לקראת אירוח המשחקים האולימפיים בסידני, העלו פרנסי העיר על נס כמה נושאים, הפותחים צוהר להבנת האופן שבו רואים האוסטרלים את עצמם. הנימוקים ששכנעו את הוועד האולימפי הם נקודת מוצא טובה להיכרות ראשונית איתנו, האוסטרלים: מי אנחנו, מה אנחנו אוהבים, מהן הבעיות שמטרידות אותנו וכיצד אנו מתמודדים איתן.
הטיעון השיווקי הראשון במכרז האולימפי היה סידני עצמה, העיר הגדולה באוסטרליה – עיר נמל המושכת אליה משרדים ראשיים של חברות ענק אוסטרליות ובינלאומיות, אשר מחפשות בסיס פעולה באגן האוקיינוס השקט ובאסיה. מהנמל מביטה סידני החוצה, ומציבה לעצמה כמודל ערים כמו ניו־יורק, לונדון ופריז. כי למרות  | | סידני, העיר הגדולה באוסטרליה, מציבה לעצמה כמודל ערים כמו ניו-יורק, לונדון ופריז. למרות הדימוי המקובל, רוב אוכלוסיית היבשת היא עירונית | צילום: משה שי |
הדימוי המקובל, שלפיו האוסטרלים חיים בקהילות מבודדות במרחבי האאוּטבק, רוב אוכלוסיית היבשת היא עירונית. כמעט 25 אחוזים מהתושבים מתגוררים בסידני, כ־20 אחוזים במלבורן וכמעט עשרה אחוזים בבריסביין.
אופיה הרב־תרבותי של החברה האוסטרלית היה הנימוק המרכזי השני שהציגה סידני לוועד האולימפי. הקלישאה הנפוצה ביותר בהשוואה בין אוסטרליה למדינות אחרות היא "קיבוץ הגלויות" שביבשת. ואכן, באוסטרליה יש ייצוג להכי הרבה מדינות ולאומים בעולם (לאחר ישראל, כמובן). יותר מחמישית מאוכלוסיית המדינה נולדה מעבר לים, ולחלק גדול מאוד מהאזרחים יש לפחות הורה אחד שמוצאו בארץ אחרת. מאפיינים אלה הם ביטוי לשינוי הדרמטי אשר התחולל באופי החברה שלנו מאז מלחמת העולם השנייה.
אמנם, מאז ראשית הקולוניאליזם האירופי ביבשת בשנת 1788, היו באוסטרליה, בצד הילידים, גם קהילות שמקורן מחוץ לבריטניה ולאירלנד; אולם ממשלות אוסטרליה, בזו אחר זו, דאגו לכך שהרוב המכריע של המהגרים – ושל כלל האוכלוסיה – יהיה שייך לקטגוריה אתנית צרה. במסגרת מדיניות שכונתה "אוסטרליה הלבנה", אפשרו הממשלות את הכניסה למדינה בעיקר למהגרים שהגיעו מהאיים הבריטיים, ולנציגות של כמה עמים נוצריים נוספים מאירופה. במשך 30 השנים האחרונות, מאז שהופסקה מדיניות זו למעשה, ואחר כך גם באופן רשמי, עלה באופן ניכר מספרם של המהגרים ממדינות אסיה, אפריקה ואמריקה הדרומית. שגרירים, אינטגרציה וגזענות
במהלך המכרז האולימפי הוענק לאוסטרלים שארצות מוצאם מחוץ ליבשת התואר "שגריר"; השפה הרשמית במדינה היא אמנם אנגלית, אך סידני הדגישה את מספרם הרב של דוברי שפות אחרות (אסיאניות, ערבית, איטלקית, יוונית, סרבו־קרואטית, ספרדית וצרפתית), והבטיחה כך כי כמעט כל משתתף ומתחרה במשחקים האולימפיים יוכל לפגוש אוסטרלי המדבר בשפת אמו, שאיתו יוכל למצוא מכנה משותף תרבותי.
עד לפני זמן לא רב, רווחה הדעה כי אוסטרליה זקוקה לאוכלוסיה גדולה מזו שהיתה עשויה להיווצר בה אי־פעם ללא ההגירה, והחברה האוסטרלית קלטה במידה רבה של הצלחה את גלי ההגירה השונים. במדינה רווח גם הדימוי העצמי של ה־"fair go": האוסטרלים מאמינים כי הם קלטו או דחו בני אדם על בסיס יכולותיהם ותכונותיהם האישיות, ולא על סמך קריטריונים אתניים.
אבל מתחת לפני השטח רוחשת גם גזענות. היא פוגעת בכל גל הגירה חדש, גם אם לאורך זמן היא לא מצליחה לעצור את האינטגרציה המוצלחת של המהגרים. כיום, רמה גבוהה של אבטלה בקרב קבוצות מהגרים חדשות – בעיקר מן המזרח התיכון ומדרום־מזרח אסיה – מעוררת דעות קדומות נגדם בקרב חלק מהאוסטרלים. אצל אחרים, מעודד הדבר דווקא פיתוח של תוכניות סיוע ותמיכה במדיניות שנועדה להבטיח כי לילדי המהגרים החדשים תובטח אפשרות קליטה וקבלה מלאה. מלכת אנגליה ואנחנו
אופיה הרב־תרבותי של החברה האוסטרלית הוא עובדה. השאלה היא כיצד אפשר לגבש קבוצות שונות ונבדלות כל כך לכדי זהות לאומית אוסטרלית אחת, ושאלה זו נמצאת תמיד במרכז השיח הציבורי והפוליטי. כמו כן התרבו הוויכוחים הציבוריים הערים בדבר היחס למלוכה הבריטית, מדיניות האוכלוסין, תוכניות ההגירה וטיבה של החברה שאוסטרליה מבקשת להיות.
שאלות אלה מקבלות ביטוי בולט בדיונים הרשמיים על עתיד מעמדה של אוסטרליה כמונרכיה חוקתית תחת הכתר הבריטי. מבחינה פורמלית, סמלית, מלכת אנגליה היא הריבון וראש הרשות המבצעת, ואותה מייצג מושל כללי (Governor General). בפועל,  | לקראת חגיגות ה-100 לפדרציה האוסטרלית ב-2001, מתרבים הוויכוחים הציבוריים בדבר מדיניות האוכלוסין, תוכניות ההגירה וטיבה של החברה שאוסטרליה מבקשת להיות
צילום: אלון לויטה |
מנהל את המדינה ראש ממשלה שנבחר על ידי אזרחי אוסטרליה בבחירות דמוקרטיות. במהלך השנה עתידה אוסטרליה להכריע במשאל עם אם לסיים קשר זה עם בית המלוכה ולהיהפך לרפובליקה, ואם עליה להחליף את מלכת אוסטרליה (שאינה אלא מלכת אנגליה) בנשיא, אשר ייבחר על ידי מועצת נבחרים אוסטרלית. אגב, ההימנון הבריטי "God Save the Queen" שימש את האוסטרלים היטב עד שאימצו ב־1984 את
"Advance Australia Fair".
חמישה חודשים לפני משאל העם המתוכנן, הסקרים אינם מראים באופן חד־משמעי אם האוסטרלים יצביעו בעד השינוי או יעדיפו לשמר את הסטטוס־קוו. הצד הפרו־רפובליקני טוען כי כיום, לאחר מאה שנים של מושבות (קולוניות) ומאה נוספת כפדרציה, כל זאת תחת הכתר הבריטי, אוסטרליה כבר בשלה דיה מבחינה פוליטית כדי להכריז על עצמאותה ולהוכיח את יכולתה לשלטון עצמי. לעומתם טוענים תומכי השיטה הנוכחית של מונרכיה חוקתית, כי ראש הממשלה מתפקד מכל הבחינות כראש המדינה (Head of State), וכי ההפסד מאיבוד הקשר עם מונרך חסר פניות והחלפתו בקהל בוחרים אוסטרלי עצמאי עולה על הרווח האפשרי.
