איכות הסביבה – האם זו שירת הברבור?

כריתת יערות באפריקה ובאמריקה הדרומית. מדי שנה מושמדים כ-170 מיליון דונם של יערות טרופיים, כמעט שני אחוזים משטחם העולמי הכולל. כריתת העצים היא הגורם המרכזי להאצה בקצב הכחדת בעלי חיים וצמחים | צילום: איתמר גרינברג

יהיו יותר מדי אנשים
שני הגורמים העיקריים לפגיעה במערכות אקולוגיות הם התפוצצות האוכלוסין והעלייה ברמת החיים. לאורך רוב ההיסטוריה של המין האנושי, גדלה אוכלוסייתו בקצב איטי. לפי הערכות האו"ם, גדלה אוכלוסיית העולם באלף הראשון לספירה מ־300 מיליון ל־310 מיליון – גידול של 3.3 אחוזים בלבד. באלף השני, לעומת זאת, גדלה האוכלוסיה ב־2,000 אחוזים. תרומתה של המאה ה־20 היתה מכרעת: קצב הגידול של אוכלוסיית העולם הואץ, ובעשורים האחרונים גדלה אוכלוסיית כדור הארץ בקצב של כמיליארד בני אדם בכל 12־14 שנים (ראו גרף בעמוד זה).

אם יימשך גידול האוכלוסיה בקצב הנוכחי, יהיו בעולם ב־2100 יותר מ־52 מיליארד בני אדם, וב־2150 – יותר מ־255 מיליארד בני אדם. בעולם אין די משאבים לקיים מספר גדול

הגידול באוכלוסיית כדור הארץ (במיליונים) עד ימינו, ותחזית שמרנית לעתיד. באלף הראשון לספירה גדלה אוכלוסיית העולם מ-300 מיליון ל-310 מיליון – גידול של 3.3 אחוזים בלבד. באלף השני, לעומת זאת, גדלה האוכלוסייה ב-2,000 אחוזים, ובעשורים האחרונים – בכמיליארד בני אדם בכל 12-14 שנים

כל כך של אנשים. התחזיות הריאליות של האו"ם מדברות על גידול צנוע יותר של האוכלוסיה הגלובלית, שתמנה ב־2100 בין 8.9 מיליארד ל־12 מיליארד בני אדם.
מדענים מאוניברסיטת קורנל פרסמו באחרונה מחקר, ובו שתי תחזיות מנוגדות באשר למצב כדור הארץ ב־2100. לפי תחזית אחת, יינקטו צעדים לצמצום הילודה, ובעוד 100 שנה יחיו בעולם כשני מיליארד בני אדם, שייהנו מרמת חיים גבוהה ויתקיימו "בהרמוניה עם הסביבה". התרחיש האחר (והריאלי יותר) מדבר על אוכלוסיה גלובלית של 12 מיליארד בני אדם, שיחיו "חיים עלובים" בסביבה שנפגעה קשות. לפי המחקר, "עלינו להימנע ממצב שבו מספרם של בני האדם יגדל עד כדי כך שגורמים טבעיים, כמו מחלות, תת תזונה ומאבקים על משאבי טבע, הם שיווסתו את גודל האוכלוסיה האנושית".

מספרם של בני האדם הוא רק גורם אחד לפגיעה בסביבה. גורם נוסף, חשוב לא פחות, הוא רמת החיים. מאות מיליוני בני אדם במדינות המתפתחות חיים כיום בלי אספקת חשמל וללא מים זורמים. בשל רמת החיים הנמוכה במדינות אלה, ניצול משאבי הטבע בהן קטן בהרבה מאשר במערב. לדוגמה, ב־1995 עמדה פליטת הפחמן הדו חמצני, אחד מגזי החממה, על כ־0.9 טונות לנפש בהודו לעומת 19.9 טונות לנפש בארצות הברית. השאיפה המובנת של המדינות המתפתחות לשפר את איכות החיים של תושביהן פירושה עלייה בניצול משאבי הטבע במדינות הללו, שבהן חיה מרבית האנושות. אפילו בלי גידול נוסף במספר התושבים של המדינות המתפתחות, יביא עצם השיפור ברמת חייהם לפגיעה נוספת בסביבה.

