אנטארקטיקה היא, במובנים רבים, היעד האחרון עבור חובבי הטבע. שם אפשר לחוש את הטבע במלוא עוצמתו. בידודה של אנטארקטיקה וריחוקה היחסי מנתיבי הציידים ומהפיתוח שמרו אותה נקייה יחסית ואת עולם החי שלה מוגן, אבל לא לעולם חוסן: ציידי הלווייתנים עשו שמות בלווייתני הענק, והחור באוזון מאיים על קרחוניה של אנטארקטיקה. בינתיים, אפשר ומומלץ ליהנות ממנה. אנטארקטיקה מרוחקת, מופלאה, כולה אומרת לובן והדר, אך עם זאת היא אכזרית וקשוחה. כ-99.6% משטחה מכוסים קרח, היא הקרה ביותר מכל היבשות, הצחיחה ביותר, ועוצמת הרוח בה חזקה מכל שאר היבשות. תכונות אלו חסמו את הדרך אליה מאות בשנים, וגרמו לכך שזו היבשת האחרונה שנכבשה על ידי בני האדם, היבשת האחרונה שבה מגלי הארצות הניפו בגאווה את דגליהם. בעולם שבו אין כמעט מקומות שטרם נכבשו, טיול לאנטארקטיקה מצליח להעניק את אותה תחושה של ארץ לא נודעת.
הנופים האופייניים לאנטארקטיקה הם קרחוני ענק, הרים שפסגותיהם מתנשאות לגובה של יותר מ-3000 מ', וקרח בעובי של קילומטרים – כ-90 אחוזים מכלל הקרח בעולם מצוי באנטארקטיקה. למרות התנאים הקשים, ואולי דווקא בגללם, המטיילים המגיעים לכן עוברים חוויה מרתקת של נגיעה בעולם בלתי נודע. גם כשמגיעים בספינת טיולים נוחה ומצוידת היטב, מרגישים קטנים אל מול עצמתו של הטבע. שיטוט בין קרחונים עוצרי נשימה, בקרבת לווייתנים, כלבי ים ופילי ים, מבהיר למטייל שהוא רק אורח בביתו של הטבע. יבשת של כולם ושל אף אחד
מרבית המטיילים מגיעים באוניות היוצאות מדרום אמריקה – אושואייה שבדרום ארגנטינה, והדרך כוללת שיט ארוך בים לא. אפשר לראות את השיט הזה כרע הכרחי, מס שצריך לשלם עבור ההגעה ליבשת הנכספת, ואפשר לראות בו מטרה בפני עצמה – חלק מהחוויה, ההולכת ונבנית. מבעד חלון הספינה (הקור העז מבריח את האמיצים שהעזו לעלות לסיפון בחזרה ללובי המחומם) נשקפים יסעורי כף דואים על גלי האוויר, בסמוך להם מסתחררים יסעורים כחולים, אלבטרוס שחור גבות מרשים בדאייתו. קריאה במערכת הכריזה מפנה את תשומת הלב ללווייתן גדול סנפיר, הנווד המרשים מבין הלווייתנים. ככל שמדרימים גושי הקרח הולכים ורבים, הולכים וגדלים. על כמה מהם יושבים פינגווינים הנראים כמפליגים לשום מקום. וכל זה, כאמור, עוד לפני שמגיעים ליעד.
לטפס על קרחון פסענו במעלה המורנה הקרחית, הסחף שהותיר אחריו הקרחון, בעלייה תלולה להפליא. מכל זווית נשקף נוף רחב של המפרץ הנהדר, הקרחונים שצפו במימיו והרי הגעש שברקע. מראש המורנה נשקף נוף מופלא של הקרחון: משטח לבן ענק, מחורץ להפליא, שפלגים קטנים זרמו מעליו. הקרחון היה מכוסה בשלג, והלכנו על גבו בנוחות יחסית, נתקלים מעת לעת בסדקים עמוקים, שצבעם כחול מאיים ועומקם כמה עשרות מטרים. פה ושם גדלים בשלג צמחים זעירים שצובעים אותו בכתמים ירוקים או אדמדמים.
בערב השמים התבהרו לחלוטין, ומולנו צפו מגדלי ענק שנראו כעוגות קצפת עצומות. המים חצבו בהם מגדלים ומערות, ולתוך הכוכים נכנסו יסעורי שלג. רצועה כחולה דקה סובבה את הקרחון הצחור ותכלת השמים מעל.
בחצי האי פלמר הנוף משתנה. האור מאיר על ההרים בזווית שונה, מעניק להם מראה אחר. עוד הר מחודד שפסגתו עוטה קרח, עוד קרחון ענק שפסים כחולים חרוצים לאורכו, עוד רסס קרח שמכסה את המים בגוון של קרם. קרחונים ימיים שטוחים, קרחונים יבשתיים הנראים כמגדלים. אנחנו מפליגים צפונה. הפעם היבשת מימין, האיים משמאל. בתווך, מים שקטים, חלקים כמראה. השעה כבר עשר וחצי בלילה והשמש שולחת קרניים אלכסוניות של אור רך, שתופר לעננים שוליים מוזהבים. אני עולה לסיפון העליון, רוח קרה צורבת את פני, מנסה למצות כמה שיותר מהיום היפה הזה, שאין רבים כמותו. פינגווינים, שחפים וכלבי ים
אנו מטפסים אל להקה של פינגוויני פס הסנטר. חלקם דוגרים, אחרים קוראים לבן הזוג להחלפת משמרת. הגוזלים מציצים מתחת להורה התורן ומיד בורחים חזרה פנימה מפני הקור. על סלע גדול מעלינו שחף דגר על שלושה גוזלים, שומר עליהם לא רק מחמסנים אלא גם מבני מינו. בצדו השני של המיצר, בוססנו שעה ארוכה בשלג עד שהגענו לקבוצה של כלבי ים מסוג וודל, שלמרבה האירוניה נקראים כך על שמו של צייד כלבי ים. שמונה או תשעה כלבי ים שכבו בשלג באפס מעשה. בים הם מהירים וחזקים, ביבשה הם עצלים ורובצים במקומם. מעת לעת אחד מהם התמתח, נפנף בסנפיריו, מתח את צווארו וחזר לנמנם.
במהלך הטיול שוב ושוב מצאתי את עצמי מתלבט. קשה להחליט לאן להסתכל קודם: אל המדרון המנוקד בפינגווינים שמדדים בהליכה כמעט אנושית, אל החמסנים שעפים מעל, אל כלבי הים הרובצים על החוף, אדישים למבקרים ולקור, אולי אל גושי הקרח הנהדרים המוארים בזוהר השמש. באנטארקטיקה האדם הוא רק אורח. השחקנים האמיתיים הם רבבות הפינגווינים, הלווייתנים ואריות הים, כשעל התפאורה המדהימה הזאת מנצח הטבע הפראי. את הרחש התמידי של פעילות אנושית, שהפך לחלק בלתי נפרד מחיינו, מחליפה הדממה, שמופרעת רק על ידי קריאות פילי הים. הוא שאמרנו, טיול שהוא חווית טבע נטו.
|
בעולם שבו אין כמעט מקום שטרם נכבש, יבשת אנטארקטיקה מצליחה להעניק למטייל את התחושה שהגיע לארץ לא נודעת. כאן האדם הוא רק אורח, השליט האמיתי הוא הטבע הפראי והקפוא עודכן 12.3.22 |
.jpg)
המסע שלי לאנטארקטיקה
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 717
[name] => אנטארקטיקה
[slug] => antarctica
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 717
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 36
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )