בצילצל שאליו קשור מצוף; באביב עולים כלבי הים על הקרח, והציידים נחברים מאחורי מסכים לבנים המסתירים אותם; בחוף אורבים הציידים ליד פתחים בקרח אליהם באים כלבי הים כדי לנשום. מציאות חדשההאינדיבידואליזם של האינואיט הקל מאד על זרים שבקשו לחדור לחברתם ולהשפיע על אורחות חייהם. אין מימסד פוליטי היכול לעכב את קבלתו של החדש והשונה, ולכן אפשר היה לצפות לשינוי דרמטי במבנה החברתי שלהם עקב המגע עם חברת הלבנים. שינוי כזה אכן התחולל בשלושים השנים האחרונות. ההנחה הקיימת לגבי מצבים מעין אלו היא, שבכל חברה יש אנשים המוכנים לשינוי חברתי, בעיקר הצעירים. השאלה היא, באיזו מידה יש לחברה כוח למנוע שינוי כזה. המימסד בדרך כלל אינו מעוניין בשינויים, ודאי שלא בשינויים מהירים. אבן הבוחן, איפוא, היא כוחו של המימסד למנוע מן הצעירים לחולל את השינוי. בחברה שיש בה שלטון מרכזי חזק יעוכבו השינויים והקצב יהיה איטי. בקבוצות אינדיאנים מסוימות בצפון אמריקה ובמרכזה, באזורי אריזונה וניו-מכסיקו למשל, שבהן השלטון המרכזי חזק ויציב, ואשר באו במגע עם החברה הלבנה כבר בתחילת המאה ה-16, לא התחוללו במהלך ארבע מאות השנים שחלפו אותם השינויים שהתרחשו בקרב האינואיט בתוך עשרות שנים בודדות. האינואיט התוודעו לבני החברה הלבנה כבר לפני כמה מאות שנים, אך החיכוך עימם לא היה אינטנסיבי, בעיקר בשל הריחוק הגיאוגרפי ובשל היעדר האטרקטיביות של אזורי מחייתם (הנפט לא שימש אז מקור משיכה כלשהו). קשר ראשוני נוצר עקב ציד הלווייתנים, והוא גרר אחריו השפעה מסוימת, אך את השינויים המהירים יותר הביאו החברות הכלכליות שהחלו לקנות פרוות. באזורים מסוימים חלה פריצת התרבות הלבנה כבר לפני כשלוש מאות שנה אך ברוב המקומות התעכב התהליך שנים רבות. השינוי המהותי היה המעבר מציד המיועד לכלכלת הבית, לציד ספציפי שמיועד למכירה. התושבים החלו להיות תלויים בחברות כ"הדסון ביי קומפני". התלות התבטאה הן בכסף והן במצרכים שסיפקו חברות אלה (רובים, למשל, שינו לחלוטין את צורת הציד). היחסים שנוצרו בין החברות הכלכליות לבין האינואיט לוו לעיתים בצלילים צורמים. ידוע במיוחד הסיפור של קבוצה קטנה ליד מפרץ הדסון, שעסקה בציד פרוות, ובשל כך הזניחה את הציד לכלכלתה. אינואיט אלה סמכו על המצרכים והכסף שיקבלו מן החברה המסחרית, שאמורים היו לספק את צרכיהם למשך החורף. החברה המסחרית, שניהלה את עסקיה בעזרת תחנות הפזורות בשטח, החליטה לסגור את אחת התחנות, ובאין שום דרך להעביר את האינפורמציה הזו, נודע הדבר לאינואיט רק כאשר הביאו את הסחורה לתחנה הסגורה. בשל המרחק הגדול בין התחנות לא נותר להם למעשה שום שימוש לפרוות, ושום מקור אחר להשיג ממנו את צרכי מחייתם. הקבוצה כולה גוועה ברעב. מקרה זה, שתועד על-ידי הסופר הקנדי פרלי מוהט, הוא מקרה נדיר. בדרך כלל נשמר האיזון בין העיסוקים השונים. עמדות האינואיט כלפי הקבלונה (האדם הלבן) כוללות תחושת חשדנות בסיסית. באזורים מסוימים, האירופאים היחידים הם נציגי רשויות השלטון והכנסיה. באזורים אחרים נישאו אירופאים לבנות המקום ונשארו לגור בכפר. בלברדו, למשל, קיימת הבחנה ברורה בין הקהילות של האינואיט ה"טהורים" לבין הקהילות של בני התערובת המכונים בפני עצמם "מתיישבים" ובפי האינואיט קבלוננגוק (חיקוי של לבנים). מבקר