אזרבייג'ן – המקום בו יופי טבעי חובק תרבויות מגוונות

קסם העמקים, רחש המעיינות

פלאי הפרחים, פאר השדות

הוי, יקירתי, אזרבייג'ן אהובתי

הנך פנינה, גן עדן, אגדה

כתב: באקהיטייר וואהבזאדה

לאחר 11 ימים באזרבייג'ן, וכ-3000 קילומטר נסיעה, אני מבינה שהמשורר הזה ידע בדיוק איך לתאר את הארץ שלו.

אזרבייג'ן. להגדלה לחצו על התמונות

מסתמן שלאחרונה יש לי קטע עם להגיע למקומות שלא התכוונתי להגיע אליהם. אזרבייג'ן אף פעם לא הייתה ברשימת היעדים שלי. בקושי ידעתי איך להגות את שם המדינה הקטנה הגובלת ברוסיה, גאורגיה, ארמניה, איראן וקצת עם טורקיה, ובטח שלא ידעתי היכן היא ממוקמת על המפה. אולם, אחרי שחזרתי מאירלנד, שלשם דווקא כן התכוונתי להגיע, נשאלתי במערכת מסע אחר על היעד הקרוב שלי. שאלה שהביא אותי לחפש את היעד הבא שלי לטיול סולו. מיד חשבתי על מרוקו. אבל, לאחר בירורים הבנתי שזה לא מקום מאוד מתאים לאישה. לבד. התאכזבתי. וכך מצאתי את עצמי בפנינה פחות מוכרת השוכנת על חופי הים הכספי באזור דרום הקווקז, עם מדריכה מקומית שאיתה אוכל להגיע לכל מיני מקומות שסביר להניח שלא הייתי יכולה להגיע אליהם בעצמי.

באקו, עיר הבירה של אזרבייג'ן, עשירה בהיסטוריה ותרבות, לא בכדי אירחה בעבר אירועים בינלאומיים, כולל תחרות האירוויזיון והמשחקים האירופיים. העיר מתפארת בקו רקיע מודרני של מגדלים דמויי להבה, במוזיאון לבן שמציג ארכיטקטורה לתפארת זאהה חדיד, חנויות מותגים, חדש מול ישן וכל מה שבירה מכובדת אמורה להציג לתייר.

קו רקיע צפוף ומפואר

מרכז היידר אלייב העתידני

אולם, נראה שהמודרניזציה נעלמת ברגע שעוזבים את באקו. מהר מאוד נפגשים עם עיירות שנותנות תחושה של סרט משנות ה-50.

עיירות וכפרים שמספרים סיפור של היסטוריה מורכבת (של אימפריות ומדינות שונות שהשאירו את המדינה עם מגוון מסורות וקונפליקטים פנימיים), ומורשת ותרבות עשירה (שהושפעה מפרס, טורקיה, והשלטון הסובייטי). העיירות ברובן הן אמנם דלות אמצעים, אך לא דלות באנשים מחויכים. חלקם מזמינים אותי לשמוע את סיפורם בשילוב של תנועות ידיים, ואזרבייג'נית שלצערי הרב לא הספקתי ללמוד.

נוסעות לעבודה. משמרת בוקר.

ספק אמיצה ספק טיפשה הלכתי אחריו כשהוא מסמן לי עם היד לבוא אחריו לחנות חשוכה, כמעט ריקה, כשבובות פלסטיק מוצגות על מדף. נשמתי לרווחה שגיליתי שבסך הכל רצה להתגאות בעוף צלוי של שש בבוקר.

השיעור הראשון  שלמדתי שחשוב שאחלוק הוא בנושא שירותי בול קליעה, או בשמם המקצועי שירותי כריעה. ראשית, תלמידים ותלמידות, הם  מחזקים את שרירי הירכיים.  מגדילים את נפח הריאות. משפרים קואורדינציה עין יד ורגל. מפתחים תפיסה מרחבית, ואם זה לא מספיק אז הם גם מחדדים את חוש הריח. אבל מתרגלים. כל אלה מתגמדים לנוכח העובדה שבזמן כריעה אפשר להיחשף לנוף מקסים מבעד לחורים קטנים, או אם יש מזל, לחלון קטן.

יש הרבה מאוד מילים שאכתוב על הארץ המפתיעה הזו, אבל הראשונה בהן חייבת להיות 'לאדה'. ברחבי הארץ אפשר לראות את השרידים הרוסיים האלו בכל צבע  ומצב אפשרי. חלקם מצוחצחים למשעי וחלקם כל כך מרופטים שזה פלא שהם מגיעים ליעדם. אך שלא תטעו, בעליהם נוהגים עליהם בגאווה גדולה והם מגיעים לכל מקום ובקלות. מבחינתי, זאת הייתה אהבה ממבט ראשון ואם יכולתי הייתי שמה אחד בתיק ולוקחת הביתה.

לאדה ריבה. אהבה ממבט ראשון

הפתיע אותי לגלות שהאזרבייג'נים מאוד אוהבים את המדינה שלנו. מסתבר שישראל סיפקה סיוע צבאי במהלך הסכסוך עם ארמניה בנגורנו-קרבאך. סיפרו לי שבסיום הקונפליקט (שהינו נושא מורכב ורגיש מאוד) התנוססו ברחובות שלושה דגלים ואחד מהם היה של ישראל. האהבה הזאת הראתה את עצמה בקבלות הפנים לכפרים שונים. נגנים חיכו לנגן. שולחנות נערכו בטובי המנות המסורתיות. ותושבים התלבשו במיטב מלבושם. הכל בגאווה אינסופית וכבוד.

