איי פוקלנד – מסע

בעשרות חוות עדיין מתפרנסים בעיקר מגידול כבשים לצמר. במשך מאות שנים פותח גע עם קצב גידול שיער מרשים | צילום : דנן בולוטין

העושר האדיר של האוקיינוס הדרומי ביונקים ימיים ובפינגווינים היה בעוכריהם. כבר ב־1774, עשר שנים בלבד לאחר תחילת ההתיישבות בפוקלנד, הגיעה למקום הספינה הראשונה לציד לווייתנים. לאחר שהלווייתנים נכחדו באזור האיים, עברו הציידים לקטול חיות אחרות — דובי ים, אריות ים ופילי ים. בציד השתמשו תעשיית הפרוות והשמן, שכן שמן חיות ים שימש אז באירופה לתאורת בתים והיה בעל ערך רב, ובנוסף נאספו ביצים של פינגווינים ואלבטרוסים למאכל. משנגמרו חיות אלו עברו לפינגווינים. בין השנים 1864 ל־1880, שבמהלכן ניצודו פינגווינים לשמן, מוערך מספר הפרטים שהושמדו בכ־1.5 מיליון. תחנת הציד האחרונה נסגרה רק ב־1960, ובספריה ניתן עדיין למצוא את המתכון: עשרה פינגוויני לבן אוזן שווים לגלון שמן אחד.

נצחון הכבשים
למרות שבאיים עצמם לא כל כך קר, רוחות עזות הן דבר של קבע. זאת כנראה הסיבה לכך שאין באיים עצים, למעט אלו שנשתלו על ידי המתיישבים. לעומת זאת, מכוסה האזור בטוסוק (עשב ממשפחת הדגניים שגדל בצורת שיח, ומגיע לגובה של עד שלושה מטרים). כאשר המתיישבים הראשונים, קבוצה קטנה של צרפתים, הגיעו לאיים ב־1764, הם הביאו עימם בקר, סוסים, עזים, כבשים וחזירים.
כיום רוב החוות מגדלות כבשים מסוג מרינו שמסתובבים כל השנה במרעה ונאספים רק בעונת הגז. במשך מאות שנים פותח גזע עם צמר כה משובח וקצב גידול שיער כה מרשים שהיום כבשים שלא יגזזו אותן לעתים תכופות לא יוכלו לראות, וגיזה יחידה מניבה כחמישה עד שבעה קילוגרמים צמר. אולם שני מכשולים עיקריים עומדים בפני תעשיית הכבשים בפוקלנד: הראשון הוא ירידה משמעותית במחירי הצמר בעולם בשנים האחרונות, והשני הוא המלכוד הגיאוגרפי – הפוקלנדים לא מייצאים בשר לדרום אמריקה, מאחר שהם בריטים ושייכים לשוק האירופאי המשותף, ואינם מייצאים לבריטניה מאחר שהם באזור דרום אמריקה.
למזלם של הפוקלנדאים עיקר הכנסתם מגיע ממכירת רשיונות דיג לאוניות הדגות בתחום המים הטריטוריאליים שלהם ולאחרונה היו גם מספר סימנים חיוביים בחיפושי נפט. מקור הכנסה נוסף הוא אוניות תיור העוצרות לפרקי זמן קצרים בדרכן לאנטארקטיקה – באחד הימים בהם שהינו בעיר הבירה סטנלי, עגנו במקום שתי אוניות כאלו. כל אחת פרקה 1,500 תיירים שהפכו באחת לרוב מוחלט בעיר. למרות זאת, מספר התיירים שמגיעים במטרה לטייל באיי פוקלנד הוא זעום.

כמה עולה אי פרטי?
רוב שטחה של פוקלנד מכוסה אדמת כבול – חומר אורגני שהצטבר לאורך שנים רבות ושעליו גדלים חלק גדול ממיני הצמחים, כולל הטוסוק המפורסם. עבור האדם משמש הכבול בעיקר חומר בעירה, וחימום הבתים באיים מתבצע על ידי שריפת גושי כבול מיובש, המושלכים לתנור ומפיצים חום נעים, אם כי כיום ברוב הבתים מחממים בגז. לכל תושב בסטנלי יש חלקת כבול שמקצה לו המדינה.