גם בישראל צפויים להימשך הגידול באוכלוסיה והעלייה ברמת החיים. קצב הגידול של האוכלוסיה בישראל הוא כ־2.5 אחוזים בשנה, הרבה יותר מהממוצע העולמי (כ־1.3 אחוזים בשנה), והמקור העיקרי לו הוא לידות, לא הגירה. לפי תחזיות האו"ם, ב־2050 יחיו בישראל כ־9.5 מיליון בני אדם, שיתחרו ביניהם על משאבי קרקע, מים ומזון, ההולכים ומידלדלים.

יהיה חם ויהיו יותר מחלות
אחת התוצאות הישירות מהתפוצצות האוכלוסין ומהעלייה ברמת החיים היא פליטה הולכת וגוברת של גזי חממה, שהעיקרי שבהם הוא פחמן דו חמצני. גזים אלה, שמקורם בשרפת דלקים (לצורך ייצור חשמל, בתעשייה ועל ידי כלי רכב), יוצרים באטמוספירה שכבה הלוכדת את החום המוחזר מפגיעת קרני השמש בקרקע, והוא נאגר בכדור הארץ. התוצאה: התחממות גלובלית, שלה השלכות מרחיקות לכת על כמות המשקעים, על היכולת לייצר מזון ועל עצם האפשרות לחיים בעולם.

בקהילה המדעית שוררת הסכמה, שהכפלת ריכוז הפחמן הדו חמצני באטמוספירה משמעותה עלייה של 1.5 עד 4.5 מעלות צלזיוס בטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ.

זיהום אוויר, ישראל

מאז המהפכה התעשייתית כבר עלה ריכוזו של גז החממה הזה ב־30 אחוזים, ולפי נתוני הסוכנות הפדרלית להגנת הסביבה בארצות הברית (EPA), נרשמה במאה ה־20 עלייה של 0.45 עד 0.6 מעלות צלזיוס בטמפרטורה הגלובלית הממוצעת. הסוכנות קובעת שאם לא יינקטו צעדים מיידיים לצמצום הפליטה של גזי חממה, צפויה הטמפרטורה העולמית הממוצעת לעלות עד 2100 ב־0.9 עד 3.5 מעלות צלזיוס נוספות.

המשך ההתחממות הגלובלית עלול לשנות את החיים על פני כדור הארץ בצורה קיצונית. לדברי פרופ' אברהם זנגביל מהמכון לחקר המדבר באוניברסיטת בן גוריון, תביא ההתחממות להמסת קרחונים ולהתפשטות מי הים, והתוצאה הצפויה היא עלייה של כ־60 סנטימטרים בגובה פני האוקיינוסים. הקורבנות הראשונים יהיו איים וארצות שפלה, כמו הולנד, אבל גם מדינות אחרות השוכנות לחוף ים, ובהן ישראל, עלולות להיפגע.

ההתחממות תחולל שינויים גם במשטר המשקעים. לדברי זנגביל, הדעות חלוקות לגבי השפעת ההתחממות על כמות המשקעים הממוצעת בעולם, אבל "כשיש התחממות, ההתאדות גוברת, ואפילו אם כמות המשקעים אינה יורדת, נותרים על פני הקרקע פחות מים". כלומר, בין אם ההתחממות תביא במישרין לירידה בכמות המשקעים ובין אם לאו, היא תגביר את המחסור העולמי במים.

