אנטליה ברכב שטח – ארבעה ימים ופורל

תורכיה (טורקיה) היא ארץ ענקית, שבה נופים מרהיבים, שפע מים ויערות, וברובה אינה מטוילת. היא ערש התרבויות של הים התיכון. על אדמתה התפתחו עמים רבים – ובהם החיתים, היוונים והדורים, ומכאן פשטו במרחב. זוהי ארץ של עירוב אתני וניגודים: מחוזות מודרניים, בצד כפרים פשוטים.
מי שרוצה לצאת לטיול 4X4 בחבל אנטוליה צריך להגיע קודם כל בטיסה לעיר אנטליה (Antalya),  הנמצאת בדרום־מערב תורכיה, בסמוך לחוף הים התיכון. באנטליה עצמה אפשר לשכור נכון להיום ג'יפ אמין רק מסוג אחד (סוזוקי סמוראי). לחלופין, אפשר להגיע מישראל ברכב השטח שלכם, במעבורת מחיפה לכרתים, ומשם למרמריס, תורכיה.
הנוף ומצב הדרכים בתורכיה משתנים מעונה לעונה. בקיץ הדרכים קלות למעבר. הטמפרטורה באזורים הנמוכים גבוהה, אך ככל שעולים היא יורדת, ובאזורים הגבוהים קריר ונעים. באוקטובר הטמפרטורה עדיין נעימה.
בחורף האיזור מושלג וקשה למעבר. במאי יש בו עדיין שלג, הנוף ירוק ופורח, ומזג האוויר נעים ביותר. לפיכך, אפשר ליהנות מהאזור כמעט בכל ימות השנה.
יצוין כי הדרכים והכבישים בתורכיה משתנים בקצב מהיר. כדי ליהנות מטיול נטול תקלות, יש להצטייד במפות המעודכנות ביותר (לשים לב לשנת ההוצאה!). למרות זאת, גם אתם תיווכחו במהרה שכבישים רבים אינם ממוספרים, ושמה שאך היה דרך עפר הוא כעת כביש אספלט סלול. זאת ועוד: המסלול עובר בהרי הטאורוס המערביים במקומות רבים שלא רק שאינם מחוברים לרשת הטלפון, אלא שגם אינם נהנים מאספקת חשמל.
אם תצליחו למצוא מלווה תורכי, בן המקום, אל תהססו לשכור את שירותיו.

כתוב ברומית

יוצאים מאנטליה מזרחה (למשל, דרך Aspendos Bulvari) לכיוון שדה התעופה, וממשיכים בכביש המוביל לאגם קאראצ'אורן (Karacaoren). כביש זה מחבר בין אנטליה בדרום לאיספרטה (Isparata) שמצפון לה.
עוברים ליד הסכר, חולפים על פני האגם ופונים מזרחה, לכיוון קניון והכפר צ'אנדיר (Candir). כארבעה קילומטרים מצ'אנדיר, לכיוון האגם, נמצא מוצא הנהר, המוכר גם כ"קניון הכתובות". מימיו הקרים והצלולים של הנהר זורמים בין קירות תלולים, ויוצרים אשדים ובריכות. לאורך הנהר עובר מסלול רגלי מומלץ. על קירות הקניון יש כתובות רומיות וגומחות תפילה רבות. הקניון מרשים מאוד וקריר. זהו אתר תיירות פופולרי באיזור, ורבים המקומיים המגיעים אליו לנוח. כ־800 מטר מערבה מהקניון, לאורך הנחל, פועלת חווה לגידול פורלים. כדאי לעצור ולאכול בה.
מכאן עולים חזרה לצ'אנדיר, ומגיעים לכפר יובלי (Ayvali). ממרכז הכפר, עולים מערבה כ־600 מטר בדרך עפר, הממשיכה בכיוון צפון־מערב, ומגיעה אל חורש. מדרך העפר עולים על הכביש המוביל בכיוון איירדיר (Egˇirdir). בדרך עולים להר דברס (Davraz Dagˇi; 2,635 מטר מעל פני הים), הנמצא מערבה מהכביש (נ"צ 30600־37490), ובו עצי אלון המשתייכים למינים שונים, חלקם בני מאות בשנים.
יורדים מההר אל העיירה איירדיר, השוכנת על שפת אגם מים מתוקים, אגם איירדיר (Egˇirdir Gölü). קרוב מאוד לעיר (לחוף), יש חצי אי, המחובר ליבשת בדרך עפר. את הלילה נבלה באי, המכונה "האי הירוק", במלון "התפוח הגדול" (The Big Apple). המלון שוכן באיזור שבו מטעי תפוחים רבים. האוויר באיזור קר וצלול, והאוכל במסעדת המלון מעולה.