פיל ים זכר בוגר נח בטוסוק. הזכרים הבוגרים מגיעים למשקל של 3.5 טונות (הנקבות ל-900 קילוגרם בלבד) ולאורך של שישה מטרים. נדיר לראותם באיים שכן הם עולים לחוף פעמיים בשנה בלבד | צילום : דנדן בולוטין

עד סוף שנות השבעים רוב האדמות בפוקלנד היו ברשות מספר קטן של בעלים ובעיקר של F.I.C, חברת איי פוקלנד, אולם אז חל שינוי: ממשלה מקומית חדשה דאגה להעביר יותר אדמות לאנשים פרטיים, וכיום רוב השטח באיי פוקלנד הוא בידיים פרטיות. בנוסף, החופים הוכרזו כשמורות טבע, ונעשים נסיונות לשתול מחדש את הטוסוק, המשמש מקום מסתור וקינון לחיות הבר.
עד לפני שנים מעטות מחיר אדמה היה לפי כושר נשיאת ראשי הצאן – כלומר, כמה כבשים יכולים לרעות בשטח בלי שיינזק – ועמד על שלושים פאונד לכבשה. לאחר שקנה קבוצת איים קטנים במזרח פוקלנד, אמר לי ג'רום פונסט, הבעלים הגאים של האי ביבר (Beaver) ושל עוד כעשרים איים קטנים במערב פוקלנד: "לא היתה לי כוונה לקנות אותם אבל הם עלו פחות מלנדרובר יד שנייה, אז קניתי".
היום המצב כבר שונה. האי סטיפל ג'ייסון (Steeple Jason), למשל, נמכר למיליונר ניו יורקי תמורת 500 אלף דולר למרות כושר נשיאה לא מרשים במיוחד. סביר יותר להניח שלמחיר הגבוה יחסית תרמה העובדה שבאי נמצאת מושבת האלבטרוסים שחורי הגבה הגדולה בעולם – 260 אלף זוגות, ועוד כמה עשרות אלפי פינגווינים וקורמורנים. המיליונר תרם את האי לקרן ארגנטינאית (!) לשימור טבע. דבר דומה קרה עם ניו איילנד: איאן סטריינג', אוהב טבע אמיתי, צייר חיי בר וצלם נפלא, רכש חצי מהאי לפני 33 שנה. ראשית הוא סילק את כל הכבשים ופינה את גדרות הצאן, ואז הפך את השטח לשמורת טבע. בשלב מאוחר יותר הקים קרן שמטרתה להבטיח שהאי יישאר כשמורה לנצח והעניק לה את הבעלות על הקרקע.

הורות אלטרנטיבית
לאחר שהות קצרה בסטנלי חזרנו לשדה התעופה ולקחנו טיסת פנים לאי סונדרס (Saunders). הגענו לחווה ששטחה כמיליון דונם ושייכת למשפחה אחת. כמה עצים, ערמות של קוביות כבול, גגות אדומים והכל מסביב ירוק. לאחר ארוחת צהריים ("יש לכם מזל, בדיוק אתמול הרגתי פרה", אמר המארח) הוסענו בלנדרובר מעט פחות משעה והגענו לאזור המכונה "Neck" – צוואר. במקום יש מכולה שסודרה למגורים, אך היא משמשת רק לחימום ולשינה, שכן הטבע כאן בשיא עוצמתו, וכל רגע שאתה לא בחוץ הוא החמצה: פילי ים, מושבה קטנה של פינגווין מלכותי (Aptenodytes forsteri), אלבטרוס שחור גבה ובעיקר – על המצוק שוכנת מושבה מעורבת בת אלפי פרטים של קורמורן מלכותי (Phalacrocorax atriceps) ופינגווין הסלעים. התבוננו בבעלי החיים השונים מטפלים בגוזליהם: פינגוויני הסלעים מנסים להגיע אל החוף תוך שהם נאבקים עם הגלים בדרכם אל הצוקים. בדרך אורבים טורפים שונים, ומי שהצליח לנחות בשלום מתחיל את הטיפוס על המצוק בדילוגים חמודים ומעוררי גיחוך, בדרכו הארוכה עד לגוזלים. גובהם של פינגוויני הסלעים הוא כ־35 סנטימטר, אך גם הקטנטנים הללו מתחילים לטפס. מדי פעם גל גדול מחזיר את המתעכבים לים לסיבוב נוסף.