בעוד שרוב המדענים סבורים כי מקור ההתחממות הגלובלית הוא בפליטת גזי חממה, יש המאמינים כי היא נובעת בעיקר מגורמים טבעיים, שלאדם אין שליטה עליהם. זנגביל חולק על השקפה זו. לדבריו, אף שגורמים טבעיים ממלאים תפקיד חשוב בעיצוב האקלים, איננו מבינים אותם לעומקם ואין בכוחנו לחזות אותם. התחזיות של הסוכנות הפדרלית להגנת

פליטת פחמן דו חמצני (בטונות לנפש) ברחבי העולם. הסוכנות הפדרלית להגנת הסביבה בארצות הברית קובעת שאם לא יינקטו צעדים מיידיים לצמצום הפליטה של גזי חממה, צפויה הטמפרטורה העולמית לעלות עד 2100 ב-0.9 עד 3.5 מעלות צלזיוס נוספות

הסביבה ושל גופים מקצועיים אחרים מבוססות על מודלים גלובליים, שבהם הועלה ריכוזם של גזי חממה כמו פחמן דו חמצני ומתאן. "במודלים אלה", אומר זנגביל, "המשתנה היחיד [ריכוז גזי החממה] נמצא בשליטת האדם, והם מצביעים על המשך התחממות כדור הארץ, בלי קשר לתהליכים טבעיים".
ארגון הבריאות העולמי צופה שלהתחממות כדור הארץ יהיו השלכות חמורות: ההתחממות עלולה לגרום להתפשטות מחלות זיהומיות, המוגבלות כיום לחצי הכדור הדרומי. לדוגמה, יתושי אנופלס, הנושאים את הטפיל הגורם למלריה, אינם מסוגלים להתקיים באקלים קר, אך עם התחממות כדור הארץ, הם עלולים להגיע גם לאירופה.

דלדול שכבת האוזון, הנגרם אף הוא מפעילות אנושית, יביא, לדברי ארגון הבריאות העולמי, להגברת הקרינה האולטרה סגולה (UV), שכבר כיום גורמת לשלושה מיליון מקרי קטרקט בשנה ומהווה את אחד הגורמים העיקריים לסרטן העור. ככל שתגבר ההתחממות, כך ילקו יותר בני אדם במחלות אלה. קרינה אולטרה סגולה גם מביאה לדיכוי המערכת החיסונית ועלולה להחיש עוד יותר את התפשטות המחלות הזיהומיות. זאת מבלי להתייחס כלל לבעיית הרעב, שצפויה להעמיק בשל הירידה ביבולים החקלאיים, עקב ההתחממות והמחסור הגובר במים.

לא יהיו מים
ה־Worldwatch Institute מוושינגטון פרסם באחרונה דו"ח חמור על מצב המים בעולם. לפי הדו"ח, באזורים נרחבים בעולם יורד מפלס מי התהום במהירות. בהודו, למשל, יורד

המפלס במטר עד שלושה מטרים בשנה, ובאזורי החקלאות העיקריים של סין קצב הירידה הוא מטר וחצי בשנה.
רבים מהנהרות הגדולים של העולם אינם נשפכים עוד לים, שכן מימיהם מנוצלים עד תום. ב־1997 הנהר הצהוב בסין לא הגיע לים במשך 226 ימים. גם מי האמו דריה, הזורם בתחומי טורקמניסטן ואוזבקיסטן, נשאבים במלואם. כתוצאה מכך הצטמצם שטחה של ימת אראל, שאליה נשפך הנהר, בכ־50 אחוזים, ומליחותה עלתה עד כדי כך שכל הדגים שבה מתו. אפילו נהר הקולורדו בארצות הברית מגיע כיום אל האוקיינוס רק לעיתים נדירות.

