אמסטרדם – סיפור אהבה פשוט

אמסטרדם. המכה של אנשי העשב ומוקד העלייה לרגל של תיירים מכל שכבות החיים, היא אחת הערים הקלאסיות של אירופה. עיר שמאגדת בתוכה קצת מן החטא וקצת מן הברכה. האם היא גיהינום אפוף עשן ותאוות בשר? או אולי עיר מיסטית הטומנת בחובה סודות וחזיונות אוקולטיזם? לכאן או לכאן, אין לי ספק שזו עיר הראויה להתייחסות שאינה רדוקטיבית. יש בה עושר ארכיטקטוני מדהים. הבניינים העתיקים עם גגות הרעפים הצבועים בשלל צבעים, הסמטאות האפלות הצרות והפתלתלות שמזריקות ארס פואטי למקום, הצריחים ההיסטוריים המאפירים והתעלות שחותכות את העיר ויוצרות מעין שמיכת טלאים הנראית מבעד לחלון המטוס – כל אלה הם חלק בלתי נפרד מהדנ"א ההולנדי. כבר 15 שנה אני בא והולך לעיר הקסמים הזאת, ובכל פעם שאני מגיע, אני נלכד במארג הקורים שהיא טווה.

אמסטרדם היא "הקסבה של מאה שערים" ההולנדית, אפשר למצוא שם הכל. היא מאוכלסת בעיקר באנשים ששמרו לעצמם את הזכות לחיות אורח חיים ביזארי, אבל לא רק, היא מתובלנת ברוחניות מזוקקת. בעבר הרחוק היא נחשבה לעיר דתית. בשנות הארבעים נפוצו שמועות שעברו מפה לאוזן על נס לחם הקודש. על פי השמועות, אדם גוסס שהוגש לו הלחם הקודש, לא הצליח לאכול ממנו. הלחם הושלך לאש אולם נמצא לאחר זמן מה כשהוא שלם לגמרי. אפשר למצוא את הפן הדתי-יצירתי גם היום. בין כל הכישרונות המוזרים שמאכלסים את הרחובות, מועדוני הסאדו והצללים של רובע האורות האדומים, ניתן למצוא אמנות בכל אחת מפינות העיר.

רחוב באמסטרדם. עיר שמכשפת את המבקרים בה

אמסטרדם עמוסה במוזיאונים, בתי מלון, אכסניות וקופי שופס, שמגישים תפריט של סמים קלים לצד הקפה. זוהי עיר שיורקת רסיסי אהבה ומכשפת כל אדם שבא לבקר בה. כתרמילאי שביקר באמסטרדם אין ספור פעמים, הייתי עד להתפתחות, או לאי התפתחות שלה מבחינה תיירותית. היא מעולם לא התאימה את עצמה לתייר המבקר, היא נשארה נאמנה לתרבות ולמסורת ההולנדית, ומעולם לא התיימרה להצטייר כמוצר שמהונדס לטעמו של הצרכן בן ימינו, מוצר שמקדם "תרבות", "סקס", "סמים" ו"רוחניות". אך יחד עם זאת, היא עדיין מכילה ומספקת את ארבעת האלמנטים הללו, בשונה מאוד ממדינות המזרח שעושות לעצמן מטמורפוזה ומתהוות על פי הסטנדרטים והדרישות של התיירים המערביים.

אמסטרדם הצליחה להישאר נאמנה לעצמה, ועדיין לשמור על אופייה הייחודי, הרגוע וחסר הדאגות. היא עיר ארטיסטית, חתרנית ופרובוקטיבית, כמו בחורה יפה שמפתה אותך, ובחיוך שחושף שיניים צחורות מכניסה אותך לתוך מערבולת של רגשות. לא ברור אם זה הגראס החוקי שנמכר בקופי שופס, אור השמש שמרצד על אדוות המים בתעלות, השחפים שמגיחים מפעם לפעם ותוקפים את מי התעלות כמו מטוסי קרב או מטחי האוויר הצלול שמכים בפנים ומעירים אותך, ואולי זה השילוב של כולם ביחד שהופך כל ביקור באמסטרדם לחוויה בלתי נשכחת.

אמסטרדם תמיד נשארת נאמנה לעצמה, בלי לקרוץ לתיירים

ברוכים הבאים לאמסטרדם

נמל התעופה סחיפהול, הנחשב לאחד הטובים בעולם, שוכן כ-15 ק"מ מדרום-מערב למרכז העיר. האופציות הנוחות ביותר להגיע מהטרמינל לעיר הם מוניות ורכבות. אם כסף לא מהווה מכשול, עדיף לקחת מונית. נסיעה במונית למרכז העיר אורכת כחצי שעה ועולה בסביבות 40-30 אירו. למי שרוצה לחסוך, כדאי לעלות על רכבת ישירה. הרכבות מהטרמינל זולות ומהירות – כרטיס עולה ארבעה אירו והנסיעה אורכת כרבע שעה. באמסטרדם, המימד המטריאליסטי הוא גורם שיש להתחשב בו. המימד הכספי תמיד קיים ברקע, כפי שקיים תמיד המימד המיני או האסתטי. הכול מתחיל ונגמר בכסף. אבל מעבר להיבט הכלכלי, שהוא הבצק שלנו כמטיילים, קיים הצורך לחוות ולהתנסות, שהוא השמרים שבלעדיהם הבצק הזה לא יתפח ולא יצלח.