נהר קופרולו. ארוחת בוקר בביתו של תאופיק | צילום: דובי טל

קואופרטיב רובי הציד
לאחר סיור בשוק של איירדיר, יוצאים דרומה, ועוברים דרך הפארק הלאומי אגם קוודה (Kovada Gölü Milli Park). המקום עשיר בצמחייה ובבעלי חיים, ואפשר לעשות בו ובסביבתו פיקניקים וטיולים רגליים.
מכאן עולים מזרחה בדרך עפר לכיוון העיר הרומית אדדה (Adada). באתר יש אמפיתיאטרון מרשים, סרקופגים ועוד. מאדדה ממשיכים מזרחה, ברמה שבה חיים עדרים של סוסי בר.
ממשיכים מזרחה, בדרך עפר, אל סביבות אגם ביישיר (Beys¸ehir Gölü), ואל קוצ'לאר (Kocular), כפר ציורי, שאנשיו מסבירי הפנים מכבדים את המתארחים אצלם בחלב, ביוגורט ובאיירן (משקה דמוי רוויון) מתוצרת עצמית. גובה הפסגות המושלגות מסביב – יותר מ־3,000 מטר מעל פני הים. ממשיכים לאגם ביישיר עצמו, אחד מאגמי המים המתוקים הגדולים בתורכיה. מאחר שחופי האגם בוציים מאוד, הגישה אל מימיו הטובים קשה, ולכן חפרו תושבי המקום בארות רבות סביב לאגם.
מהאגם ממשיכים דרומה, אל העיירה חולו (Huglu), שבה פועל קואופרטיב המייצר רובי ציד. ממערב לעיירה יש  מושבות דגירה של חסידות. שימו לב למסגדים: אלה אתרי הדגירה המועדפים על החסידות התורכיות.

באר לכל פועל
מחולו ממשיכים דרומה לעיירה דרבוצ'אק (Derebucak). ממשיכים בכיוון דרום־מזרח, ומגיעים למישור הררי, ובו חלקות חקלאיות רבות וטרסות אבן. במקום יש מערה קרסטית מרשימה  – מערת קמליקוי (Camlikköyu), הפעורה בסלע שיש, ובה מבוכים רבים.
ממשיכים בכיוון דרום־מזרח, בדרך המגיעה אל הכביש שבו נוסעים דרומה, אל העיירה סוויזלי (Cevizli).
במרכז סוויזלי יש מדרחוב חביב, והאוכל המוגש במסעדותיו משובח ביותר. מול המסגד יש שתי מסעדות. נסו את השמאלית מבין השתיים. את הלילה עושים בחאן הישן שבקצה המדרחוב.

הבית של תאופיק
בבוקר, לאחר שתיית תה חריף, יוצאים מסוויזלי ביציאה המערבית, דרך שדרת צפצפות, ונוסעים דרומה, עד נהר מאנווגאט (Manavgat) הגדול. בדרך עוברים בכפר זינדה (üzündre). מתחת לגשר יש בריכה, וטמפרטורת המים שבה מתאימה לפורלים החובבים מי קרח.
ממשיכים לאורך הנהר, עד לחוות פורלים נוספת. כאן המקום ללמוד על גידול פורלים, ולטעום פורל על כוס של ראקי (ערק תורכי משובח) קר. בקצה הדרך מגיעים לכביש, ופונים בכיוון צפון־מערב, אל אורמנה (Ormana). מגיעים לרמה רחבה, רמת איניף (Inif). כאן מאתרים את הדרך הישנה (בנ"צ 3701031246), שנחצבה ונסללה על ידי הסלג'וקים במאה ה־13. הדרך מוליכה למטה, אל עמק נהר מאנווגאט, לעבר הכפר קסיקבלן (Kesikbelen). הנוף ההררי המדהים מפצה על קשיי הנסיעה.
מקסיקבלן עולים בכיוון צפון־מערב, אל הכפר בורמאן (Burmahan), היושב על מקורות מים גדולים. מכאן ממשיכים בדרך הראשית עד לנהר קופרולו
(Köprülü), נהר שוצף ורחב, שאותו חוצים שני גשרים רומיים, שהוקמו במאה השנייה לספירה. הגשר שעליו עוברים בנוי רק מאבנים, בלי בטון, ולמרות 1,900 שנותיו, הוא עדיין יציב כביומו הראשון.
מהגשר יורדים לחוות פורלים שלישית. מי שעדיין לא הפך לפורל בעצמו, יוכל ליהנות מהפורלים המצוינים שבמקום. חוזרים אחורה, חוצים שוב את הגשר, ופונים שמאלה אל ביתו של תאופיק (נ"צ 3715031110).
ביתו של תאופיק הוא בית משפחה כפרית, השוכן בראש קניון. הבית חף מכל סממני המערב המודרני, ואינו מחובר אפילו לרשת החשמל. רצוי להגיע למקום בליל ירח מלא. אפשר לרדת בערב לבריכה גדולה, הנמצאת בצילו של עץ לבנה גדול, ולשחות לצלילי קרקורי הקרפדות. אחר כך תוכלו לעלות אל תאופיק, שישלוף, סביר להניח, חליל, וינגן עבורכם מנגינות מעולמות אחרים. השינה לאחר מכן תהיה חלום אחד ארוך.

ופורל גם לקינוח
אחרי שתאכלו אצל תאופיק ארוחת בוקר – הכוללת לחם ביתי טרי, מרקחת תות, ריבת ורדים וביצים טריות – נוסעים במעלה נהר קופרולו, אל בלבוצ'אק
(Ballbucak). עוברים דרך כפר קטן לעבר שרידי העיר הרומית סלגה
(Selge). בדרך חולפים על פני קונגלומרטים (סלעי משקע העשויים שברי סלע מעוגלים, שהתלכדו באופן טבעי) שעברו בלייה. הם מכונים בפי המקומיים "הסלעים המשוגעים". בסלגה יש שרידי תיאטרון רומי מרשים (עוד על המקום – ב"מטיילים", נובמבר 1998).
יורדים מסלגה, ונוסעים בדרך הראשית חזרה אל הגשר הרומי. מצטרפים לרפטינג בנהר קופרולו, שלאורכו יש תחנות רבות לשירותי רפטינג. מקנחים בעוד פורל אחד, וחוזרים לשדה התעופה באנטליה, לטיסה הביתה.

הערה: חלק מהדרכים נסללו בינתיים

עוד טיולי ג'יפים כאן