אם אין אני לי מי לי: התנועה היהודית בברית המועצות

סקירות ספרים בנושאי חברה, תרבות ומסעות

איליה וובשין ויעקב רואי. 2024. אם אין אני לי מי לי. התנועה היהודית בברית המועצות בעיני פעיליה. מאגנס.

את ספר העיון הזה קראתי כמו ספר מתח, למרות שהסוף ידוע מראש. ב-1989 קרס הגוש הקומוניסטי והתפורר, ומסך הברזל קרס עמו, ובכך בא הקץ לסבלם המתמשך של יהודי ברית המועצות, שנהרו בהמוניהם לישראל. אך עד אז, במשך עשרות שנים, חוו יהודי בריה"מ אנטישמיות ממוסדת, עימות עם הקג"ב, חקירות, האזנות, מעצרים, משפטים לא הוגנים, הגליה ושליחה למחנות עבודה.

הספר מגולל את סיפוריהם המרתקים של פעילים בתנועה היהודית בברית המועצות, ששאיפתם הייתה לעלות לישראל, אך רבים מהם הפכו למסורבי עלייה. חלקם מוכרים היטב, כמו אידה נודל, נתן שרנסקי, וויקטור בריילובסקי , אשר נשלחו לגלות או למחנות, ואחרים, כמו ולדימיר סלפק, שנותרו אנונימיים יחסית. תנועה זו, שהחלה בסוף שנות השישים והוגדרה על ידי השלטון הסובייטי כ"דיסידנטית" ואנטי-סובייטית, היתה תופעה מפתיעה, שכן יהודי ברית המועצות היו מנותקים ממורשתם התרבותית והדתית ומישראל בכלל. הם נטו להיטמע בעם הסובייטי – אם מתוך בחירה ואם בשל הדיכוי החריף שספגו. יוצאי דופן היו יהודי גיאורגיה ויהודי טרנס-קרפטיה, שהיו המסורתיים ביותר בבריה"מ הודות ליחס סובלני יותר מהסביבה המקומית.

ההתעוררות התרבותית בקרב יהודי ברית המועצות הייתה תגובת נגד לאנטישמיות הממסדית והחברתית, והיא התחזקה בעקבות הניצחון הישראלי במלחמת ששת הימים, שהעניק להם לראשונה תקווה לראות בישראל בית אפשרי. אך עבור רבים מהם התקווה התנפצה: אמנם למעלה מרבע מיליון יהודים יצאו מברית המועצות בעשור שבין 1969 ל-1979, אך בשנים שלאחר מכן, ובעיקר משנת 1979, הקשיחה הממשלה הסובייטית את מדיניות ההגירה והורידה את מסך הברזל.

הספר מתאר בפרוטרוט את ניסיון ההגירה המפרך, שכלל דרישות בלתי אפשריות כמו תעודת אופי ממקום העבודה, "ויזוב" (הזמנה מקרוב משפחה בישראל, המעידה על התחייבות לכלכל את המהגר), אישור היעדר תביעות כספיות, ואף הסכמה כתובה מההורים שנותרו מאחור ומבני זוג לשעבר. מלבד זאת, המבקשים עמדו בפני מעגל קסמים מרושע: עצם הגשת הבקשה העמידה אותם בפני השלכות קשות, שכללו פיטורין, החרמה חברתית, נידוי מבתי ספר, ומעקב מתמשך. רבים מהם נאלצו לשבת בבית חסרי עבודה והכנסה, ואז גם הואשמו בטפילות – עבירה פלילית בבריה"מ.

לצד תיאורי הסבל והתלאות של מסורבי העלייה, הספר מציג גם את הצדדים האופטימיים והלוחמניים של התנועה היהודית בבריה"מ: הפגנות, שביתות, סמינרים מחתרתיים, הפצת כתבי עת וספרים (ה"סמאיזדט"), ובעיקר הוראת השפה העברית – פעילות שהייתה אסורה בברית המועצות והתרחשה במחתרת, תוך סיכון משמעותי.

מעטים הספרים המבוססים על מחקר מקיף ועמוק כמו זה. הוא נשען על עדויות של כ-300 פעילים בתנועה היהודית, נתון מרשים מאוד שמספק מידע רחב ומעמיק.

לסיכום: ספר מחכים ומרתק.

למי: למהגרים מבריה"מ לשעבר ולמי שרוצה להרחיב את השכלתו ההיסטורית

המלצת קריאה: לגמוע לאט ובהדרגה

תחושה מרכזית במהלך הקריאה: סקרנות

קישור לדף הספר כאן