אנגקור וואט – דו"ח בן בסט

הג'ונגל אורב בפינה
לפני כארבע שנים הצליחו אנשי נאס"א לאתר באמצעות צילומים מהחלל שרידים לא ידועים של מקדשים עתיקים באתר אנגקור (Angkor) שבצפון־מערב קמבודיה. הצילומים, שנעשו ממעבורת החלל אֵנְדֶבֶר בעזרת מכ"ם שיצר דגם תלת ממדי של האיזור, חשפו אתרים שהיו חבויים מתחת למעטה הג'ונגל או קבורים חלקית באדמה.
באנגקור יש מאות מקדשים, רובם נבנו בתקופת אימפריית החְמֶר (Khmer), בין המאה התשיעית למאה ה־15. במהלך מאות השנים שבאו אחר כך כיסה ג'ונגל עבות את האיזור, והתרבות המפוארת שצמחה במקום נעלמה ונשכחה.
במאות ה־18 וה־19 היתה לאתר עדנה מסוימת, כאשר ארכיאולוגים מהולנד ומצרפת החלו לחפור במקום. המצב הפוליטי הלא יציב בקמבודיה, המהפכות הפוליטיות והמלחמות שהתרגשו על האיזור במחצית השנייה של המאה העשרים הביאו שוב להזנחת המקום, שהפך מטרה לבוזזים ולמשחיתים. ב־1992 הכריז אונסק"ו על אנגקור כאתר לשימור והחל ליזום עבודות שחזור מקיפות, שבמסגרתן בוצע המיפוי של סוכנות החלל האמריקאית.
אלא ששום טכנולוגיה לא הצליחה לפתור את הדילמה שבפניה ניצבים כיום הארכיאולוגים ומומחי השימור באתר. חלק מהמקדשים מצויים בסכנת חורבן לא בגלל מעשי אדם או הזנחה, אלא בגלל עצים. עצי פיקוס ענקיים הגדלים באיזור (Tetrameles nudiflora) צימחו במהלך השנים שורשים עבותים, שהשתרגו מסביב ליסודות הבניינים ולפתו אותם בעניבת חנק. חלק מהשורשים השתחלו במשך הזמן בחריצים שנסדקו באבן, עד שהפכו לחלק בלתי נפרד מיסודות המבנים.
העצים עלולים להזיק למקדשים על ידי נפילה על מבנים שבירים וכן באמצעות חדירת השורשים ליסודות וקעקועם. בעיה נוספת נוצרת כאשר העצים מתים: השורשים מתרככים בהדרגה ומאבדים את אחיזתם באבנים. הדילמה פשוטה: בין אם ישאירו את העצים במקומם ובין אם יעקרו אותם, צפויה למבנים סכנת התמוטטות. מה עושים? אחד מהאמצעים הננקטים כיום הוא גיזום צמרות העצים והקטנת "אפקט המפרש", המביא לתזוזת העץ בעת משב רוחות. זהו פתרון דחוק, המתאים רק לכמה מקומות, ובכל מקרה, הוא רק דוחה את החרפת הבעיה.
כיצד אפשר לפתור את דילמת העצים והמקדשים באנגקור? איש אינו יודע. יש הטוענים כי הסביבה הטבעית היא חלק בלתי נפרד מהאתר, ולכן יש לעשות הכל כדי לשמרה. כתימוכים לדבריהם הם מציגים מחקרים המלמדים כי העצים היו באיזור גם בזמנה של התרבות החְמֶרית. אחרים טוענים כי יש לשמר את האתר ללא העצים, כפי שנבנה על ידי הבונים הקדמונים. כך או כך, הפתרון עדיין נראה רחוק. התחושה היא שלעצים יש אורך נשימה יותר מאשר למבנים. או כפי שמנסחת זאת יפה כתבת "ניו יורק טיימס": "לא משנה מה נגזם, נחתך, נשמר או טופל – הג'ונגל תמיד אורב בפינה, מוכן לשוב ולממש את אדנותו בדיוק כפי שעשה מאות שנים קודם לכן, כאשר התמוטטה האימפריה של אנגקור".