אחרי שנה של הכנות ושבוע המתנה להפוגה בסערה, אנחנו במטוס, בדרכנו לאנטארקטיקה. שלוש שעות הפרידו בינינו ובין החלום. הציפייה הפכה אותן לנצח. לא ידענו היכן אנחנו, בגלל עננות כבדה שעטפה את ההרקולס של הצבא הצ'יליאני. כשהמטוס חדר את האפלה, התגלה לעינינו מסלול נחיתה, צלקת בבתוליות הלבנה האינסופית. דגל ישראל, נלחם בעוז בסופה, קידם את פנינו וסחט דמעה של התרגשות, שמיד קפאה על הריסים. איי שטלנד הדרומיים (South Shetland), בקצה הצפוני של חצי האי האנטארקטי, זוכים למבקרים רבים הודות לנופים מרהיבים ושפע בעלי חיים. בגלל הקרבה היחסית לארץ האש, כאלף קילומטר, תחנות מחקר רבות שוכנות באזור זה של אנטארקטיקה. באי המלך ג'ורג' (King George) בלבד, הגדול בקבוצת האיים, נמצאות שמונה תחנות. אחת מהן, תחנת בלינגסהאוזן (Bellingshausen) הרוסית, תשמש ביתנו לשלושת החודשים הבאים. התחנה, המותאמת לאכלוס חמישים אנשים, נראתה גדולה בכמה מידות על שבעת אנשי צוות החורף שלה. רוב המחקרים מתבצעים בקיץ, אבל אי אפשר להשאיר את התחנה לא מאוישת, ולכן מתחזק אותה בחורף הרכב מצומצם: מפקד, רופא, מהנדס גנרטורים, מהנדס אלקטרוניקה ומכונאי. שני מדענים ממשיכים לעבוד גם בחורף: מטאורולוג, שמוסר את תוצאות מדידותיו מדי שש שעות למרכז מידע עולמי, ומדען האחראי למיפוי מצב הקרח, שאותו הוא מעביר לספינות המגיעות לאזור. טבילת אש בקור כלביםמוכנים לחיים באנטארקטיקה, לפחות באופן תיאורטי, יצאנו לסיור בתחנה. התחלנו בתחנת הכוח, ליבה של כל תחנה באנטארקטיקה, ובה גנרטורים המספקים חשמל לכל הפעילויות. המנועים זוכים לטיפול מסור, ותמיד יש גנרטור חירום המוכן להיכנס לפעולה במקרה של תקלה. המים שמשמשים לקירור המנועים מתחממים בתהליך זה ומנוצלים למקלחת המחוברת לסאונה שמספקת הפוגה מבורכת מהקור.
על פי המסורת, כל טירון אנטארקטי מחויב לעבור טבילה סמלית בים הדרומי. עקב מליחותם, מי הים קופאים במינוס 1.8 מעלות, כך שכאשר הים הפשיר ואפשר היה להיכנס אליו, נתקל עידן במים חמימים ונעימים בטמפרטורה של כמינוס מעלה אחת בלבד. הולכת הקור במים גבוהה פי 25 מזו שבאוויר, ולכן אדם ממוצע יסבול רק כשלוש דקות עד מותו. עידן, נטול השומנים, לא היה שורד אפילו דקה. ברגע שאצבעות רגליו נגעו במים, צווחת אימים התפשטה באוויר. היא פסקה רק כאשר ראשו נבלע בים. פינגווינים שנחו על החוף הביטו בדאגה לעבר מקור הרעש. פולש מוזר נטול נוצות הפר את שלוותם. יותר מתשעים אחוזים משטח אי המלך ג'ורג' מכוסים בקרחון. חצייתו דורשת ציוד מיוחד ומיומנות רבה, כך שלשיטוטנו נותרו שלושים קילומטר רבוע של לשון יבשה. באביב, כשהטמפרטורה עולה, השלג המפשיר הופך למלכודת מרושעת. השכבה העליונה משדרת יציבות, כך שלשבריר שנייה נדמה שהפעם דרכת על משטח מבטחים, אך מתמוטטת בערמומיות תחת כל דבר ששוקל יותר מפינגווין. בכל צעד, רגלי שקעה עד הברך, במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב, רק הצלוליטיס בירכיים מנע ממני להיעלם מפני השטח. כך שבמקום שהצעד ייתן תנופה לצעד הבא, צריך להשקיע עוד אנרגיה בהתמודדות עם השלכות הצעד הקודם. המאמץ המושקע בחילוץ הרגל מפיק חום שמפשיר את השלג שנאגר בנעל. כעת חייבים להיות בתנועה מתמדת, כדי שחום הגוף ימנע מהמים לקפוא ולהדביק את הגרב לרגל. אור השמש החודר מבעד לערפל אינו מספיק על מנת ליצור הצללה, כך שתוואי השטח נתפס כמישור אחיד. למעשה, אי אפשר לנבא אם לפניך מישור, הר או עמק – עד שנתקעים באותו הר או צונחים ממנו. לרשות אנשי התחנה עומדים אמצעי תחבורה שונים. בחורף נוסעים ברכבי שלג סגורים, המסוגלים לשאת קבוצה גדולה של אנשים. יחידים נעים באופנועי שלג. בקיץ, טרקטורים משמשים לעבודות התחזוקה והבנייה, ובשטחים שבהם השלג מפשיר נוסעים בג'יפים. ליפוף שרשראות ברזל סביב הגלגלים מאפשר אחיזה טובה יותר בשטח בוצי ומחליק. סירות זודיאק מאפשרות תנועה בים, ודוברה משמשת כגישה לספינות אספקה ולפריקת המטען. באנטארקטיקה, כל נהג הוא איש אשכולות: עליו להיות בעל רשיון תפעול לכל סוגי הרכב, לשלוט ברזי הניווט, להפגין בקיאות בתוואי ובתנאי השטח, ולדעת להתמודד עם כל תקלה טכנית. אנשים רגילים, כמונו, יכולים לנוע בדרך העתיקה והבטוחה ביותר – הליכה. כך גמענו מרחקים לא מבוטלים במהלך השהייה שלנו. הפעוטון של הפינגוויניםלעתים קרובות חצינו את חצי האי פילדס (Fildes) כדי להגיע לחופים לא מאוישים, הזרועים במושבות פילי ים. בתחילת האביב האנטארקטי משתלטים על החופים זכרים דומיננטיים, המקיפים את עצמם בהרמון. גורים נולדים ימים ספורים לאחר הגעת הנקבות, וכעבור זמן קצר מזדווגות הנקבות עם שליט הטריטוריה. בקיץ, לאחר חידוש מאגרי השומן, שבים כולם ליבשה, כדי להשיר את הפרווה ולהשיל את העור. כאשר מצאנו את המקום, פילי הים כבר התכרבלו בערמות כדי להתחמם בזמן חידוש המעטה החיצוני. לכן הופתענו לגלות תוספת מאוחרת לעונה – יצור קטן, שחור ומקומט, בעל עיניים עגולות ומלאות ברק. הוא ינק בלהט והשמיע קולות מחאה בכל פעם שאיבד את הפטמה. עודפי העור של הגור התמלאו במהרה הודות לחלב עשיר, המכיל כחמישים אחוז שומן. במשך תקופת ההנקה, נשארה הנקבה צמודה לצאצאה וויתרה על תזונתה. כשלושה שבועות לאחר הלידה, אחרי שהפכה מכדור שומן לשק עצמות, יצאה האם לים והשאירה מאחוריה פיל ים צעיר, אך עצמאי. למשך כמה שעות ביום, השפל חושף רצועת קרקע דקה, המאפשרת מעבר לאי ארדלי (Ardley), שמורת טבע סגורה שבה חיים כ־5,000 פינגווינים ממין לבן הסנטר והאדלי. בביקורינו התכופים באי היינו עדים לתהליך המופלא של מחזור ההתרבות; בתנאים אנטארקטיים קשים, שני ההורים עמלים על גידולו של דור חדש. בני הזוג, שלא התראו מעונת החיזור