בגיל 51, לאחר מות בנו הראשון ומותה של אשתו האהובה, המלכה איזבלה, שקע מלך ספרד פיליפה הרביעי בדיכאון עמוק, שלווה בחרטה על חייו הבלתי מוסריים ובחשש לגורל האימפריה. ספרד סבלה מאפיסת כוחות. אוכלוסייתה ירדה מ-8.5 מיליונים ב-1590 לשבעה ב-1680. בין 1635 ל-1659 נהרגו על פי האומדן כ-20 אלף איש בשנה בקרבות, ולכך נוספו חללי המגפות הרבות. המצב הכלכלי הידרדר. העינויים הפנימיים הובילו את המלך פיליפה אל הדת. בין הקשרים שיצר עם אנשי הכנסייה, בלט בעיקר הקשר עם הנזירה מריה ממנזר אגרדה, שנמשך תשע שנים עד מותו. לפניה התוודה במכתבים ובשיחות על השגיאות שעשה בחייו. היתה זו הפעם הראשונה בה ניהל מלך ספרדי – שנתפס כמי שמינויו נתמך על ידי אלוהים – התקשרות כזו עם נציג הכנסייה. פיליפה רצה להפגין קבל עם ועדה את חזרתו בתשובה והחליט, בעקבות שיחותיו עם מריה, לתרום מהונו העצום לכנסייה הקתולית. התרומה, כך הוחלט, תהיה יצירת אמנות שאין שווה לה בהיסטוריה, שעושרה יעלה על עושרן של כל יצירות האמנות שנוצרו עד כה. יהיה זה פסל עשוי זהב טהור בגודל אדם של המדונה חובקת את בנה – ישו. כדי להגדיל את ערכו של הפסל יוכתרו המדונה והתינוק בכתרים משובצים ביהלומי הכתר הספרדי. ערכה של יצירה יהיה גבוה מערכם של אוצרות שלמה המלך ומאלה של אלכסנדר מוקדון. פליפה לא חבק ידיים במהלך המהפך הרוחני. תוך כדי חזרתו בתשובה הביא לעולם 30 ילדים לא חוקיים, ונלחם באנגלים ובצרפתים, כשהוא חש כנציג האמיתי של העולם הקתולי. המדונה המוזהבת, שהובטחה לכנסייה, היתה לא רק כפרה על חטאיו האישיים, אלא גם סמל לאחדות הנצרות, ובעיקר ניסיון סימבולי להציל את האימפריה הספרדית המתמוטטת. מצבו הכלכלי של המלך היה בכי רע. חובותיו היו גבוהים ביותר. המטרות שעמדו לפניו לפיכך היו לנצח במלחמה, ולאחר מכן להציג את פסל המדונה כתרומה לאנושות. למרות שנראה היה שספרד עומדת להפסיד במלחמה, דבק המלך בתוכניתו לבנות את הפסל. היתה זו תוכנית פשוטה: המדונה המוזהבת תהיה חסרת מחיר, סגנונה יהיה דתי, ומי שיעמוד מאחורי יצירתה יהיה האמן הגדול ביותר. המלך פנה לידידו, צייר החצר, ואלאסקז, שהיה אז בן 30, ונחשב לצייר החשוב והמפורסם ביותר באירופה. הוא שיכנע אותו בחשיבות יצירת האמנות לכנסייה, לתושבי ספרד ולאימפריה כולה. ואלאסקז הסכים, והפך לאחראי על הפרויקט. הוא החליט שהפסל יעשה על-פי ציוריו "היריון שבקדושה" ו"הערצת האמגושים" שנחשבו אז ליצירות מופת. מהציורים יכינו האומנים מודלים, ואלה יהוו את הבסיס למדונה והתינוק. העתקים ורישומים, מלווים בהוראות סודיות, נשלחו על-ידי המלך לעולם החדש. למושל פרו הורה המלך להכין פסלי שיש מהרישומים של ואלאסקז ולשלוח אותם למכרות פוטוסי (POTOSI) ולעיר החוף אריקה משם באוניה ל- GALLAO ולפנמה סיטי ומשם בפרדות למכסיקו סיטי. כל זאת כדי למנוע התקפות פיראטים. "אל תניח לאיש, מלבד העובדים, לראות את פסלי השיש", ציווה המלך. יצירה סודית