פעם, בימים שלא היו יפים מאלה אלא יפים בערך כמו אלה ומכוערים פחות או יותר באותה מידה, כתב המשורר האידי הנפלא איציק מאנגער הקדמה מחורזת לאחד מספריו. היא נפתחה בבית הבא, אותו תרגם לעברית בנימין טנא:
הבה נשיר בפשטות שיר מזמור
על הכל שללב הוא קרוב ומרגש
על פושטי יד זקנים המקללים את הכפור,
ועל אמהות המברכות על האש.
מאנגער היה נווד גדול וידע לשורר יפה את אבק הדרכים של מזרח אירופה כמו גם את זה של ארץ ישראל. אילו היה קיים “מסע אחר” בימיו, היה בוודאי מככב בין עמודיו ובאתר האינטרנט שלו. אילו היה לו בלוג, הייתי נכנס אליו מדי יום. מאחר ועבר מן העולם קצת לפני ההמצאות הללו, נשורר במקומו על פושטי היד הזקנים ועל האמהות, על האש ועל הכפור.
זה יהיה נושאו של הבלוג: הכל שללב הוא קרוב ומרגש, המסע שהוא חיי הרגש הפשוטים וההרפתקה שהיא היום יום. יהיה כאן פיוט בעברית אינטרנטית עכשוית, ביידיש ובערבית, בדיחות שהולכות טוב עם בירה מהחבית, וסיפורים קשים שגורמים לעוית. הציבור הרחב מוזמן לתרום מהערותיו, לפרוק אויר מראותיו ולהראות את צידו המחוטב.
נסיים לעת עתה במוטו בשפת המקור ובהבטחה שכשאוכל להביא טקסטים מעניינים ותמונות מיוחדות, אביא אותם עם או בלי תרגום.
לאָמיר-זשע זינגען פשוט און פראָסט
פון אַלץ, וואָס איז היימיש, ליב און טייער
פון אַלטע בעטלער, וואָס שעלטן דעם פרוסט
און פון מאַמעס, וואָס בענטשן דאָס פייער.
אמן ואמיין, הבה נשיר.
לבלוג של יובל בן עמי