אגב, מאפיין בולט של המערכת הפוליטית האוסטרלית הוא חוק המחייב כל אוסטרלי שעבר את גיל 18 להשתתף בבחירות ולהצביע. מי שלא התייצב להצבעות השונות ואין בידו נימוק משכנע להיעדרותו – נקנס. מפליגים למרחקים ארוכים
שאלת הקשרים עם המונרכיה הבריטית מעלה לדיון גם את מעמדה של אוסטרליה כחברה אירופית ביסודה, הממוקמת מבחינה גיאוגרפית בקרבת אסיה. יחסי הסחר עם אסיה התפתחו באופן דרמטי מאז שנות השבעים, כשאנגליה החליטה להצטרף לשוק האירופי המשותף. רוב סחר החוץ של אוסטרליה הוא עם יפאן ועם מדינות אחרות באסיה, וקשרים אלה מחייבים את האוסטרלים לשקול היטב את הדרך לבניית יחסים מדיניים יציבים עם מדינות אחרות באיזור. יחד עם זאת, שותפי הסחר של אוסטרליה פרושים על פני הגלובוס כולו – כולל המזרח התיכון: המדינות הערביות הן מבחינתה שוק יצוא מתפתח, והסחר בין אוסטרליה וישראל מתקרב כיום ל־500 מיליון דולר אוסטרלי בשנה (כ־325 מיליון דולר אמריקאי).
הגיאוגרפיה של אוסטרליה אפשרה את התנאים המבורכים והנדירים, שבהם לא מתקיים  | | לוןקסטון, אוסטרליה הדרומית. אליפות אזורית לקבוצות בסקי מים, ספורט פופולרי ביבשת. איכות החיים באוסטרליה גורמת לרוב האוסטרלים לחזור הביתה ממסעותיהם הארוכים | צילום: מיכאל גלעדי |
שום סכסוך בינלאומי על אדמתה. בנוסף לכך, למרחק הפיזי מאירופה יש חלק באופן שבו רואים האוסטרלים את חלקם כמתווכים הוגנים, ללא משוא פנים, בסכסוכים בינלאומיים.
העדר מלחמות וסכסוכים בינלאומיים, בצד הבידוד של אוסטרליה, תרם להתפתחותו של סגנון חיים מיוחד. אוסטרלים צעירים (וגם לא כל כך צעירים) רבים נוהגים לקחת פסקי זמן של חצי שנה, שנה ואף יותר מכך לטיול באירופה, באפריקה ובאסיה, להרחיב את אופקיהם ולטעום מסגנונות החיים שמציעות חברות אחרות בעולם. המחירים הגבוהים של כרטיסי הטיסה, שלא לדבר על זמן הטיסה הממושך ליעדים במערב אסיה, צפון אפריקה או אירופה (22־36 שעות), גורמים לאוסטרלים רבים להרגיש כי עליהם למצות עד תום כל מסע שהם עורכים בצידו האחר של העולם.
בסופו של דבר, חוזרים רוב האוסטרלים מההרפתקאות בעולם הגדול אל מולדתם, ויש בכך כדי להעיד על איכות החיים ביבשת. הם שבים עם הערכה לתרבויות שונות, לחברות ולאופני חיים חדשים, וזו משפיעה על נקודת המבט שלהם על ארצם ותורמת גם לדינמיות החברתית של אוסטרליה. אלה שלא עוזבים את היבשת מפליגים למרחקים ארוכים בדרך אחרת. אוסטרליה היא אחת המדינות המובילות בעולם בכל הקשור לתרבות האינטרנט, ובשנה שעברה היו מחוברים לרשת 4.2 מיליון תושבים, שהם שליש (!) מהאוכלוסיה הבוגרת. נוצרים, יהודים ואסון המכביה
הוויכוח החוקתי, אשר יגיע לשיאו במשאל העם, עוסק גם בשאלות על ניסוח המבוא לחוקה – מה צריך להיות כלול בו ומה צריך להוציא ממנו. הנושאים מעוררי המחלוקת ביותר הם כיצד יש להתייחס לאוכלוסיית המהגרים ולערכי המגוון התרבותי, האם יש לכלול במבוא לחוקה אזכור של האל וכיצד תוכר חזקתם בת 40 אלף השנים של האוסטרלים המקוריים – האבוריג'ינים ותושבי האיים של מיצר טורס.