במקביל שלח המלך צו סודי למושל מכסיקו, ובו הורה לו להכין מפסלי השיש תבנית חימר וליצוק אותה מזהב טהור. "הרוס את התבניות לאחר מכן; יש למנוע יצירת העתקים מהן. הסתר זאת מאנשי החצר. על ה- TERRA FIRMA FLOTAS ציוויתי לעזוב מוקדם בעונה זו (1656). על ספינות אלה יהיה מטען זהב לספרד. את המדונה עליך לשים על ה'מאראוויאס', הספינה החדשה ביותר בצי הספרדי". למושל הורה פליפה להדריך בנושא זה את רב החובל מתיאס דה אורלונה. "אסור לאיש לדעת על מטען זה, אלא רק לאלה שמונו על ידי", כתב המלך. "הרוג את אלה שיצקו את הפסל. אלו הוראות שלא ניתן לשנותן". רב החובל של הצי, שהגיע למכסיקו פתח את המכתב הנושא את חותם המלך וקרא: "אתה בטח מודאג מדרישתי הבלתי רגילה לסודיות, אבל אויבינו בעקבותינו. אנגליה וצרפת יודעות שהשנה אנו זקוקים באופן נואש להגעתו הבטוחה של האוצר, כדי להצליח במלחמה נגדם. אני מוסר לך את המדונה המוזהבת לשמירה כסמל למאבקנו". רב החובל הצטווה לפגוש את הצי של מושל מכסיקו בוורה-קרוז, ושם להטעין את המדונה והתינוק במקום סודי. יש להסיר את הכתרים מראשיהם ולעטוף את הפסל והכתרים בצמר, הורה פיליפה, ולאכסנם בתיבת מתכת גדולה ונעולה. לתיבה יהיו שלושה מפתחות: האחד בידי המלך, ושני המפתחות האחרים בידי רב החובל של המאראוויאס ובידי רב החובל של הצי כולו. בהגיע הספינה לקאדיז בספרד יהיה זה המפתח של המלך, שיפתח את התיבה לראשונה. "אנו מתפללים לחזרתך בביטחון", כתב פיליפה והבטיח, "כל הספינות, כולל הקאפיטאנה (בה נמצא רב החובל של הצי) ערבות לבטחונה של המאראוויאס, ספינת הדגל". ב-1655 נראה היה שהכל הולך כשורה. צי הספינות הגיעלעולם החדש, שם חיכה הפסל יקר הערך. המטען כלל גם פנינים, איזמרגדים, זהב מפרו, אלפי קילו של מטילי כסף ממכרות פוטוסי ויהלומים מבוגוטה. הם נפגשו בהחבא בים, מסתתרים מהכוחות האנגליים והפורטוגליים, וביחד התקדמו להוואנה שבקובה, שם הם העמיסו את המטען האחרון והאספקה לפני היציאה הביתה. הם התכוננו לסערות. הרבה ארמדות נטרפו בהוריקנים. בנמל הוואנה בלבד טבעו 250 ספינות. גם מסע זה התעכב בגלל סערות, אלא שמשלחת ספינות של המלך, שהגיעה להוואנה, לחצה להמשיך את המסע, "הפליגו מייד מבלי להתחשב בנסיבות ובסכנות". ספרד היתה זקוקה לאוצר באופן דחוף. אנשי הכספים של המלך חששו למצבו הכספי. בעקבות דרישה זו היה המצב בספינות מתוח ביותר, והתפרצויות זעם אירעו מדי יום. חלקן הסתיימו במאסר אנשי צוות. לפני היציאה נערכה מיסה מפוארת,וכולם התבקשו להתוודות. רב החובל של הצי האמין כי החוטאים, שחטאם לא נסלח להם כי לא אכלו את לחם הקודש, עלולים להביא אסון על הצי כולו.