אלבטורס שחור גבה מאכיל את גוזלו. ההורה שחזר מן הים פותח את מקורו האדיר, מצליב אותו עם זה של הגוזל ומקיא לו דייסת דגים מעוכלת למחצה | צילום : דנדן בולוטין

הקורמורנים נוחתים נחיתת אונס, או ליתר דיוק, מתרסקים אל הקרקע ליד הקן. הגוזל מנקר ליד הפה, ההורה פותח את הפה והגוזל דוחף את כל ראשו לתוך הגרון ואוכל את הארוחה הממוחזרת. לעומתם, האלבטרוסים פורשים מוטת כנפיים עצומה ונוחתים בעדינות על המצוק. לאחר משחקי חיזור עם בן הזוג כאילו לא התראו ימים (רוב הזוגות נשארים יחד כל חייהם ונראה שטקס החיזור מחזק את הקשר), האלבטרוס פותח את מקורו, מצליב אותו עם זה של הגוזל ומקיא לו דייסת דגים מעוכלת למחצה. בני הזוג מאכילים בתורנות, וכעת בן הזוג הרעב פורש כנפיו מעל המצוק ונישא על גבי הרוח אל הים.
אבל ללא ספק מי שגונב את ההצגה הוא הפינגווין המלכותי (המושבה ב־ Neckקטנה, אולם בוולונטיר פוינט, שגם בו ביקרנו, יש כבר מושבה של כ־300 זוגות, ואלו בהחלט סימני התאוששות מעודדים): ההורה חוזר מהים בצעדים מדודים ומכובדים, לבוש בחליפת הטוקסידו שלו, נקי ובוהק. בהתקרבו למושבה הוא מרים את ראשו לשמים ומודיע בקול תרועה על בואו. בן הזוג או הגוזל הבוגר עונים לו ומבין כולם עליו לזהות את קרוביו לפי המנגינה. כאשר בן הזוג חוזר יש טקס העברת ביצה, גוזל או שניהם יחד. כל השכנים מסתכלים בנעשה ומוחים – המושבה בנויה כך שהרווח בין פינגווין אחד לשני הוא מדויק וכאשר מגיע בן הזוג מופר הסדר וכולם דוחפים ומנקרים.

הפנינה היפה מכולן
מונטנה, נהג המונית־לנדרובר ששכרנו, אמר לנו: "אין באיים מקום לא מוצלח". אבל גם בשרשרת פנינים יש אחת גדולה ויפה מכולן – ולכן טסנו לאי אריות הים (Sea Lion Island). זוהי שמורת טבע ממשלתית קטנה ובה פילי ים, קרקרות, יסעורי ענק, פינגוויני סלעים, פינגוויני לבן האוזן, מגלנים, דובי ים ואריות ים. החוף הלבן, הפינגווינים שחוזרים לעת ערב, קולות הציפורים בבוקר, ריח הים, הירוק עם הכחול, הרוח החזקה הדופקת בחלונות, ואתה בתוך חלום.

מפת איי פוקלנד

הביקור בפוקלנד הוא חלקו הראשון של מסע בעקבות מגלה הארצות ארנסט שקלטון לג'ורג'יה הדרומית ולאנטארקטיקה.