אבקש שתעצמו עיניים ותדמיינו כפר. ספסלי עץ רעועים. יריעות בדים ישנות המשמשות גג וקירות. דמיינו הרבה עשן של בשרים על האש, הרבה בשרים. בחורים מתרוצצים במהירות על עם מגשים מלאים כל טוב, הרבה חול, הרבה זיעה, נשים שיושבות בצד אחד של האולם המאולתר, גברים יושבים בצד השני, שירותי בול קליעה בתוך מבנה עץ רעוע שאולי לא ישרוד את החגיגה. ויש חגיגה. משפחתה של הכלה רוקדת ושרה ומרגישים את השמחה ואת הטקסיות.

החתונה אורכת שלושה ימים. יום אחד מוקדש לכלה בלבד. יום אחרי לחתן בלבד. ביום השלישי הם מתאחדים. ואז הכלה מוכנה לעבור לחיות עם בעלה הטרי בכפר שלו.

עכשיו דמיינו ספק חדר ספק בקתה, נקייה ומצוחצחת. ובתוך הבקתה יושבת אישה צעירה בת 22. היא הכלה. והיא נראית כמו נסיכה. ודמיינו  כמה התרגשתי כאשר סימנו לי להיכנס לאותו החדר ולהכיר את נשות הפמליה. ללא ספק זה היה השיא של המסע שלי. בתוך הבקתה, תוך מספר דקות, נוצרה קשר נשי מרגש. הפלא הוא שהצלחנו לתקשר ללא משפטים שלמים אלא רק עם שברי מילים ותנועות ידיים. דיברנו/סימנו על הגילאים שלנו, הילדים שלנו, על האימהות שלנו, ואפילו יצאה לנו אנחה משותפת על הקושי בלהיות אישה. החדר היה מלא באהבה, גאווה וכבוד. החיבוק שקיבלתי מנשות הכפר היה נפלא.

לחדר הזה לא נכנסים עם נעליים

המטבח

שוטפות כלים עם חיוך

יום חדש. לאדה רוסיה ישנה. שלושה מוטות הילוכים. טלטלות נסיעה. נהג חייכן. היעד, כפר חינליק. כפר הררי נידח הממוקם בקריון קובה של אזרבייג'ן השוכן גבוה בהרי הקווקז הגבוה. נחשב לכפר המיושב הגבוה ביותר במדינה, בגובה 2400 מטר, ונחשב לאחד היישובים העתיקים באזור שנשמרו עד היום. מספרים שהוא בן 5000 שנה. במשך מאות שנים היה מנותק מקשרי חוץ. שינאליק (אפשר גם לכנות אותו בשם הזה) ידועה בתרבות הייחודית ותושביה דוברים את שפת החינלוג העתיקה,  שהיא חלק ממשפחת השפות הלזגיות (אין כאן טעות כתיב) ושונה מהשפה האזרבייג'נית המדוברת בשפלה. הכפר מונה כ-2000 תושבים. וכאן, ביישוב של הרים ושבילים שבקושי ניתן לעבור בהם, בין עננים שאפשר כמעט לגעת בהם, נראה כי הזמן כמו עצר מלכת.

את ברכת יום ההולדת שמאחלת לנו שנחייה "עד מאה ועשרים" אנחנו מכירים. אולם, רובנו גם מבינים שסביר להניח שזה לא יקרה לנו. בכפר לאריק זה דווקא כן קורה. הכפר לאריק, הממוקם בלב הרי טאליש, ידוע כ"ארץ  החיים לאורך זמן" ("Land of the long livers") ולראיה, בתי הקברות מלאים במצבות שעליהן חרוטים התאריכים המפתיעים. לרגע צריך לשפשף את העיניים כדי לוודא שאכן זה נכון.

מה שמייחד את לאריק (או לריק) הוא האנשים שלו. במשך דורות, לריק נודע במספר המדהים של בני מאה ויותר שחיים שם. הסיבה לאריכות הימים היא עדיין בגדר תעלומה. ייתכן שזה אויר הרים הצח, מסלולי ההליכה המתפתלים, החקלאות המקומית, והעובדה שהמשפחה נשארת יחד והצעירים יותר מטפלים במבוגרים מהם. מה שבטוח הוא שהאנשים הללו גילו את סם החיים, וחוכמתם היא עדות חיה לאריכות חייהם.

מספרים שבכפר הזה התגורר האיש המבוגר בעולם, שיראלי מוסלומוב, שהיה בן 168.

תעשו את החשבון.

המשפחה נשארת ביחד. הבן לצד אשתו, מטפלים באימו בת ה-100.

אזרבייג'ן התגלתה כארץ מרתקת. ארץ שבה ההיסטוריה פוגשת מודרניות, ויופי טבעי חובק תרבויות מגוונות. הבירה השוקקת בעלת גורדי השחקים לצד השווקים הצבעונים, והכפרים הנידחים. אפשר לגמרי להתמסר לחוויות שהיא מציעה. בסופו של יום, אפשר לומר שאזרבייג'ן פורסת שטיח אדום למבקרים שכל מה שנותר להם לעשות הוא לחקור את המקום העשיר הזה.

ונכון, לא הזכרתי את האוכל. לא נעים. נסיים עם טעם טוב.

שאבלי עליף. משושלת משפחתית של 300 שנה של נפחים. כפר להיץ

הצצה לתוך שיעור בפנימייה בכפר נידח

מפת אזרבייג'ן

—————–

שרה לין ברנשטיין. מורה לאנגלית. אוהבת לצלם ולטייל.