שקיעתו של האוצר לפי עדות נוסע על אחת מהספינות יצא הצי לדרך ב-4 בינואר 1656 בצהריים, זאת למרות שכמה ספינות היו זקוקות לתיקון. לפנות ערב גילו הצופים של המאראוויאס, הספינה המובילה, כי היא מפליגה במים רדודים, מול מדף היבשה של בהאמה. הם ירו בתותחים להזהיר את הספינות האחרות, וכולן מיהרו להימלט מהאיזור המסוכן מלבד ספינה אחת, שבתוך המהומה התנגשה במאראוויאס. מרחוק, מספר הנוסע, אפשר היה לראות שהמאראוויאס "נפגעה מתחת לקו המים, וכל שש המשאבות שלה הופעלו, כדי לנסות למנוע את שקיעתה. אנשים צללו למטה, כדי לנסות לסתום את הפצע. היא שקעה מהר. המשקל של המטען שלה היה כבד מדי". מייד לאחר התאונה החלו לנשוב רוחות ציקלון חזקות, שלא הקלו על המצב. המאראוויאס התפרקה. מספינות אחרות ניתן היה לראות בחשיכה את הניצולים מנסים להאחז בקרשי הספינה, שצפו לכל עבר. לא ניתן היה להצילם בגלל הסלעים, שמתחת למים. כל ספינה שהתקרבה סיכנה את עצמה ואת נוסעיה. היתה זו שנה קשה לפליפה. לא רק המאראוויאס אבדה, אלא הצי כולו ועימו אוצר הכתר הספרדי, שלא הגיע ליעדו. כמה ספינות נטרפו ליד ברמודה בגלל הוריקן, וספינות בריטיות שדדו והטביעו את כל הספינות שנותרו. ללא אוצר, אין מימון, אין כסף ואין שכירי חרב שיילחמו עבור ספרד את מלחמותיה. הכל היה אבוד: המאראוויאס, המדונה המוזהבת והמלחמה עם צרפת ואנגליה. ב-1658 ניצחו הצרפתים והאנגלים את הספרדים ב"קרב החוליות" ליד דנקרק, והעיר עברה לידי האנגלים. ב-1659 נחתם "שלום הפירנאים", בו ויתרה ספרד על רוסיון, ונקבע גבולה הסופי של צרפת. בתו של פליפה נישאה ללואי ה-14 מלך צרפת. הספרדים לא ויתרו כל-כך בקלות על המדונה המוזהבת ועל האוצרות האחרים. שנה לאחר מכן הגיעה לאיזור בו טבעה המאראוויאס ספינת עבדים ספרדית. העבדים נקשרו בחזם בחבל והורדו לתוך המים, כשלקרסולם קשור חפץ כבד. עבדים שהצליחו לאסוף משהו בעל ערך, יכלו לאותת לאנשים על הספינה ונמשו מהמים. עבדים שלא הצליחו לגלות דבר, הוטבעו לאחר מספר נסיונות. למרות מאמצים אלה, רוב האוצר קבור עדיין במעמקי הים, בין השאר, המדונה המוזהבת, יצירת האמנות שלא תסולא בפז. רק תוכניותיו של המלך להפקת הפסל נותרו בארכיונים. תיאורים של הפסל עצמו אין. אפילו המלך לא זכה לראותו. המדונה המוזהבת, שנוצרה בהחבא, הפכה עם טביעת המאראוויאס לתעלומה מוחלטת. |
על פי עדויות היסטוריות על סיפונה של ספינת הדגל הספרדית "מאראוויאס" הובילו הימאים פסל זהב, שעשוי היה להציל את עתידו של פיליפה הרביעי. האם יעלה פסל המדונה המוזהבת אי פעם מעל פני המים? פורסם 20.9.08 |
מחול הקקאו, אגם אטיטלן, גואטמלה
Array
(
[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 612
[name] => ספרד
[slug] => spain
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 612
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 551
[count] => 375
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 719
[name] => מרכז אמריקה
[slug] => central-america
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 719
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 264
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )