• למפת אלג'יריה » יש בהן משהו, בערי נמל, שמוציא צלילים חדשים שלא הדהדו באוויר בעבר ועם הזמן כובשים את העולם. כאלה הן ניו אורלינס עם הג'ז, הוואנה בקובה עם הסון והרומבה, ליברפול בבריטניה עם החיפושיות או סלוודור במדינת באהייה בברזיל עם מוזיקת האשה האפרו־ברזילאית.
יש משהו באוויר ובאווירה של רציפים, סחורות, אנשים מרחבי העולם, המולה והתרוצצות ובליל שפות ומקצבים, תרבויות ורעיונות שמולידים לעולם מוזיקה חדשה.
כזו היא גם עיר הנמל אוראן (Oran) שבצפון מערב אלג'יריה, שבמשך מאות בשנים היתה השער לעושר תרבותי, כלכלי ואנושי ממערב אפריקה הצפונית אל הים התיכון ובכיוון ההפוך. היא נודעה גם בשם פריז הקטנה של אפריקה הצפונית והתפרסמה כבית תענוגות עוד מזמן הכיבוש הספרדי, כי נשים רבות עמדו שם "לרווחת החיילים". באוראן נולד סגנון מוזיקלי מיוחד שנקרא ראי (Rai) ומזוהה היום עם זמרים כמו חאלד, שֵבּ מאמי, פאודל וראשיד טאהא. מלה קטנה, משמעויות רבות
לפני עצמאות אלג'יריה ב־1962 נחלקה העיר לארבעה חלקים – הצרפתי, היהודי, הספרדי והערבי. ברובע היהודי הופיעו מיטב המוזיקאים היהודים בבתי קפה ובברים. הצרפתים, שחיו ברבעים מהודרים, היו הולכים לעת לילה לרובע היהודי כדי ליהנות ממוזיקה וריקודים ואולי מעוד תענוגות לא דווקא חוקיים. ברובע המוסלמי הישן היה אסור למכור אלכוהול (לפי חוקי צרפת), והמוסלמים היו באים אל הרובע היהודי או הספרדי אם חפצו בטיפה המרה.
 | חאלד. מכונה "מלך הראי". המפורסם והמצליח שבין זמרי הראי בימינו. יליד אוראן, חי בצרפת |
בסוף מלחמת העולם הראשונה בלטו בעיר שני סוגי מוזיקה. הראשון הוא אָל אנדלוס, שיובא לאפריקה הצפונית מדרום ספרד לאחר גירוש המורים ב־1492. זו היתה מוזיקה של האליטות, מוזיקאים מלומדים ומאומנים שאינם סוטים מהכללים והחוקים הנוקשים של המוזיקה הערבו־אנדלוסית ושרים את מלות השירה הערבית בדבקות. הסוג השני היה המוזיקה הכפרית של הבדווים המקומיים. ה"שֵיחים" היו לבושים בגלביות לבנות ובטורבנים וניגנו מוזיקה קצבית שמקורה בשירי כפר עתיקים בבתי קפה ברובע הערבי, בחתונות ובשמחות אחרות ובשווקים (יחד עם מספרי סיפורים, קוסמים, קבצנים, מאלפי נחשים, עוקרי שיניים ואחרים).
