אוזבקיסטן – בעקבות המיסטיקה הסופית

לא רחוק מבוכרה ישנה עיירה מנומנמת בשם גיזדובאן (Gizhduven) המשמשת מקום עצירה לתיירים, הבאים לכאן בעיקר כדי לראות קדרות מקומית. לא רבים יודעים זאת, אך בג'יזדובאן נמצא מקום קברו ואתר עלייה לרגל של אחד המאסטרים הגדולים של מרכז אסיה – שייח' גיזדובאני (Abd Al khalik Al Gijduvani), האיש שהתחיל מסורת של ידע מיסטי שהועברה ממורה למורה, במשך שבעה דורות, עד שמצאה בית בכפר קייסר עריפון (Khasri Orifon), הנמצא, גם הוא, לא רחוק מבוכרה. בכפר זה נמצא קברו של מייסד אחד המסדרים הגדולים בעולם האסלאמי – בהא אד-דין נקשבנד, שייסד את המסדר הנקשבנדי והיה אחרון שבעת המאסטרים הגדולים. הקבר מוקף במרכז גדול ומרשים בו מספר מסגדים, מבני ציבור רבים, כגון מטבחים ואכסניות, בריכות וגנים, ואף מוזיאון לתולדות התנועה המיסטית האסלאמית שנקראת סופיזם.

שייח' בוכרי ליד הקוראן העתיק בעולם | צילום: זאב בן אריה

התנועה הסופית היא הזרם המיסטי באסלאם שהחל כבר במאה ה-8 והתגבש לכדי מסדרים גדולים במאות 14-11, כשכל מסדר קרוי על שם המייסד (כמו בנצרות). הסופים מדגישים אהבה, קבלה וחיפוש פנימי כדרך חיים ויש להם טכניקות ייחודיות של מדיטציות, ריקוד, שירה וטקסים הנקראים "זיכר", בהם חוזרים על מנטרות מסוימות הכוללות את שמות האל.

אוזבקיסטן היא ארץ מופלאה לטייל בה, אולם אי אפשר להבין את מהותה, אומנותה וההיסטוריה שלה בלי שצוללים למעמקי המיסטיקה הסופית. התנועה הסופית נתנה את הטון בארץ זו במשך מאות שנים, התערבה בפוליטיקה והשפיעה על האמנות והאומנות. גם כיום דמויות הדת הבכירות ביותר במדינה שייכות לזרם הסופי, המהווה משקל נגד לקיצוניות של המדינות השכנות. חלק גדול מאתרי התיירות באוזבקיסטן לא ניתנים להבנה ללא הרקע הסופי, וישנם אתרים מקסימים רבים שנמצאים מחוץ למסלול התיירות "הרגיל".

שייח'ים סופים בסמרקנד. במרכז – המופתי של אוזבקיסטן | צילום: זאב בן אריה

אם ניקח לדוגמה את האתר המתויר ביותר באוזבקיסטן, המופיע על כל חוברת ממשלתית ומשמש מעין סמל של המדינה – כיכר רג'סטן בסמרקנד, הרי שאחד משלושת הבניינים המהווים את הכיכר נקרא חנקת אולג בק, ומשמו ניכר עליו שהיה מרכז של סופים, ולא מדרסה כפי שמסבירים מדריכי התיירות. "מדרסה" הוא מוסד לימודי, כגון אוניברסיטה, בו למדו את חוקי הדת ואת המדעים החילוניים, ואילו "חנקה" הוא מרכז של מיסטיקנים סופים, ששימש ללימוד המדעים והדת אבל גם לטקסים הייחודים המשמשים גשר להתחברות עם האל. חנקת אולג בק היתה מרכז של סופים, דבר המעיד על חשיבות התנועה הסופית בעבר.

כיכר רג'סטן בסמרקנד

זאת ועוד, הקישוטים המעטרים מבנה זה ואת המבנים האחרים בכיכר אינם סתם לבנים מזוגגות המסודרות בצורות גיאומטריות על צריחים, כיפות וקירות. אם מתבוננים בהם מקרוב רואים שהצורות הן בעצם כתב ערבי מרובע קדום, הקרוי כתב כופי, והקישוטים הם למעשה חזרה על מילים, נוסחאות ומנטרות, המשמשות בתרגולות המיסטיות שנקראות זיכר. הקישוטים-המילים משמשים להגנה אנרגטית על הבניינים ולהזכרה של שמות האל.

באופן כללי, העיטור בבניינים בא לבטא את המציאות והחוקיות האלוהית בעולם. הקישוטים הגיאומטריים ומדע ה"אורנמטיקה", שהגיע באוזבקיסטן לשיאו, בא להראות איך הצורות בעולם נובעות מהאחד, מבטאות את האחד וחוזרות אל האחד. זו תפישה מיסטית שמופיעה גם במקומות אחרים באסלאם. באדריכלות המבנים המפוארים יש התייחסות לפרופורציות, חללים, מודולים וגיאומטריה, שבאה לבטא את האחד ואת החוקיות שלפיה הוא מופיע בעולם.

