אוכל מסורתי הטוב בעולם

נווה המדבר סיווה (Siwa), מצרים
בשנת 332 לפני הספירה עקב אלכסנדר הגדול אחרי ציפורים ברחבי הדיונות של צפון-מערב מצרים בחיפושיו אחרי נווה המדבר האגדי, סיווה. מטרתו אמנם היתה לזכות בפגישה אישית עם האורקל של אל השמש, אמון-רע, כדי שזה ימנה אותו כפרעה הבא של מצרים, אך אין ספק שהוא גם עצר לטעום מהתמרים והזיתים של סיווה, שנחשבים בין הטובים בעולם. גם היום ממשיכים לגדל את התמרים והזיתים בגנים פרטיים באותן שיטות גידול מסורתיות.

אפרסמוני האצ'יאגאקי (Hachiyagaki), יפן
בעבר נהגו לתת את האפרסמונים המתוקים הללו כמתנה לבני אצולה ביפן. אבל עם הפיכת המטעים לשדות שהוקדשו לייצור משי, הלכו ונעלמו עצי האפרסמון, עד שבשנות ה-40 ערך חוואי צעיר חיפוש מקיף שבסופו גילה עץ אחד שהצליח לשרוד את השינויים. זקני הכפר זכרו את הדרכים המסורתיות לגידול האפרסמונים וחזרו לגדל אותם. מעץ בודד ששרד הצליחו לשקם במחוז גיפו (Gifu) את הענף וכיום ישנם במחוז 87 מגדלי אפרסמונים.

גבינה עם חרקי קרדית, זאכסנאנהלט (Sachsenanhalt), גרמניה
גבינה עם קרדית (mite) זה מאכל שלקוח הישר מימי הביניים. את הגבינה מייצרים בטכניקה עתיקה שמקורה בימי הביניים, ושהוקמה לתחייה לאחרונה, וזה כנראה אחד מהמאכלים המוזרים ביותר שתוכלו אי פעם. בזאכסנאנהלט מכניסים גבינה דלת שומן טרייה לקופסאות עץ מלאות בחרקים שזוחלים על הגבינה. אחרי שלושה חודשים ההפרשות של החרקים הופכות את צבעה של הגבינה לחום-אדמדם, ואחרי שנה הגבינה הופכת לשחורה. בשלב הזה אוכלים אותה.

תירס אייקה (Iijka), קולומביה
מעט אנשים בעולם חיים את התירס כמו אנשי הארהואקה (Arhuaca) של צפון קולומביה. פירוש השם שנתנו לעצמם, אייקה, הוא 'אנשי התירס'. הארהואקה אוכלים תירס בכל הארוחות וגם משתמשים בארבעת צבעי התירס (צהוב, קפה, שחור ולבן) כדי להמחיש את נקודת מבטם על העולם וכבסיס למבנה החברתי שלהם. המאכל הקדוש הזה משמש גם לטקסים פולחניים ולריפוי.

גוארנה, ברזיל
הגוארנה (Guarana) מוכר כמרכיב במשקאות בריאות, אך מעטים יודעים על מקורותיו של הפרי דמוי התות ביערות הגשם של ברזיל. האינדיאנים המקומיים משתמשים בטכניקות עתיקות לריסוק גרעיני הפרי והפיכתם לגוש קשה, אותו אפשר לגרר לתוך מזון או משקה. הגוארנה עשיר בקפאין ובוויטמינים, עוזר נגד עייפות ומעורר פעילות מוחית.

חמוצים בשמן חרדל, הודו
ההודים משמרים הרבה מן הפירות והירקות שלהם על ידי אחסונם בתערובת של שמן חרדל ותבלינים, וכך יוצרים חמוצים מלאים בטעמים ייחודיים. הטכניקה הזו מאפשרת להם לאכול לימון, מנגו, בננה, בצל ומזונות נוספים במשך כל השנה. עכשיו אפשר להבין מדוע מקדשים ההודים את צמח החרדל בטקס מיוחד מדי שנה.

יין טסקולי (Txakoli) לבן, ספרד
היין הזה נזכר לראשונה בטקסט משנת 864 לספירה. הוא מיושן באופן מסורתי בחביות עץ אלון גדולות ושותים אותו כשהוא עדיין צעיר ומותיר תחושת תסיסה בפה. למרות מקורותיו בתרבות הבאסקית, בשנת 1988 הגיע היין הזה לסף הכחדה כשנשארו פחות מ-20 דונם של שטחי גידול. אבל היום היין הלבן הזה מוערך על ידי מומחים ליין ברחבי העולם וייצורו נמשך בחבל הבאסקים בספרד.

מלח פרה-קולומביאני, מקסיקו
במדינת קולימה (Colima) במקסיקו, אוספים מלח באופן מסורתי כבר 500 שנה. המלח באיכות הגבוהה ביותר נקרא פלור-דה-סאל. את המלח הזה אוספים ידנית, עבודה בתהליך ארוך שמגביל את הייצור ל-90 טון בשנה.

צ'ונו בלאנקו (Chuno Blanco), פרו
הפרשי טמפרטורות קיצוניים בהרי האנדים בפרו יוצרים את התנאים המושלמים לשיטה העתיקה של שימור תפוחי האדמה שבלעדיה הם מרים ובלתי אכילים. שלושה לילות קפואים, שלושה ימים שטופי שמש, מעט דריכה ברגליים יחפות ושני ימי אמבטיה במי נהר קרים זהו התהליך המסורתי שנשמר גם בימים אלה על ידי אנשי הקווצ'ואה (Quechua) ואנשי האיימארה
(Aymara) שחיים באזור הגבול בין בוליביה ופרו. את תפוחי האדמה המיובשים בהקפאה טבעית אפשר להשיג בשווקים המקומיים והם מצוינים לטיולים ונסיעות.

מאנומין (Manoomin), מינסוטה, ארצות הברית
המאנומין (זן של אורז טבעי) הוא הדגן היחיד שגדל באופן טבעי באמריקה הצפונית, ובני שבט אנישינאבג (Anishinaabeg) משמורת האינדיאנים White Earth של אזור האגמים הגדולים קוצרים אותו ומקלפים אותו באופן ידני במשך שנים רבות. המאנומין כמעט נכחד לפני 100 שנים, אך הוא הצליח להתאושש בצורה מפתיעה.