הוויכוח על אזכור האל במבוא לחוקה אינו רק מפלג בין הנוצרים לבין עצמם, הוא גם ממקד את תשומת הלב בצמיחתן של דתות לא־נוצריות באוסטרליה. על אף שאחוז האוכלוסיה המוסלמית, הבודהיסטית, ההינדואית והיהודית בטל בשישים בהשוואה לזה של האוכלוסיה הנוצרית (ראו מסגרת), הולכת וגוברת כיום תשומת הלב הפוליטית והציבורית באשר לדרך שבה משתלבות הדתות הלא־נוצריות בחברה שהיא חילונית אמנם, אך נוצרית ביסודה.  |  | יותר מחמישית מאוכלוסיית המדינה
נולדה מעבר לים. בשנים
האחרונות עלה באופן ניכר מספרם של המהגרים ממדינות אסיה, אפריקה
ואמריקה הדרומית | צילום: משה שי | ביירון ביי, שוק של יום ראשון. אוסטרלים צעירים רבים נוהגים לקחת פסקי זמן ארוכים לטיולים בעולם, לטעום מסגנונות החיים שמציעות חברות אחרות | צילום: רם אלמוג |
הקהילה היהודית, שקיימת באוסטרליה מאז ראשית ההתיישבות האירופית ב־26 בינואר 1788, היא אחת הדוגמאות המוצלחות להשתלבות של קבוצה לא־נוצרית ולא אנגלו־סקסית בחברה האוסטרלית. עד שנות השמונים של המאה הנוכחית היו היהודים הקבוצה הלא־נוצרית הגדולה ביבשת (ב־20 השנים האחרונות היתה הגירה מוסלמית ובודהיסטית גדולה), שני מושלים כלליים (נציגים של הכתר הבריטי) היו יהודים, וכך גם הגנרל המפורסם סר ג'ון מונאש, מי שהוביל את הכוחות האוסטרליים במלחמת העולם הראשונה וכיהן כנשיא הראשון של הפדרציה הציונית של אוסטרליה.
לקהילה היהודית האוסטרלית יחסים קרובים עם ישראל, ובערך אחד מכל עשרה יהודים אוסטרלים עלה לישראל. יותר ויותר ישראלים שוהים תקופות ארוכות באוסטרליה ומפתחים קשרים אידיאולוגיים, עסקיים ורגשיים. אסון המכביה בשנת 1997, שבו נהרגו ונפצעו כמה מחברי המשלחת האוסטרלית הגדולה, הדגים היטב עד כמה מקובלת הקהילה היהודית במדינה. שגריר אוסטרליה בישראל העמיד את הדאגה לנפגעים ולמשפחותיהם בראש סדר עדיפויותיו, והעיתונים באוסטרליה הבהירו היטב כי היתה זו משלחת אוסטרלית, לאו דווקא משלחת יהודית, וכי הטרגדיה היא לאומית, ולא רק יהודית.
לא רק למכביה שיגרה אוסטרליה משלחת גדולה. גם במשחקים האולימפיים יש לנו משלחת רבת משתתפים, שהצלחתה עצומה ביחס למספר החברים בה. ואין זה מקרה: רוב האוסטרלים מנהלים אורח חיים פעיל ונוטלים חלק בכל סוגי הספורט האישי והקבוצתי הקיימים. הם גם מחזיקים בתואר אלופי העולם במגוון עצום של ענפים -שחייה, טניס, ריצה, סקי, שיט, רכיבה על אופניים, חתירה, ירי בקשת, הוקי, סקווש, רוגבי, קריקט, וזו רשימה חלקית בלבד. דוגמה לאהבה האוסטרלית לספורט, שמגיעה בתחומים מסוימים לממדים מיתיים ממש, היא יום שלישי, הראשון בכל חודש נובמבר, אז עומדת המדינה מלכת והכל צופים במירוץ הסוסים של מלבורן (The Melbourne Cup).