בעשורים הראשונים של המאה העשרים, עם התיעוש של הערים הגדולות, היתה תנועה עצומה של אוכלוסייה אל הערים, ורובה נידונה לחיי עוני. השֵיחים לא הסכימו לשיר על עוני, הגירה אל העיר, שלטון מושחת, אבטלה, פשע, זנות וכל נושא אחר שעניין את התושבים החדשים. התפקיד הוטל על זמרי רחוב ששרו זנדניס (Zendanis, מלשון תא בבית סוהר – מעין שירי אסירים). הזמרים האלה היו בתחתית הסולם האמנותי וביטאו את רחשי לבו של המעמד הנמוך. כשהיו מאלתרים את מלות השירים מלאי חוכמת החיים והרחוב, כדי לשמור על זרימת השיר היו הזמרים נוהגים לצעוק "יא ראי, יא ראי". הראי היא מלה קטנה בעלת משמעויות רבות: נקודת מבט, דעה, השקפה, עצה, מטרה, תוכנית, רצון, שיפוט ועוד. הזמר היה נותן את הראי שלו לקהלו, והצופים היו יוצאים מההופעה מלאי הנאה אך גם מהורהרים. על ראפ וראי
דווקא נשים, השֵיחות, נתנו לראי את העיצוב הבוטה יותר. הן השתייכו למעמד הנמוך ביותר ולא נרתעו מלהטיל סומק בלחיי החברה הבורגנית. הן הסכימו ברצון להופיע בפני קהל מעורב או אפילו רק מול גברים בברים, במועדונים, בבתי זונות ובחגיגות עממיות. המלים שהן שרו היו הרבה יותר עסיסיות ובוטות מאלה של השֵיחים, ובעיני המעמדות הגבוהים הן היו נחותות כמעט כמו זונות. הידועה בשֵיחות היא שֵיחה רֵמיטי, המופיעה עד היום בגילה המופלג עם אותו רפרטואר עוקצני ובוטה.
בשנות השבעים זכה הראי להצלחה בכל אלג'יריה עם חדירתו לרדיו ולטלוויזיה. צעירים שהושפעו מרוק וממוזיקת נשמה החליפו את כלי הנגינה המסורתיים של הראי בגיטרות חשמליות ובסינתסייזרים. התוצאה הפופית טיפסה מברים ושמחות אל אולמות קונצרטים, מועדוני ריקודים ודיסקוטקים, וחדרה אל מצעדי הפזמונים באלג'יריה ובצרפת, ואחר כך בעולם כולו. אלילי הזמר החדשים זכו לכינוי "שֵבּ" (צעיר) .
הראי האלג'יראי, כמו הראפ האמריקאי, נולד ברחוב כדי לתאר את החיים בו. זאת מוזיקה של אלה שאין להם מה להפסיד ויש להם הרבה מה לומר, לכן היא שנויה במחלוקת ומלווה באי הבנות. כמו ששפה נמוכה שראפרים משתמשים בה מזעזעת את שומרי המוסר האמריקאים, כך גם שֵבּ ששר על סקס, שכרות, ייאוש והדוניזם מזעזע את החברה הדתית האלג'יראית. אולי בגלל החשש מהתנגשות עם החברה הדתית רוב זמרי הראי החשובים היגרו לצרפת כמו אלג'יראים רבים לאחר עזיבת הצרפתים את הארץ. היום, בגלל הפונדמנטליסטים האלג'יראים, ביקור של זמרים אלה במולדתם כרוך בסכנת חיים. הנבחרים
> (The Rough Guide to Rai (World Music NetworkMCI
אלבום שמציג ראי על תקופותיו השונות, מהראי המסורתי ועד ימינו, מהראי הנשי הבוטה ועד ראי המועדונים. > (Khaled, Rachid Taha and Faudel – 1,2,3 Soleils (Barclay
אלבום כפול של הופעה משותפת בפריז של חאלד, ראשיד טאהא ופאודל, שלושה מזמרי הראי הבולטים – המלך, המורד והנסיך – מול קהל ממוצא אלג'יראי שאין חם ומעריץ ממנו. תזמורת של יותר מארבעים נגנים (ובהם 28 נגני כלי מיתר ממצרים) מלווים את הזמרים (ביחד ולחוד) בלהיטי הראי הגדולים וגם בכמה שאנסונים צרפתיים שזוכים כאן לביצוע מזרחי מיוחד (כמו הביצוע של פאודל לשירו של ז'ק ברל "אל תעזבי אותי"). > Cheb Mami – Meli Meli (Virgin שֵבּ מאמי בקולו המיוחד מגיש להיטים מופקים היטב שמערבבים בין ראי, פלמנקו, פאנק וראפ.
|
