אירלנד: שלושה שירים

קצת לפני חצות גררנו רגליים, מנסים לשחזר את הדרך לפרבר המרוחק שבאנו ממנו. ממרחק חמישים מטר ראינו שוטר נשען על מכונית הזהב שלנו. הוא היה ענק בגובה שני מטר, רציני מאוד, מגוהץ, מגולח. אנחנו, אחרי טיסה של שבע שעות, שלושה שדות תעופה, חדר בפרברים ושני גינס, הרגשנו מגוהצים קצת פחות. הוא קד לנו קידה קלה ושאל: "המכונית שלך, אדוני?"
"אההה, היא שכורה".
"אני חושש שיש בעיה".
"מה קרה, אדוני השוטר?"
"אני חושש שהיתה קטטה, ואני חושש שאחד המתקוטטים נהדף על המכונית שלכם והיא נפגעה מעט. מקדימה. אני חושש".
באמצע מכסה המנוע הזהוב נפערה מין גומה גדולה ועקומה, מרוחה בדם.
"כולם בסדר?" שאלתי בנימוס.
"אני חושש ששני המתקוטטים פונו לבית החולים. דקירת סכין".
"מה אתה מציע לנו לעשות?"
"אני חושש שתיאלצו לנסוע לתחנת המשטרה להגיש תלונה, כדי שלא תחויבו בתיקון".
בתחנת המשטרה הביטו בנו בחשד. אחד השוטרים שאל אם שתינו ואם נהגתי לתחנה. אחר כך רשם את התלונה, נתן לנו עותק ורוד של הטופס והגביר את המוזיקה ברדיו שניצב מאחוריו. ואן מוריסון שאג: "בלילה הנמהר, כשכל הכוכבים זוהרים בהירים/ הו בייבי, החזיקי אותי, אל תעזבי אותי בלילה הנמהר".

מולי גונבת זהב
זה נראה כפר של רחוב אחד. ליד הכניסה ראינו שלט שמציע חדר להשכרה. סינתיה, בעלת הבית, הציעה לנו תה ועוגיות בסלון וסיפרה על הבת שלה שהיגרה לאוסטרליה. בסופו של דבר אזרתי אומץ ושאלתי אם יש בכפר מקום שמנגנים בו בערב מוזיקה אירית. הגברת קימטה את המצח ואמרה שיש בכפר 11 פאבים, ובתשעה מהם ינגנו מוזיקה חיה. אתם יכולים להתחיל מצד ימין, במעלה הגבעה. היא חייכה באדיבות ולא נראתה כמישהו שמתלוצץ על חשבון אורחיו.
בכניסה לפאב "ראש האריה" של מקמילן, הראשון מצד ימין, התנוסס לוח שעליו היה כתוב: "הערב להקת קילגארי מאונטיין". בתשע וחצי עלו ארבעה נגנים על הבמה. הם נראו בני משפחה אחת: שני גברים שניגנו באקורדיון ובצ'לו, אישה צעירה שניגנה בכינור, וילד בן 13 שניגן בהרמוניקה ישנה. המוזיקה היתה נהדרת. ניכר בהם שהם מנגנים ביחד כבר די הרבה זמן. ארבעתם שרו:

בעלת הבית שלנו רקדה במרץ במרכז הרחבה הקטנה. היא נופפה לנו בידידות והמשיכה לקפץ לצד בחור ג'ינג'י שנראה צעיר ממנה בעשר שנים.

רקס עם מקטרת
צוקי מוהר במערב אירלנד הם אתר פופולרי. האיש ישב לצד מגרש החניה על כיסא מתקפל. לצדו ישב רקס, כלב מגזע לא מזוהה עם מקטרת בפה. האיש החזיק כלי נגינה מוזר, מין קרש די ארוך שלאורכו מתוחים שלושה מיתרים מחוט דיג ובסופו קופסה שנראתה כמגירת שולחן משומשת. הוא פרט ושר אף שקולו היה גמור מוויסקי, מגינס, מסיגריות ומהרוח האיומה.

תיירים יפנים השליכו לכובע שניצב לפניו כמה מטבעות. רקס הניח את המקטרת בזהירות, התנדנד לכובע, תפס אותו בשיניו וגרר אותו עד לקשיש. הוא הפסיק לנגן, רוקן את המטבעות לכיסו וליטף את ראש הכלב. רקס החזיר את הכובע, דידה למקטרת, תפס אותה בשיניו, התיישר בישיבה זקופה והביט קדימה בחיוך.