נושא שינויי האקלים הגלובליים מהווה מוקד לוויכוח סוער הניטש כבר שנים בקרב הקהילה המדעית. בעוד שמחקרים רבים מצביעים על עלייה במשטר הטמפרטורות העולמי במקביל להתפתחות התעשייתית של האדם, מחקרים אחרים מצביעים על כך שמדובר בראיות נסיבתיות בלבד ושהתופעה עשויה להיות חלק ממחזור טבעי של כדור הארץ. כך או כך, ההשפעות של תהליכים אלו כבר ניכרות במקומות רבים. בקרבת הקטבים, באותם אזורים שבהם שינוי קל של הטמפרטורות עשוי לגרור אחריו שינויים קיצוניים במערכות האקולוגיות, התהליכים בולטים במיוחד. אלסקה, הממוקמת בין קווי הרוחב 51 ל-71, היא דוגמה מצוינת.
ההיסטוריה הכתובה של אלסקה מתחילה עם רצף משלחות מחקר שהגיעו לאזור במאות ה-18 וה-19, כשאחת ממטרותיהן העיקריות היתה למצוא את "המעבר הצפון מערבי" – אותו מעבר ימי שיאפשר תנועת אניות בין החוף המערבי של יבשת צפון אמריקה לבין החוף המזרחי ואירופה. בין החוקרים הבולטים שהגיעו לאזור היו הקפטן ג'יימס קוק וממשיכו ג'ורג' ונקובר, אך שניהם נהדפו על ידי כיפת הקרח הארקטית, אזור נרחב של ים קפוא שלא איפשר תנועה של אניות. אותה כיפת קרח, אשר מתרחבת בחורף ומתכווצת בקיץ, מנעה תנועת אניות באזור מאז ועד תחילת המאה ה-21. לפני שנים ספורות הצביעו מודלים אקלימיים על שינוי אפשרי שעשוי להביא לצמצום של כיפת הקרח בצורה כזו שתאפשר תנועת כלי שייט תוך שנים אחדות, אך גם המדענים המחמירים ביותר הופתעו כשהאונייה המסחרית הראשונה השתמשה בנתיב החדש שנפתח כבר בשנת 2009. בטווח המיידי, לא מדובר בהכרח בחדשות רעות: הנתיב החדש מאפשר מעבר סחורות מהיר בין החופים של צפון אמריקה, ופותח אפשרויות כלכליות חדשות באזורים מרוחקים המשוועים למקומות עבודה ולפיתוח. הטווח הארוך, לעומת זאת, מדאיג: הנתיב החדש יאפשר חדירה של מינים פולשים לאזורים שהיו מוגנים בעבר, והפיתוח הצפוי באזור עשוי להיות מלווה בנזקים אקולוגיים משמעותיים. פתיחת נתיב הסחר החדש, כמו גם האפשרות לניצול מחצבים באזורים שצפויים להפוך לנגישים יותר בעתיד הקרוב, עלולים להוביל לסכסוכים בינלאומיים. ואם כל זה לא מספיק, החוף הצפוני של היבשת הופך למעשה לחזית חדשה שלא היתה קיימת עד היום, גבול חשוף בין ארצות הברית וקנדה לשאר העולם.
היבט אחר של שינויי הטמפרטורות הוא השינוי במשטר השריפות. אזורים חמים או יבשים יותר עשויים להישרף יותר בקלות, כך שמרווחי הזמן בין שריפה טבעית אחת לזו שתבוא אחריה עשויים להתקצר. לדוגמה, באזורים בהם מתרחשת שריפה טבעית פעם במאה שנה, עלול להיווצר מצב שהתדירות תתקצר לפעם בשבעים או שמונים שנה. לכאורה לא שינוי משמעותי, אך למעשה מדובר בהבדל דרמטי. אחד הנפגעים העיקריים מהשינוי הוא הקאריבו (אייל הצפון), המשמש את ילידי אלסקה כמקור מחיה עיקרי מזה מאות דורות. הקאריבו הוא צרכן נלהב של חזזיות אשר גדלות ביערות הטאיגה, בצמוד לעצי האשוח. התנאים לגידול החזזיות נוצרים רק כאשר העצים מגיעים לגודל מסוים, ותנאים אלו לא נוצרים ביערות בני פחות ממאה שנה. אם היער לא מגיע לגיל המינימלי, לא יהיו עצים מתאימים. בלי העצים אין חזזיות, ובלי החזזיות אין קאריבו. הבנתם את הרעיון.
שינויי האקלים לא מדלגים גם על אחת האטרקציות העיקריות של אלסקה: הקרחונים. קרחון הוא למעשה תוצר של הצטברות של שלג לאורך זמן, וגודל הקרחון עומד ביחס ישיר למאזן שבין הצטברות השלגים בחורף לבין המסת השלגים במהלך הקיץ. במקומות בהם היה חורף עתיר במשקעים או קיץ קריר במיוחד, עשוי להצטבר שלג שלא נמס במהלך הקיץ. לאורך זמן, הצטברות מסוג זה תביא ליצירת קרחון ולהתארכותו. לעומת זאת, קיץ חם והמסת שלגים מוגברת או כמות משקעים נמוכה בחורף, יביאו לאובדן של מסת הקרח, להתקצרות הקרחון ובסופו של דבר להיעלמותו. באלסקה יש אלפי קרחונים, ובשנים האחרונות רבים מהם נמצאים במעקב על מנת לעמוד על השינויים בגודלם. התוצאות עגומות למדי: פרט למספר קרחונים שגדלו מעט בשנים האחרונות (ואת כולם ניתן להסביר בתנאים מקומיים), כל שאר הקרחונים שנמדדו התכווצו באופן משמעותי. אמנם אין חשש שהקרחונים ייעלמו כליל, לא בתקופה הקרובה ולא בעוד שנים רבות, אך במקומות רבים ברחבי אלסקה השינויים כבר ניתנים לצפייה גם בעין בלתי מזוינת.
אלסקה היא אחד המקומות היפים והפראיים בעולם, ולמרבה השמחה כנראה שזה לא עומד להשתנות בקרוב. אך השילוב של רגישות אקולוגית גבוהה עם קירבה לקוטב הצפוני, גורם לה לעבור תהליכים מהירים שהופכים אותה לאבן בוחן חשובה בנושא שינוי האקלים העולמי. בין אם האחריות לשינויים רובצת על בני האדם והפליטה האינטנסיבית של גזי חממה, ובין אם אלו תהליכים טבעיים – כדאי לכולנו לשים לב. |