הדו"ח של ה־Worldwatch Institute מעריך שברחבי העולם כולו יש גירעון (ניצול מים לעומת מילוי טבעי) של כ־160 מיליארד מטרים מעוקבים בשנה (לשם השוואה, צריכת המים הכוללת של ישראל נאמדת בכשני מיליארד מטרים מעוקבים בשנה).
פרופ' דן זסלבסקי מהפקולטה להנדסה חקלאית בטכניון, לשעבר נציב המים, מסכים עם מסקנות הדו"ח וצופה עתיד עגום למשק המים בעולם בכלל ובישראל בפרט. לדבריו,

מצרים. יהיה יותר חם ויבש צילום: ברק נגן

הפיתוח הכלכלי המואץ יגביר את ניצול משאבי הטבע ואת ההתחממות הגלובלית וייצור מעגל של הידרדרות מתמדת במצב המים: ההתחממות תגרום להתפשטות מזיקים לחקלאות, כמו חרקים שונים, וכתוצאה מכך יקטן היקף היבול העולמי. בשל צמצום היבול, יבוראו יערות נוספים כדי לפנות שטחים לחקלאות. בירוא היערות יביא לשחרור גזי חממה נוספים לאטמוספירה (כתוצאה משרפת העצים), ולהקטנת שטחי ה"ריאות הירוקות", הסופחות פחמן דו חמצני בתהליך הפוטוסינתזה. התוצאה: האצת תהליך ההתחממות וההתייבשות.

באשר למצב אצלנו, זסלבסקי קובע כי "אנו הולכים לקראת חיסול מקורות המים בישראל". לדבריו, כבר כיום כ־60 אחוזים ממי אקוויפר החוף של ישראל אינם ראויים לשתייה לפי סטנדרטים אירופיים, וגם באיכות המים של אקוויפר ההר מסתמנת הרעה מתמשכת. השנה הורד מפלס הכנרת לראשונה אל מתחת לקו האדום, וזסלבסקי מזהיר כי הדבר עלול לחסל את הימה כמאגר מי שתייה, בגלל סכנת המלחתה. וכמובן, גם מעל לכנרת מרחפת סכנת ההתחממות הגלובלית, שלפי מחקרים ראשוניים תגרום להפחתת כמות המשקעים בכל רחבי ישראל.

מאיר בן מאיר, נציב המים הנוכחי, אינו סותר את רוב הנתונים שהביא זסלבסקי, אך טוען כי "הסטנדרטים האירופיים והאמריקאיים הם לא רלוונטיים לישראל ואינם ניתנים כאן ליישום, ממש כפי שלפי הסטנדרטים של ביל גייטס, כולנו עניים מרודים". לדבריו, למרות ירידת המפלס, אין הרעה באיכות מי הכנרת. ההחלטה לרדת אל מתחת לקו האדום התקבלה בעקבות המלצות של שתי ועדות מומחים, ומכל מקום, הנציב מעריך כי ב־2100 תתבסס אספקת המים לישראל על מי ים מותפלים.

לא יהיו אלמוגים
ההתחממות מאיימת גם על שוניות האלמוגים – מערכת אקולוגית שבה חיים אלפי מינים של בעלי חיים. האלמוגים מסוגלים להתקיים רק בטמפרטורת מים של 18־30 מעלות צלזיוס.

עלייה בטמפרטורת מי הים גורמת ל"הלבנת אלמוגים" (Coral Bleaching). בתהליך זה, דוחים האלמוגים את האצות שחיות עליהם ומספקות להם מזון באמצעות פוטוסינתזה. כתוצאה מדחיית האצות מתנוונת השונית ומתה. עלייה קבועה של מעלת צלזיוס אחת בטמפרטורה המרבית של מי הים בקיץ גורמת להלבנת האלמוגים.

פרופ' יו גולדברג מאוניברסיטת סידני, מומחה בינלאומי לאלמוגים, צופה שעד 2100 ייפגעו מהלבנה רוב השוניות בעולם, ובהן מחסום השוניות הגדול של אוסטרליה. במאה ה־20 עלתה הטמפרטורה הממוצעת של הימים הטרופיים במעלה עד שתי מעלות צלזיוס, ועלייה זו רק תלך ותחמיר אם לא יינקטו צעדים לצמצום הפליטה של גזי חממה.

ד"ר אמציה גנין מהמכון הבינאוניברסיטאי באילת שותף לתחזית קודרת זו, אף שלדבריו עדיין אין עדויות להלבנת אלמוגים בשונית של מפרץ אילת. ים סוף מקבל את מימיו מהאוקיינוס ההודי, שבו נפגעו שוניות האלמוגים מהלבנה חמורה במיוחד. לדברי גנין,

אלמוג בים סוף, חציו חי (מימין), חציו מת צילום: איתמר גרינברג

הטמפרטורה הממוצעת של מי מפרץ אילת נעה בין 20.6 ל־27 מעלות צלזיוס, אבל באוגוסט 1999 נמדדה במשך שלושה ימים טמפרטורה של 28 מעלות. ההתחממות של מי המפרץ איטית בהשוואה לזו של מי האוקיינוס ההודי, משום שהמים מתקררים במהלך זרימתם מהאוקיינוס צפונה וגם ההתאדות תורמת לצינונם. "אך האוקיינוס ההודי הולך ומתחמם", מוסיף גנין, "וההתחממות הזאת תגיע גם אלינו. בסופו של דבר, גם אם הדבר יקרה מאוחר יותר, השונית של מפרץ אילת תיפגע מהלבנה".

יוכחדו עוד צמחים ובעלי חיים
הרס מערכות אקולוגיות, כמו שוניות אלמוגים ויערות גשם, כבר הוביל להאצה בקצב הכחדתם של מיני צמחים ובעלי חיים, וקצב זה יוחש כנראה עוד יותר בעתיד. חקר המאובנים הראה שכל מין נכחד בשלב כלשהו, ושקיים "קצב רקע של הכחדה" המשקף את קצב האובדן הטבעי של מינים, בלי התערבות האדם. קצב הרקע המוערך (בהתבסס על המספר המשוער של המינים החיים כיום) הוא בין מין אחד ל־100 מינים בשנה. בפועל, קצב ההכחדה גבוה בהרבה, ונע בין 4,000 ל־27 אלף מינים בשנה.

פרופ' קתרין בדג'לי מאוניברסיטת מישיגן טוענת שהעולם ניצב בפני עידן של הכחדה, שבו יושמדו רבים מהמינים החיים על פני כדור הארץ. לקצב ההכחדה המואץ גורמים רבים, ובראשם עומד בירוא היערות הטרופיים. כיום מושמדים היערות הללו בקצב של 1.8 אחוזים בשנה – כמעט 170 מיליון דונם. ביערות הטרופיים יש מגוון עצום של מינים, שרבים מהם עדיין אינם ידועים למדע. זיהום האוויר והמים והכנסת מינים למערכות אקולוגיות זרות להם מאיצים אף הם את קצב ההכחדה. לדוגמה, לפני כ־40 שנה הוכנסו לימת ויקטוריה דגי יאורן (נסיכת הנילוס, Lates niloticus), מין זר שגרם עד מהרה

להיעלמותם של
כ־200 מיני דגים נדירים שחיו בימה קודם לכן.

המצב בתחום זה בישראל אינו טוב יותר. מדו"ח מקיף שפרסמה באחרונה החברה להגנת הטבע על מצב חיות הבר בישראל, עולה שקצב ההכחדה בארץ גבוה פי 50 עד 100 מקצב הרקע. במאה ה־20 הוכחדו בישראל כמה מינים של בעלי חיים אנדמיים (שאינם חיים בשום מקום אחר בעולם), ובהם שני מיני חולייתנים, 15 מיני רכיכות ושישה מיני חרקים.

גם בישראל, הגורמים להשמדת מינים הם הרס בתי גידול וזיהום הסביבה. האורבניזציה של מישור החוף, למשל, פגעה קשות במיני צמחים אנדמיים, ובהם אירוס הארגמן
(Iris atropurpurea) ושום תל אביב (Allium telavivense). קצב הגידול המואץ של האוכלוסיה בארץ והעלייה המתמדת ברמת החיים אינם מותירים תקווה רבה לחי ולצומח של ישראל.

האמריקאים ימשיכו להרוס
ההרס הסביבתי הוא בעיקרו מעשה האדם, ובידיו גם היכולת להפסיקו ולהבטיח לכדור הארץ עתיד טוב יותר. הגורם החשוב ביותר שעשוי למנוע את התסריט העגום ששורטט לעיל הוא צמצום חד באוכלוסיית כדור הארץ, אבל הסיכוי לכך קלוש. התפוצצות האוכלוסין נובעת מגורמים שונים, בהם השפעות דתיות ומאבקים לאומיים ופוליטיים. הכנסייה הקתולית, למשל, שאליה משתייכים כ־19 אחוזים מתושבי העולם, מתנגדת להפלות ולאמצעי מניעה, שיצמצמו את קצב גידול האוכלוסיה.

במזרח התיכון ובאזורים אחרים משמשת הילודה כלי במאבקים לאומיים. ממשלת ישראל מעודדת את הילודה באמצעות מענקי לידה, נקודות זיכוי במס הכנסה וקצבאות של הביטוח הלאומי, שהיקפן עולה ככל שגדל מספר הילדים במשפחה. כל זאת במסגרת המאבק הדמוגרפי להבטחת הרוב היהודי בישראל, שבה מספר הילדים הממוצע לאשה הוא 2.93, הרבה יותר מאשר בבריטניה
(1.71), בצרפת (1.61) ובגרמניה (1.26).

וכך, במקום לתגמל חסרי ילדים, החוסכים משאבי טבע וסביבה, מטילה עליהם המדינה קנס: הם משלמים יותר מיסים ונהנים מתקציבים פחותים. השימוש בילודה ככלי במאבק הלאומי מוצא את ביטויו הקיצוני ביותר ברצועת עזה, שם מספר הילדים הממוצע לאשה הוא 7.46, והאוכלוסיה גדלה בקצב של 4.44 אחוזים בשנה. להשוואה, בבריטניה קצב גידול האוכלוסיה הוא 0.24 אחוזים בשנה, ובגרמניה – 0.01 אחוזים.
גם בנושא פליטת גזי חממה אין לישראל במה להתפאר: בעוד שהאיחוד האירופי הצליח לעצור את הגידול בפליטת הפחמן הדו חמצני בתחומיו בשנים האחרונות, בארץ היא עולה משנה לשנה וישראל מתקרבת לשיאנית העולם המפוקפקת, ארצות הברית.

אחת הבעיות המרכזיות בהגנת הסביבה היא תהליך האמריקניזציה העובר על מדינות רבות. מבחינה סביבתית, ארצות הברית היא המודל הגרוע ביותר בעולם המערבי. בשל רמת החיים הגבוהה הנהוגה בה, אחראית ארצות הברית, שבה חיים פחות מחמישה אחוזים מתושבי כדור הארץ, ל־24 אחוזים מהפליטה הגלובלית של פחמן דו חמצני.

כדי לצמצם את הפגיעה בסביבה, נחוצה ראייה חדשה של יחסי האדם וסביבתו. רמת החיים אינה מתבטאת רק במספר המכוניות או באחוז הבתים שבהם יש מזגן, אלא גם באיכות המים והאוויר, בהיקף השטחים הפתוחים ובמגוון בעלי החיים וצמחי הבר. השינוי הנחוץ הוא הסטת המוקד מפיתוח כלכלי ומרמת חיים גבוהה לאיכות חיים טובה יותר, ומקפיטליזם אמריקאי חסר מעצורים להתערבות של המדינה (למשל, באמצעות מיסוי), כדי לצמצם פעילויות הפוגעות בסביבה, כמו שימוש במכוניות פרטיות. שינוי כזה אינו סביר. המסקנה המצערת היא שבאופן פרדוקסלי, דווקא האדם, המחשיב את עצמו כיצור התבוני היחיד בעולם, עלול לחסל את התשתית הטבעית שבה תלוי עצם קיומו.