הקודמת, מתחילים במופעי חיזור מרהיבים שנועדו לחידוש ולחיזוק הקשר שנמשך כל חייהם. שלב בניית הקנים מלווה במריבות קולניות על המיקום המוצלח ביותר ועל מלאי מוגבל של חלוקי אבן המשמשים חומר גלם לבנייה. בני הזוג מתחלפים מדי כמה ימים בדגירה על הביצים, ולאחר מכן בהאכלה ובהגנה על הגוזלים. כשרעבונם של הגוזלים הגדלים גובר על יכולת ההאכלה של הורה יחיד, יוצאים שני ההורים לציד. כאן בא לידי ביטוי היתרון של חיים במושבה: הגוזלים נשארים ב"פעוטון", תחת עינם הפקוחה של הורים תורנים. לגוזלים הרכים יש חלון הזדמנויות קצר, הקיץ האנטארקטי, על מנת להשלים תהליך התבגרות. למרות המאמצים המושקעים, רק כ־15 אחוז מהם שורדים את השנה הראשונה לחייהם. הקור גובה את מחירו והצעירים הלא מנוסים נופלים קורבן לטורפים, הממתינים שנה שלמה להזדמנות להתפטם מגוזלים מרופדים היטב. מסיבת הבשר של סוף החורףבעוד שלג מכסה את הבתים עד הגגות והלובן בוהק מכל עבר, נציגים מתחנות אורוגוואי, ארגנטינה, רוסיה והנספחים הישראלים – אנחנו – הוזמנו למסיבת סוף החורף בתחנה הצ'יליאנית. לפי הרכילות המקומית, מסיבות בתחנה זו מאופיינות במעט עניין, אך בהרבה בשר משובח. ואכן, נפלנו קורבן לתחרות סמויה בין האורוגוואים לצ'יליאנים על תואר המומחים הבלתי מעורערים לבשר. ערמות בשר הונחו על השולחנות, ונציגי התחנות התרוצצו בין האורחים, מצביעים על ערמה זו או אחרת ומבקשים להבהיר את ייחוסה. מבחינתי הצ'יליאנים זכו: הם הגישו את היהלום שבכתר, המאכל האולטימטיבי – עגבנייה. למרות שהותי הקצרה באנטארקטיקה, הספקתי להרגיש בחסרונה. מתעלמת מעשרות אנשים שלא טעמו ירק קרוב לשנה, אימצתי את הצלחת לחיקי. באי המלך ג'ורג' יש שמונה תחנות קבע וכמה מחנות קיץ. יחסי שכנות מופתיים שוררים בין אנשי תחנות רוסיה, צ'ילה, סין, אורוגוואי, ארגנטינה, דרום קוריאה, פולין וברזיל. אנטארקטיקה, כמו כל מקום, אינה נטולת מתחים פוליטיים ותחרות, אבל היחסים בין התחנות מבוססים על קשר בין־אישי שמוביל לעזרה הדדית. בתחנה האורוגוואית למדנו לעשות סקי וירדנו בצהלה מקרחון בגובה של 600 מטר, ביקרנו בצ'יינה טאון המקומית ורקדנו סלסה בתחנה הארגנטינאית. קשרים מיוחדים רקמנו עם התחנה הצ'יליאנית הסמוכה. בתחנה צבאית זו משרתים קצינים למשך שנתיים, ולכן הם רשאים להביא את בני משפחתם. בבית הספר הקטן המשרת את ילדי הקצינים לומדים מקצועות ייחודיים, בין השאר סקי. מומחה צ'יליאני שהה בתחנה כחצי שנה במיוחד למטרה זו. התנדבנו ללמד שם אנגלית, וסוכם שמדי שבוע נעביר שעתיים של שיחה, כדי שהילדים ייחשפו למבטא ישראלי, הרך יותר מהצ'יליאני. במשך השבוע שקדנו על הכנת תשבצים, משחקים ונושאי שיחה קלים באנגלית. הילדים סבלו את מאמצינו בשקט, כדי לצפות במופע הקסמים שעידן הציג בסוף כל שיעור. אחרי חודשיים של מפגשים שבועיים, דיברנו ספרדית