מבחין מיד שהמתיישבים מדברים אנגלית בעוד שהאינואיט דוברים בשפה הנקראת אינוקטיטוט. מחקר מעמיק יותר מגלה הבדלים ניכרים במערכת הכלכלית, במבנה החברתי ובאינטרפרטציה של הנצרות. האינדיבידואליזם המאפיין את האינואיט אינו מרכיב מרכזי בקרב בני התערובת. בצפון אלסקה נוצרה מעין חלוקת עבודה בין האינואיט החיים לאורך החוף ובין אלה הגרים בתוך היבשת. אנשי החוף מתמחים בציד כלפי ים, האחרים מתמחים בציד אייל הצפון, ונוצרות ביניהם שותפויות. הם מחליפים ביניהם מצרכים, וחלוקת העבודה מאפשרת להם לצורך מגוון גדול יותר של מזון. שיתוף פעולה כזה בקרב האוכלוסיה נדיר. דוגמא חריגה נוספת היא ציד לווייתנים הכופה על משתתפיו פעולה בצוותא. מלבד מקרים יוצאי דופן אלה בולטת, כאמור, בקרב האינואיט הפעולה כיחידים. חשיבותה של המשפחההמבנה החברתי הנהוג בקרב האינואיט מכונה BAND, שהוא סוג החברה הפשוט ביותר: קבוצה של אנשים שיש ביניהם קשרי משפחה. אין חוק ברור מהי הקרבה המשפחתית הדרושה כדי להשתייך לקבוצה. מסגרת הבאנד ידועה כמסגרת שאינה יציבה. באופן כללי קצב השינויים בקבוצה מסחרר, אף שבחורף הניידות מועטה יותר, והעזיבות אינן מוכתבות בהכרח על-ידי סיבות כלכליות. יש דוגמאות לשינויים שחלו בקבוצה וגרמו נזק כלכלי: בשל עזיבות מסויימות נותרו, למשל, פחות עובדים בתקופת שיא בדיג, דבר שגרם להפסדים. בחסות המיסיוןפלגי הכנסיה ניהלו ביניהם מאבקים מתמשכים משך שנים רבות על השליטה ועל ההשפעה בקהילות השונות. המיסיונרים הגיעו לאזורים אלה כדי לשנות את דתם של התושבים, אך למעשה הביאו לשינויים רבים במבנה החברה ובתרבותה. בחלק מן האזורים הפכה הכנסיה לממשלה דה-פקטו. השלטונות נהגו לחלק למיסיונים השונים שטחי קרקע נרחבים על פי מספר התחנות שהקימו בישובים השונים, האינואיט גילו כאמור נכונות רבה לקליטתם של רעיונות חדשים, ומכאן שקליטתה של האמונה הנוצרית בצפון אמריקה, באלסקה ובסיביר, לא ארכה זמן רב. זמנים מודרנייםהשינוי הדרמטי ביותר בחברה הצפונית, שהקיף את כל תחומי החיים, חל לאחר תום מלחמת העולם השניה. הפיכתו של המטוס לכלי תחבורה זמין ונוח, המגיע לכל מקום מבלי להתחשב בקפיאת מי הים, היתה בעלת השפעה מכרעת, בייחוד בצפון הרחוק. באזורים שבהם הים קפוא בין שישה לשמונה חודשים בשנה שונו פני המקום עם הכנסת חידוש זה. בשנות השישים הגיע שירות המטוסים לכל אחד מן הכפרים אחת לשבועיים או שלושה. כיום השירות מסודר הרבה יותר. לכפר המונה כ-350 איש מגיע מטוס כארבע פעמים בשבוע. השפעתו של מזג האוויר על אורח החיים פחתה באופן משמעותי. המטוסים מביאים מצרכים ומשמשים שירות תחבורה. בשל הצורך והרצון לשמור על קשר רציף ועקבי עם כל האזרחים הקנדיים, גם אם הם מתגוררים באזורים מרוחקים, טורחת ממשלת קנדה לקיים את השירות הזה ברחבי לברדור, למרות שהוא עולה לה הון עתק ואינו ריווחי כלל. |

מלכה לוי הגיב:
שלום רב, לא מופיע תאריך שבו פורסם המאמר – נשמח להוספה ועדכון תודה
ראובן עיני הגיב:
היי
הכתבה מאירת עיניים מעמיקה ומקיפה יפה את חיי האינואיטים ותרבותם בעיקר באלסקה, אז והיום, תוך הבלטת השינוי באורח חייהם בעשרות השנים האחרונות. לי היא נהירה ומסודרת ושאפו לכותבים. אכן רצוי לציין את תאריך הכתיבה ומידי פעם לעדכן פרטים שכן הכתבה ממשיכה להתפרסם.