כאשר גילה בגיל 66 סטמאטיס מוראיטיס (Stamatis Moraitis), יווני שעבד במפעל בארה"ב, כי הוא חולה בסרטן ונותרו לו מספר חודשים לחיות, הוא פרש מעבודתו וחזר הביתה אל הכפר שבאי איקריה (IKARIA) שבים האגאי, שבו חיה משפחתו. את זמנו שם הוא העביר מאותו רגע עם משפחה וחברים, מנהל חיים מתונים בכפר ואוכל את מה שמגדלים בו התושבים. הוא לא מת כל כך מהר. למעשה התברר כי לאחר חזרתו הביתה החל הגידול להצטמצם ואף נעלם עם הזמן והוא חי עשרות שנים נוספות.
סיפור הבריאות שעל האי אינו רק הסיפור של מר מוראיטיס. איי הים האגאי יוצרים תופעות מרתקות עוד מאז הופעת החשיבה המדעית בהם לפני יותר מאלפיים שנה. כמה מאיי יוון בים האגאי מתאפיינים באריכות ימים מרשימה, והאי איקריה, שאליו הוא שב, אף דורג כ"אזור כחול", כלומר מקום בו אחוז משמעותי מהאוכלוסייה עובר את גיל מאה. שאפו, בהחלט, ולצד זאת גם מעורר סקרנות, מה גרם לסטמאטיס להחלים שם, ומה יש באזור הזה שמאפשר אריכות חיים?
מאחורי המענה לשאלה הזאת מסתתר חיבור של תזונה, אורח חיים, מבנה החברה וגם מבט מעניין על הכלכלה היוונית. בדיוק, כלכלת יוון, מה שקראתם.
- האזורים הכחולים – המקומות בעולם שבהם מאריכים חיים
- יוון – מדריך מסע אחר
- איי יוון – מדריך מסע אחר
- האיים הסודיים של יוון
הגורמים לאריכות חיים
אין מחקר המצביע חד משמעית על הסיבות לאריכות החיים הזאת של תושבי האיים האגאיים, אבל מחקרים שונים אוספים מידע ומצביעים על אפשרויות. גנטיקה? אף מחקר לא מצא גנים מיוחדים שיוצרים את אריכות החיים הזאת, ולמעשה התברר כי צאצאי האיים שעברו לגור ביוון היבשתית או בארצות אחרות, לא נהנים מאריכות חיים מיוחדת. כנראה שלא זאת הסיבה. יש לחפש זאת בדרך החיים.
- התזונה – רבות כבר נאמר על התזונה הים תיכונית, היא בריאה והיא שולטת במזונם של תושבי האיים. זה מטבח המבוסס על ירקות, קטניות, שמן זית ומעט בשר. לצד זאת לתושבי הים האגאי, עקב הריחוק מהיבשת, יש גישה מעטה למזון מעובד, הם צורכים בעיקר מזון שגודל בידיהם באופן טבעי ומסורתי, יש בו יותר דגים ופירות ים ופחות בשר אדום מאשר במקומות אחרים בים התיכון.
- הביחד – אוכלוסיית האיים חיה בקהילות עם קשר הדוק בין בני המשפחה המורחבת, עם החברים, בין צעירים לזקנים. במקומות אלה האדם לעולם אינו לבד, לטוב ולרע כמובן. החברה מפעילה את האדם לאורך חייו, ממלאת אותו תוכן, מסלקת את הבדידות, תומכת בו. אין שם אדם המבלה את ימי זקנתו מול הטלוויזיה.
- פעלתנות – אלה איים הררים שאין בהם אפשרות רבה של תנועה בכלי רכב והאדם מבקר את חבריו, עובד בגינה, יוצא לדוג או הולך לפגוש חברים במרכז הכפר לשש-בש וקפה ברגל. כל זאת בשבילים תלולים העולים ויורדם בהר. השרירים של האדם מופעלים לאורך כל חייו, גם בימי זקנתו, וכך גם השלד שלו, הלב והריאות.
- קצב חיים – בכפרים האגאיים הולכים, כן, אבל לאט. בכלל, זה שהתארח באיים ראה את המתינות בה אנשים חיים. בלי למהר, בלי צורך להספיק, בלי לחץ משום סוג. אנשים לא רודפים אחר הצלחה של המשק שלהם, של הדיג, לצבור כסף על מנת להרחיב את הבית, לעבור דירה או כל מטרה כספית אחרת. סיגה סיגה… תמיד יש זמן להביט בים ולנשום עמוק.