סבירה. לאות הערכה על הנחלת אנגלית־ישראלית לדור הצעיר, הזמין אותנו מפקד התחנה הצ'יליאנית לטוס בשמי אנטארקטיקה. מזג האוויר היה נפלא, והבטיח ראות מקסימלית. כשהגענו לשדה תעופה, ההאנגר כבר היה פתוח ורכב כבד בדיוק גרר החוצה מסוק. עלינו אליו, לא לפני שחתמנו על טופס הסרת אחריות. גן השעשועים של החוקריםעידן מספר שאנטארקטיקה נראית נפלא מלמעלה. מגובה הטיסה אפשר להבחין בקווי המתאר של האי, לראות ברכות מים מתוקים שנוצרו בתוך הקרחונים ולהקות פינגווינים, המקפצים בדרכם למסעדה המקומית – ריכוזי סרטני קריל, מזונם העיקרי של הלווייתנים. אני הסתפקתי בבחינה מדוקדקת של שקית ההקאה, ומדי פעם הגנבתי מבט חטוף למחוג הדלק בתקווה שהטיסה תסתיים בקרוב. עידן מספר שאנטארקטיקה נראית נפלא גם מכיוון הים. מהיאכטה שעליה הפלגנו אפשר להבחין בקווי המתאר של היבשת, לראות קרחונים המאבדים את שיווי המשקל ומתהפכים, ולהקות לווייתנים המשייטים ברוב הוד והדר. אני, מצדי, הגנבתי מדי פעם מבט חטוף מהחלון בתקווה לראות יבשה באופק. בין דגימת מי ים, מדידת כמות המשקעים ועבודות תחזוקה, יכול המדען למצוא מרגוע ב"מתקני שעשועים". בכל תחנה יש ספרייה עשירה, טלוויזיה לוויינית, די.וי.די ומלאי סרטים שמתחדש בכל פעם שספינת תיירים חולפת באזור. לחובבי הפעילות הגופנית ניתנת בחירה בין ביליארד, טניס שולחן ומגרש הוקי קרח, שבזמנו הפנוי מהווה מאגר מים לשעת חירום. רובו של המזון בתחנות מוכן מאבקות: אבקת ביצים, אבקת חלב, אבקות טעם וריח, אבקת קקאו, אבקת חלב, אבקת סוכר, אבקות מרק; אפילו פירה מכינים כאן מאבקה. כל מה שנמצא בתחנה מגיע בספינת אספקה שנתית – החל ממאות טונות של דלק דיזל דרך קילוגרמים של אבקות ועד כדורי הפינג פונג. בכל עת חייב להימצא בתחנה מלאי שמספיק לשנתיים, למקרה של תקלות באספקה. היו מקרים שהספינה נלכדה בקרח ולא הצליחה להגיע ליעדה. הפעם, לאחר ששהינו שישה חודשים באנטארקטיקה, היא הגיעה בזמן, ועליה צוות חורף חדש ומטען גדול. לאחר פריקתו, הועמסה הספינה בזבל שנצבר במהלך השנה – ובנו. בעודנו עומדים על הסיפון ומנופפים לשלום, הבחנו בדגל ישראל שנפרם ברוחות חורף ראשונות. מישהו יצטרך לחזור לכאן להחליפו בדגל עמיד יותר. המישהו הזה חייב להיות אנחנו. אחרי הכל, ראינו רק את קצה הקרחון. |
גיא אלגריסי הגיב:
שלום טניה ושלום למסע אחר,קוראים לי גיא והחלום שלי מאז שאני זוכר את עצמי הוא להיות באנטרטיקה ולחוות את התחושה המדהימה הזאת של הצבע הלבן האינסופי והריחוק מציווילזציה, ואני מסוקרן מאוד ממה שעושים בתחנות מחקר שם ולראות בעצמי מה קורה, אני אשמח לדבר באופן אישי עם טניה או כל אחד כדאי לדעת מה צריך לעשות וכמה זמן לוקח ואיזה הכנה כדאי להיות שליחים ישראלים לאנטרטיקה,אשמח לדבר עם מישהו בנוגע לזה כדאי שאייעץ לי ממה להתחיל ומה יש ללמוד,תודה רבה