איותאה, הבירה העתיקה של סיאם

אבל אז נסענו לאיותאיה (Ayutthaya), כ-86 קילומטר מצפון לבנגקוק, ולמשך יום אחד נדמה היה שצדקנו. ממלכת סיאם, מתברר לכל מי שמבקר בבירה העתיקה, היא מקום יפהפה שאפשר להתרפק בו באהבה על כל הפנטזיות שלנו על פאר המזרח והדרו. הארמונות אמנם חרבים, אבל הוד המלכות עדיין שורה עליהם.

מפגש שלושת הנהרות
איותאיה שימשה כבירה וכמשכן למשפחה המלכותית במשך כ־400 שנה, בין המאות 14 ל־18. היום זהו יעד לטיול בן יום או יומיים מבנגקוק, שנותן למבקר בתאילנד נקודת מבט שונה, בהירה ונינוחה יותר, על המסורת הארוכה שעליה נשענת הממלכה ושושלת המלוכה הנוכחית. בניגוד לארמון המלוכה בבנגקוק, הנמצא באזור סואן מאוד במרכז העיר, שקשה להתרכז בו ושמהמם את חושיו של המבקר בכל רגע במהלך הביקור, באיותאיה יש את השלווה הדרושה כדי להבין את שורשי בית המלוכה ואת עוצמת השושלת (לדברי מדריכה מקומית, גם המלכה סיריקיט מרבה להגיע לאיותאיה ואף לארח בה).

שטחה של הבירה העתיקה גדול מאוד, וכדי לעבור בין האתרים השונים צריך הסעה או סיור מאורגן. הדרך הטובה והמעניינת ביותר להגיע לאיותאיה היא בשיט בן כשלוש שעות על נהר צ'או פראיה (Chao Phraya). שיט זה, היוצא ממרכז בנגקוק בכל בוקר, חולף תחילה על פני ארמון המלוכה הנוכחי, על פני המקדשים הגדולים על גדת הנהר ואחר כך, במעבר חד, גם על פני הפרברים והאזורים הכפריים והעניים מחוץ לבנגקוק. כאשר עוגנת הסירה באיותאיה, בלב אזור כפרי וירוק, נדמה שהמרכז הסואן של הבירה רחוק מאוד.

לב האתר באיותאיה הוא מעין אי שרוחבו כארבעה קילומטרים, במפגש שלושת הנהרות: מה נאם לופבורי (Mae Nam Lopburi), מה נאם פסאק (Mae Nam Pasak) ומה נאם צ'או פראיה (Mae Nam Chao Phraya). רוב השרידים העתיקים של איותאיה פזורים בחציו המערבי של האי, שהוכרז ב־1991 כנכס תרבות עולמי בפרויקט השימור של אונסק"ו. בכל שנה, בחודש דצמבר, מציינים באיותאיה את הכרזת האתר כנכס עולמי בשבוע של חגיגות.

באזור זה אפשר לראות את שרידי הארמונות המפוארים והמקדשים הגדולים, רבים מהם הרוסים למחצה, הצמודים אליהם. מאות פסלי אבן מסודרים בשורות ארוכות וסימטריות, כולם לבושים בגלימות בוהקות. הפאר המתפורר של הארמונות והמקדשים העתיקים באיותאיה בולט במיוחד לצד ארמון הקיץ והגנים הפורחים של בית המלוכה הנוכחי בעיר. 

פסל בודהא נטוי במקדש לוקאיה סותה, המונומנט המרשים ביותר שמעיד כיום על מעמד העיר בעבר | צילום : משה גלעד

בירת העולם התאי
ב־1351 הקים יו תונג, בנו של סוחר סיני עשיר שנשא לאשה בת אצולה מקומית, את העיר איותאיה על גדת הנהר צ'או פראיה. מקור המלה "איותאיה" הוא מהמלה "איודאיה" — שמה של עיר קדושה המופיעה באפוס ההודי ה"ראמאיאנה".

ב־1378 הביסה איותאיה את העיר סוקותאי (Sukhothai) והפכה לבירת העולם התאי. כשישים שנה אחר כך הביס צבאה את הכוחות הקמריים מאנגקור וואט, והעיר זכתה למעמד של מעצמה מכובדת בדרום־מזרח אסיה. 34 מלכים כללה השושלת שהקים יו תונג. האחרון שבהם, אֶקאתאט, מלך מ־1758 עד 1767, אז תקף מלך בורמה את סיאם וכבש את איותאיה. בעקבות הכיבוש נדדה בירת תאילנד למיקומה הנוכחי — בנגקוק.

 המונומנט המרשים ביותר שמעיד כיום על מעמדה של העיר הוא מקדש לוקאיה סותה (Lokaya Sutha) ובו פסל בודהא הנטוי. ברחבי איותאיה פזורים כיום שרידים של 375 מנזרים, 29 מבצרים ו־94 שערי עיר. בין הבולטים שבהם כדאי לציין את ארמון המלך, את מקדש פרה סי סנפט (Wat Phra Si Sanphet) מן המאה ה־14, שהיה בזמנו הגדול במקדשי איותאיה, ואת מקדש פרה מהאתאט (Wat Phra Mahathat), שרבים טוענים שהוא היפה ביותר בעיר. אם זמנכם בידיכם, באיותאיה פועלים כיום גם שני מוזיאונים לאומיים.

לא קל לשוב לבנגקוק בסיומו של יום שיטוט בין מקדשיה החרבים של איותאיה. המעבר קצת חד מדי. השלווה של הגנים והמקדשים מתחלפת מהר מדי בהצעות הצעקניות של שוק פטפונג. סיאם של המאה ה־15 נראית לפתע כחלופה מוצלחת מאוד. נעים לדמיין שנהגי הריקשות ששוטטו אז בעיר היו חביבים יותר ואולי אפילו קצת יותר אמינים ובעלי ידע מנהגי הטוק־טוק שדוהרים כיום בבנגקוק ומובילים את התייר לכל יעד שעולה על דעתם.