אילת – בילוי משפחתי

עד לפני שנה בערך, חופשה משפחתית באילת התחילה בטרם הנץ החמה, כשהנופשים טרוטי העיניים נדחסו בין תיקים וכדורי ים ויצאו למסע רצוף מיליוני "מתי מגיעים" ו"יש לי פיפי". הסיוט המוטורי הסתיים במפתיע בקיץ שעבר: אבא היה בכנס בחו"ל, הילדים טיפסו על הקירות, ואמא שקלה ברצינות לברוח לאנטארקטיקה. שיטוט מהיר באינטרנט (מעניין אם יש טיסות ישירות ליבשת הקפואה?), ולפתע מצאנו את עצמנו על מטוס לאילת.

מאז אני מנסה שלא לחשוב מה יגיד שלומי מהבנק על השינוי בתפיסת החופש המשפחתי. בכלל, אני מנחמת את עצמי, בחופש הגדול לא עושים חשבון. או יותר נכון עושים חשבון מסוג אחר: איך להעביר בצורה הטובה ביותר 62 ימים שנראים כמו נצח. מה שאולי מצדיק, באופן חלקי, את העובדה שבארבעת הימים הבאים נבזבז משכורת חודשית של מנכ"ל בחברה משגשגת בלי להתאמץ בכלל.

פצצת אנרגיה צהובה
את עניין הלינה פתרנו בקלות. מלונות באילת יש בשפע – מכל הסוגים, הגדלים, מגוון הפעילויות ורמות המחירים, צריך רק לבחור, ואתם מסודרים. אחרי שפרקנו את התיקים בחדר במלון, מיהרנו לצאת כדי לבדוק את האטרקציות שהעיר הדרומית מציעה למשפחות.

כשמגיעים לאילת בטיסה, משתמשים בהרבה מוניות. בדומה לקולגות מהצפון, גם הנהגים האילתיים שמחים לשתף את הנוסעים בהגיגיהם, כולל חוויות אישיות. כך הגענו לסרט "מקסימום אנימציה" באיימקס (IMAX), בית קולנוע חדש ומרווח שמציג סרטים תלת ממדיים. רצינו בכלל ללכת ל"החייזרים באים", אבל נהג המונית הזהיר אותנו שמדובר בחוויה לא קלה: "יצאתי עם כאב ראש נוראי ובחילות". אז קנינו כרטיסים ל"מקסימום אנימציה", התרווחנו בכיסאות

הנוחים מול המסך הענקי, הרכבנו משקפיים מיוחדים וצפינו ברצף של קטעי אנימציה חביבים. המבוגרים והבן הצעיר נהנו, הבכור התאכזב שאין עלילה. בפעם הבאה, הבטחנו לו, נתעלם מהבחילות של נהג המונית ונצא להדוף את מתקפת החייזרים.

אחרי החוויה המעט רגועה מדי הרגשנו בשלים לריגושים. את אלה קיבלנו בשפע בסירה צהובה שנקראת טייפון. עידן, "הנהג של הסירה" כמו שקראו לו הילדים, הבטיח נסיעה במהירות של מאה קילומטר בשעה ברחבי מפרץ אילת. למרבה השמחה קיבלנו הרבה יותר מזה: סיור מרתק שמדי פעם נקטע בסיבוב מטורף שכמעט העיף את כולנו למי המפרץ (מעניין מה נהג המונית היה אומר על זה). עברנו ליד ריף הדולפינים וצפינו בדולפינים בקרבה מפתיעה, חלפנו ליד הגבול עם מצרים, נכנסנו לאזור המים המפרידים בינינו ובין ירדן (כל המשתתפים, גדולים כקטנים, צרחו בחדווה כשעידן הצביע על סימון הגבול הישראלי שנותר מאחור), השקפנו על הווילות של מלך ירדן והצצנו בכלובי הדגים "של דליק", כמו שאחד הילדים קרא להם. האמיצים קיבלו שנורקלים וקפצו מחרטום הסירה למים הקרירים לצלילה קצרצרה. אמא נהנתה כל כך, עד שרק תחינות הילדים שכנעו אותה לחזור לסירה.

כל בני המשפחה סיכמו שמדובר בחוויה נהדרת והצטערו שהיא נמשכה רק שעה. האמת, המבוגרים הרגישו קצת לא בנוח על שהוציאו כסף רב כל כך בזמן קצר כל כך, אבל זה היה לפני שנודע לנו כמה תעלה צלילה בחברת דולפינים.

לרכוב על דולפין
כחובבי חיות מושבעים לא ויתרנו על שני אתרים ותיקים שרק משתפרים: המצפה התת ימי וריף הדולפינים. מי שלא ביקר בזמן האחרון במצפה התת ימי ישמח לגלות שלמבנה המוכר נוספו מבנים עם אקווריומים, בריכות של צבי ים, דגים מאזור האמזונס ועוד. כדאי לעקוב אחר שעות ההאכלה ולתכנן בהתאם את הביקור בכל ביתן. בקרב הדור הצעיר נרשמה מידה של אכזבה כשהכרישים הסתכלו בבוז בצוללנית האמיצה ובארוחת הדגים שהגישה להם, אבל דגי הפיראנה גילו אחריות ראויה והתנפלו בהתלהבות על המזון. אפשר לבלות פה יום שלם שכולל ביקור באושנריום – אולם־סימולטור עם כיסאות זזים המדמים מסע בצוללת – ושיט בספינת זכוכית המשייטת לאורך שונית האלמוגים. באחת משתי המסעדות שבמקום שמחו הילדים לגלות את הארוחה החביבה עליהם: נקניקייה בלחמנייה וקרטיב לימון. מושלם.

גם בריף הדולפינים בילינו בנעימים כל היום. אפשר להסתפק באפשרות הצנועה ופשוט להתפעם מהדולפינים (יש שני תינוקות חדשים!), לצפות בסרט טבע (מ־ש־ע־מ־ם קבעו הילדים; המבוגרים אהבו דווקא), לטבול במפרצון החמוד ולשמוח למראה התרנגולים הצבעוניים המשוטטים בין המבקרים. ואפשר להתפרע ולצאת לצלילה עם הדולפינים (מתאים לילדים מעל גיל 8 שאינם סובלים מבעיות בריאות). חצי שעה של הסברים וחצי שעה של צלילה בלוויית מדריך – יקר מאוד ומפעים במיוחד. אם צירפתם לחופשה קרוב משפחה מבוגר, זה הזמן לבקש ממנו לשמור על הזאטוטים ולחמוק ל"סתלבט על המים", בריכות ציפה מפנקות למבוגרים בלבד במתחם ריף הדולפינים. מכיוון שאנחנו לא ראינו את הנולד ולא הצטיידנו בשמרטף, אני יכולה רק לספר על עדותו של קרוב משפחה מדרגה ראשונה שנהנה מהחוויה כל כך, עד שמיהר להזמין מקום גם ליום שלמחרת.

אם אחרי כל הכיופים נשאר לכם עוד כוח, אתם יכולים לקנח במופע WOW בתיאטרון שבמלון רויאל גרדן. המופע כולל אקרובטים ורקדנים מרחבי העולם, בליווי אפקטים חזותיים ותלבושות מנצנצות. מספר קריאות הוואו שבקעו מפיות הילדים הנלהבים הסבירו את פשר השם.

כמה ימים אחרי שחזרנו הביתה שזופים וטובי לב פגשתי במקרה את שלומי מהבנק. הוא סיפר לי שרומא נורא יקרה השנה, ושבקיץ הבא הוא יוצא לחופשה בארץ.

אילת – העמוד הראשי>>