האי איקריה באיים האגאים. צילום: שרה מוטר, אנספלש
מול החברה המודרנית
דרך החיים הזאת מעוררת קינאה ויוצרת חיים טובים לתושבי האיים. כמו שראינו היא גם אפשרה אריכות ימים. אורח החיים הזה השפיע על יוון בכללותה, ויצר, בשילוב עם גורמים נוספים, את התרבות היוונית. תרבות של מתינות, הסתפקות במועט וקירבה לטבע. זה נפלא לצורך איכות חיים, במיוחד על אי שמעטות בו ההשפעות הנכנסות, ובכלל אין בו לאן לחרוג מכך.
כל זה יצר עם הדורות חברה איטית ומתונה שמתמקדת בחברים, בקהילה, במשפחה ולא במרוץ קדימה, ואלה כמובן דברים טובים וגם מאריכי חיים. אבל כיצד הם משתלבים עם הצרכים של הכלכלה המודרנית?
ובכן, כפי שגילתה יוון לפני כ-15 שנה, הם לא משתלבים. מה שהתאים פעם תחת השלטון העותומני לא בהכרח מתאים היום. מה שמתאים לכפר חקלאי מבודד על אי לא בהכרח מתאים לניהול מדינה בת מיליוני אנשים עם ערים גדולות ותעשיה.
המשבר של 2008 גרם ביוון בין השאר להידלדלות הרזרבות הכספיות ולחשיפה של חוסר ההיגיון שבמבנה הכלכלי של יוון בשנות האלפיים. התברר כי ארגונים מקבלים בסלחנות תפוקה מועטה והיעדרות מהעבודה של עובדים. התברר כי העובדים מקבלים פנסיות נדיבות, גם כאשר הקופה לא יכולה להרשות זאת לעצמה.
הניהול הכלכלי הבלתי הגיוני הזה צמח מתוך גישה של סיגה סיגה. מתוך עבודה בלי מאמץ יתר ובלי מרוץ אחר הזמן וההישגים ועם התחשבות רבה בצרכי העובדים, בעיקר של אלה שהגיעו לימי זקנה. זה פועל בהצלחה על אי בים האגאי, אבל לא בכלכלת מדינה מודרנית.
טברנה בקפלוניה, איי יוון. צילום: אלינור ברוק, אנספלש
חישוב מסלול מחדש
הבלתי נמנע התרחש לפני כעשור וחצי ביוון. הכלכלה נכנסה למשבר ועל מנת לצאת ממנו היה צורך לחתוך במתנות הנדיבות שקיבלו עובדים וגמלאים, ולהתחיל להציב דרישות. זה לא היה קל, זה היה אפילו אכזרי. קשישים ניצבו מול הכנסה מידלדלת שקשה היה להסתפק בה. אנשים נאלצו לערוך שינוי בדרך החיים, העבודה וההוצאות שלהם. זה לא פשוט בחברה שמרנית ואיטית.
היום, לאחר שיוון גם צלחה את ימי הקורונה, יוון מתחילה לראות את ההתאוששות הכלכלית ולצאת מהמשבר. היצור עולה ואיתו גם התמ"ג והיצוא. מתפתחים העסקים ביוון שיש להם דרך עסקית משלהם. היאפים המצליחים שבאתונה וסלוניקי, קונים דירות ויוצאים לבלות ומברכים על כך. אחרים, כפי שראינו, נהנים פחות, ובאיקריה ובאיים אחרים ממשיכים התושבים המקומיים לחיות את חייהם כמו פעם.
——
הצילום הפותח: AXP Photography-Unsplash
טל רשף – לשעבר חוקר היסטוריה ותרבויות באוניברסיטת תל אביב ובסורבון ואחר כך מנהל פעילויות בחברות הייטק ברחבי העולם, והיום הוא מרצה בחוגי בית בנושא תרבויות העולם (https://intelectual.co.il/lectures/world-cultures/), ועוסק ביעוץ, הרצאות ופיתוח בתחום העסקים במדינות המערב (https://intelectual.co.il/markets/west/)