אמסטרדם היא עיר של מסעדות, בארים ובתי קפה, ולא של כנסיות, בתי כנסת ומסגדים, שגם מקומם לא נפקד בה. רחוב הקניות הראשי בעיר נקרא קאלוורסטראט (kalverstraat), זהו מדרחוב ארוך שאפשר למצוא בו קצת מכל דבר, בעיקר חנויות מותגים ורשתות בינלאומיות. עמוד השדרה של אמסטרדם הוא הקופי שופס שנוצצים בכל פינה, בתי המלון הפזורים באופן רנדומלי באזורים השונים וחנויות העוגות המפורסמות שממוקמות באזורים כמעט אסטרטגיים בעיר, הכול על מנת לתת לתושב ההולנדי חווית בוקר טיפוסית של קפה ומאפה לצד יניקה מצ'ילום מעושן. כל אלה משתלשלים לאורך העיר, ומתנקזים היישר לכיכר דאם (Dam square) הידועה – בית למופעי רחוב, למוזיאון השעווה של מדאם טוסו, ליונים שממכרכרות בה ולמסעדות שמתלפפות סביבה. ישנם לא מעט שווקים מעניינים במרחק קצר מהכיכר, שבהחלט שווה לבקר בהם. הבולט שבהם הוא שוק ווטרלו שמציע מכל הבא ליד: מוצרי קוסמטיקה, עתיקות, מוצרי יד שנייה, פרחים, נעליים, ועוד הרבה רבים וטובים.

כיכר דאם. בית למופעי רחוב, למוזיאון השעווה, ליונים ומטיילים

אפשר לחוש את האנרגיה של העיר בעודנו מסתובבים ברובע האורות האדומים, הרד לייט דיסטריקט, שמכניס למצב רוח טוב. ולא בגלל החוטיני הדק והשדיים החשופות שהבנות מנפנפות בהם מבעד לזכוכיות המוארות באדום בורדל, אלא בגלל האווירה במקום. המונח שאנחנו הישראלים נוטים להשתמש בו לעיתים תכופות – "חלונות אדומים", משומש מדי ונודף קונוטציות ודעות קדומות. אנשים מפספסים את הסמליות שהחלונות האדומים מזריקים לעיר, טובלים אותה בריח של חופש משכר. יש משהו מאוד טהור בדיכוטומיה בין הפן הפוסט-מודרני שדוגל בזנות ומיניות, לבין הפן השמרני המתעטף בצניעות, שתמיד ממלא לי את הריאות בחמצן. מי שמכתת רגליים וגומע מרחקים ברחובותיה של אמסטרדם מגלה כי גם ללכלוך יש יופי, ובכל חטא הוא ימצא את הברכה.

קולינריות אמסטרדמית
אמסטרדם ידועה בגביעי הצ'יפס שלה, שנמכרים כמעט בכל פינה בעיר. החנויות המפוטמות בתפוחי אדמה, מהם יוצקים מנות צ'יפס רוויות בשמן בתוספת מיונז מיוחד, משופדות על כל כביש בעיר. גביע צ'יפס קטן עולה 2.5 יורו, בינוני 3.5 יורו וגדול 4.5 יורו. אבל זה לא המטבע שצריך להתחשב בו לפני שמחליטים על הגודל, זאת הכמות. אפשר להתפשר על הגביע הקטן, הוא עשיר ברצועות צ'יפס ומרפד את הבטן לזמן ארוך.

התעלות חותכות את העיר ויוצרות מעין שמיכת טלאים

לא רק הצ'יפס הופך את אמסטרדם לאורגיה קולינרית. אמסטרדם מפזזת בתבלינים מכל העולם, והיא מאוד ידידותית לבטן התייר המערבי. דוכני פלאפל, גבינות הולנדיות ושוויצריות והרבה חנויות של פיצות בכל פינה. זה בסדר לאכול פלאפל אם אתה ישראלי, מבלי להפר את הקוד הגנטי ההולנדי. את הפיצה הטעימה ביותר באמסטרדם אפשר למצוא בפיצרייה של עלי, שממוקמת ליד באבא (BABA), הקופי שופ הכי טוב בעיר. אבל זה לא רק ג'אנק פוד שמטביע את העיר בטעמים, יש לה גם היצע מרשים של מסעדות אסייתיות מעולות. העיר מחבבת את המטבח התאילנדי, הסיני ואפילו הישראלי, ומציעה מגוון רחב של טעמים.

למרות שאמסטרדם היא עיר מטריאליסטית במהותה, היא גם עיר מוכת רוח ספיריטואלית. היא עונדת שני שעונים, האחד הוא שעון המזרח, השני הוא שעון המערב. היא עיר של סינתזה, ובצדק עונה על התואר "העיר המתוירת ביותר באירופה". בין אם אתה איש של עשב, תרבות, שופינג או סתם רוצה לרבוץ בקופי שופס ולטגן את עצמך בעשן, אמסטרדם היא בהחלט יעד מומלץ.

מידע על הולנד כאן