להתנצל או לא – זו השאלה
הדיון הסוער ביותר באוסטרליה כיום עוסק בשאלה אם וכיצד אפשר להגיע לפיוס בין תושביה המקוריים של היבשת ובין אלה שהיגרו אליה ב־211 השנים האחרונות (ראו כתבות בעמ' 32 ו־42). ההתיישבות והקולוניאליזם האירופיים הביאו את אוסטרליה למעגל המדינות רבות ההשפעה בעולם בתחומי החברה, החינוך, הטכנולוגיה והפוליטיקה. הם גם הביאו לנישול האבוריג'ינים מאדמתם, לעקירתם ממקומות המחיה שלהם, להתמוטטותם הכלכלית, לחשיפתם למחלות ולפגיעה בתרבותם.
במהלך השנים, קיבלו ממשלות שונות שורה של החלטות מדיניות, שיש הטוענים כי הן  | | העדר מלחמות והבידוד של אוסטרליה תרמו להתפתחות של סגנון חיים מיוחד. האוסטרלים מנהלים אורח חיים פעיל ומחזיקים בתואר אלופי עולם במגוון עצום של ענפים | צילום: משה שי |
גובלות ברצח עם. גם אלה הטוענים כי זו פרשנות מרחיקת לכת אינם יכולים להכחיש כי החלטות אלה ביטאו ניסיון להטמיע בצורה מוחלטת את אוכלוסיית הילידים אל תוך התרבות הכובשת השלטת. במסגרת מדיניות זו הורחקו ילדים ממוצא מעורב (אירופי־ילידי) מהוריהם ונמסרו לאימוץ בידי אירופאים או לבתי יתומים, בטענה ששם יהיה להם טוב יותר, והם ילמדו להשתלב בקהילה האוסטרלית הכללית.
על אף שנים רבות ומיליארדי דולרים שהושקעו בסעד ובתוכניות חברה ורווחה, סובלים אוסטרלים־ילידים, באופן טרגי, מרמה גבוהה של אבטלה ועבריינות ומבעיות רפואיות. תוחלת חייהם קצרה מזו של יתר תושבי המדינה, רמת החינוך שלה הם זוכים נמוכה, רבים מהם יושבים בבתי סוהר והם ממשיכים לסבול מאפליה ומדעות קדומות.
בשנת 1991 הקימה הממשלה את "המועצה לפיוס" (Council for Aboriginal Reconciliation), בתקווה שילידים ואוסטרלים אחרים יפתחו אסטרטגיות משותפות ליצירת יחסים חדשים וחיוביים, ברוח חזונה של המועצה: "אוסטרליה מאוחדת המכבדת את אדמתנו; מעריכה את מורשתם של האבוריג'ינים ושל תושבי איי מיצר טורס; ובה צדק ושוויון לכל".
הוויכוח על הדרך המועדפת להשגת צדק חברתי ומצב כלכלי משופר לאוסטרלים הילידים ער, מתוח ולעיתים מר וצורב. רק בשנות התשעים דחו בתי המשפט האוסטרליים את התפיסה החוקית הישנה של "ארץ ריקה" (terra nullius), אשר העניקה למתיישבים האירופאים זכויות מסוימות בגין הטענה כי הארץ שאליה הגיעו היתה "ריקה" או "פנויה" מבחינה משפטית. ממשלת הלייבור, שהיתה בשלטון משנת 1983 עד 1996, הציעה סדרה של תיקוני חקיקה אשר נועדו לפתור בעיה זו, אך מאמציה נתקלו בהתנגדות הליברלים והמפלגה הלאומית, שניצחו בבחירות האחרונות.
בין מנהיגים אבוריג'ינים ותומכי דרך הפיוס של מפלגת הלייבור לבין שלטון המפלגה הליברל־ נציונלית שורר מתח רב, אשר הגיע לשיאו סביב השאלה אם ראש הממשלה צריך להיות שותף להצהרת התנצלות רשמית של המדינה בפני תושביה הילידים וצאצאיהם. בטווח הקצר, לא נראה פתרון לשאלה זו. מאנגלית: נירית רוסלר |
