אסף אבידן – עם קצת עזרה מחברים

כברת דרך עבר אסף אבידן מאז החל את דרכו המוסיקלית, לא דרך ארוכת שנים אלא בעיקר עמוסת השפעות, מקומות ותודעות. לאחר חמש שנים של כתיבה, יצירה והפקת ארבעה אלבומי אולפן (תחילה באופן עצמאי, ובהמשך תחת חסותה של חברת ההפקה סוני-קולומביה היוקרתית), מסע הופעות חובק עולם וחבורת מוג'וס מכסחת, החליט הסינגר-סונגרייטר המוכשר כל כך להוריד הילוך ולהישמע להוראות המציל. השירים שבאו מהמקום הזה ואשר נכתבו במהלך השנה האחרונה מהווים את הפלטפורמה לסיבוב ההופעות האקוסטי (ברובו) שלכבודו התכנסנו.

ארבעה חברים בחר אסף כדי לקיים את מצוות המציל: קרני פוסטל (צ'לו), אבישי כהן (חצוצרה), אסף רוט (מרימבה וכלי הקשה) ושלומי שבן (פסנתר). סופר גרופ כזה לא מנציחים כל יום במחוזותינו, והעובדה שהאפקט המשלים עשה טוב לכל אחד ואחת מההרכב, מעידה על תזמון ההופעות כתחנת קריירה חשובה ומשותפת.

אבידן (עומד משמאל) עם רוט ופוסטל. תחנת קריירה חשובה ומשותפת

יריית הפתיחה של הערב שלחה את אבידן עם פוסטל, כדואו לכל דבר, לביצוע של Left Behind – קטע מינורי ומלטף, עם הרבה איתותים לקראת הבאות בכל הנוגע למעטפת הסאונד אותה ביקש אבידן ליצור ולהעביר בימים של פגרה מהמוג'וס. אחרי הכל, לא פשוט להיכנס למרתף תרבות עשיר אך לא גדול כמו צוותא, ולהחליט על כיווץ ומזעור רוק גיטרות צועק ולא מתפשר לתוך מעטפה כה אינטימית וצנועה. רשימת השירים שנבחרה (עם לא מעט קטעים חדשים) הוכיחה שניתן למצוא את הבלאנס העדין הזה ולא לוותר על שום אלמנט מוסיקלי שהמקום יכול להכתיב. דוגמאות ניתן היה למצוא בשפע, אך בשיר Gomorrah המצוין הרעיון עבר באופן נפלא עם הצטרפותם של רוט וכהן לכדי יצירה הרמונית שכולה ניחוח קליפורני – מקסיקו סטייל.

הכבישים שאסף אבידן סולל בדמיונו, ושעליהם הוא נוסע במרחבי הזמן, מובילים אותו למחוזות רחוקים, צחיחים, צמאים לחמלה – שם מצא את הנוסחה המדויקת לביצוע שירים על פרידות ואכזבות. אחד מהם, מרגש בכל פעם מחדש הוא Your anchor (מאלבום הזהב Poor boy/Lucky man), שהוגש על פלטת סולו וקיבל עיבוד שכבתי עם לופים כפולים ומכופלים, שדקרו עמוק עמוק שם בפנים.

עם שלומי שבן על הפסנתר. אבידן מצא נוסחה מדויקת לשירי פרידות ואכזבות

הפירמידה נבנתה אבן-אבן והעלתה את סף הריגוש וההתרגשות עד כדי תחושה של קונצרט פילהרמוני מלוטש ורב נגנים, בעיקר כאשר שלומי שבן חבר לבמה ויצר משוואה חדשה עם ביצועים משותפים, בהם Mama you've been on my mind האגדי של דילן (היו דמעות בקהל, אני נשבע), וקטעים אישיים כדוגמת "כשהיית איתי" האקספרימנטלי ו"גור חתולים" – ככה זה כשחמישה נגנים נשמעים כמו עשרים וחמישה, ועוד מרשים לעצמם לספר בדיחות על כוסית של ויסקי. התכנים והלחנים שאבידן יוצק לשיריו יכולים להגיע מאיים בודדים וממקומות נידחים, אך גם מסיפורי הקודש אותם הוא מרבה לצרוך ובהם בחר לשמש כאנאלוגיות לקטעים בעלי רובד מאוד אישי ואינטימי: סיפור המבול שנרקח ל-Twisted olive branch ומעלליו של דוד המלך ב- Out in the cold – שום דבר לא נשאר בבטן, מה שצריך לצאת עף בבעיטה ישר לאוזניו של קהל מפרגן ומריע.

She said: Baby, you're my color, I said: No babe, I'm your stain –  מיבב אבידן, אבל בערב שכזה הוא יכול להיות שקט ורגוע. קשת יפה של איכויות האירה את המופע המצוין, וכדי לא לאבד אותה אקנח בהצעה שקשה לסרב: אלבום ההופעה יהיה זה האלבום החמישי.