העיסוק של המסדרים הסופים בימי הביניים היה בניסיון להגיע אל התבנית המושלמת באדריכלות, אמנות, כתיבה, שירה, נגינה וריקוד. תבנית שתבטא את הסדר האלוהי שלפי העולם עובד. המסדר החשוב ביותר באוזבקיסטן הוא המסדר הנקשבנדי. משמעות השם "נקשבנד" בווריאציה מסוימת היא "התבנית", וזה מבטא את השאיפה של חברי מסדר זה להגיע לתבנית המושלמת באמנות ובאדריכלות. אנשי המסדר הנקשבנדי הם אלו שעמדו מאחורי בניית חלק גדול מהבניינים המופלאים בבוכרה, סמרקנד וטשקנט.

אתרי טיול מחוץ למסלול הרגיל באזור בוכרה
המדרסה של גיזדובאני
כשמבקרים בגיזדובאן, מוצאים ליד מקום קברו של המאסטר הראשון בניין יפה שמצוין כמדרסה, ולידו מגדל קטן בסגנון מסורתי. במרכז המדרסה ישנה בריכה קטנה, שלכאורה היא לנוי, אולם למעשה מעידה על סודו של האיש הקבור במקום.

שייח' גיזדובאני היה תלמיד בדרך הסופית, אומן בטכניקת הזיכר – חזרה אין סופית על שמו של האל במטרה להתחבר למהותו. אלא שבמהלך התרגול התלמיד שומע את עצמו אומר את שם האל, ועל ידי כך יכולה להתחזק בתוכו הגאווה על היותו הולך בדרך, גאווה שתרחיק אותו מהאל. גיזדובאני ניסה לגלות את הסוד של הפסוק המופיע בקוראן ואומר: "קרא לזה שתומך בך בצניעות, ובסוד לבבותיכם" – איך להימנע ממלכודת הגאווה. הדרכה שמימית הגיעה אליו והנחתה אותו לקיים טבילות ממושכות במים. הוא צלל במים במשך דקות רבות, ואז נגלה לו שאין צורך להגיד את מילת האל, מכיוון שכל דבר אומר אותה, צריך רק להקשיב. "הסוד של הלבבות" הוא, שבכל פעימה הלב מבטא את שם האל וכך גם עם הנשימות.

המדרסה בגיזדובאן. בריכת הנוי הקטנה שבמרכזה מעידה על סודו של שייח' גיזדובאני הקבור כאן | צילום: אלכסיס

גיזדובאני גילה את טכניקת הזיכר השקט, הגיית שם האל לפי תבנית הגוף תוך כדי הפעלה של חלקים רוחניים רדומים בתוכו. ה"סוד" שקגדוון גילה קשור ליסוד המים ולכן חשיבות הבריכה באדריכלות המדרסה שלו.

מתחם הנקשבנדיה בקייסר עריפון
הסוד של הלבבות שגיזדובאני גילה הועבר דרך שבעה שייח'ים אל בהא אד-דין נקשבנד, שייסד את אחד המסדרים הגדולים והמשפיעים בעולם האסלאמי – הלא הוא המסדר הנקשבנדי. נקשבנד נולד וגדל בכפר לא רחוק מבוכרה ושם הוא קבור. ישנם שבעה כפרים מסביב לבוכרה, שבכל אחד מהם קבור אחר משבעת המאסטרים שהעבירו את הסוד, והם משמשים אתרי עלייה לרגל, אך זה שבקייסר עריפון הוא החשוב מכולם. המסדר הנקשבנדי היה כה חשוב וכה משפיע עד שמלכי בוכרה מהמאה ה-16 ועד המאה ה-18 בחרו להיקבר במקום.

כשמגיעים למתחם קברו של נקשבנדי – Hazraet Bakhauddin Naqshbandi, מגלים שמדובר בשטח עצום, מעין עיר בפני עצמה, שבה מספר גדול של בניינים, חצרות, בריכות וכמובן קברים. האזור הבנוי מוקף בשטחי גנים רחבים, ובתוך אחד מהם נמצא האתר הראשון שאותו צריך לבקר – קבר אמו של שייח' נקשבנד. לפי שמת ביקש מכל מי שבא לבקר את קברו לתת כבוד ראשית דבר לאמו, שילדה וגידלה אותו. לאחר הביקור בקבר האם נכנסים מבעד לשער הראשי של המתחם, שהוא כמו עיר אסורה. לא רחוק מהכניסה נמצאים משרדי האחראים על המקום מטעם הממשלה האוזבקית, שמייחסת לאתר חשיבות רבה. למולם, מספר אולמות ובתוכם מוזיאון המציג את תולדות התנועה הסופית במרכז אסיה. זהו אחד המוזיאונים המעניינים בעולם, ורואים בו את כלי הנגינה, התלבושות, אמצעי התפילה וההיסטוריה של מסדרי הדרווישים השונים. לפי מיטב ידיעתי, אין עוד מוזיאון כזה בעולם כולו, מה גם שהתצוגה מלווה בחומר כתוב רב ובמידע וירטואלי. ליד המוזיאון יש חדרי אוכל ואכסון לצליינים הרבים.

במרכז המתחם יש כמה מסגדים עתיקים, אחד מהם הוא מסגד הנשים היחיד במרכז אסיה. בנוסף לכך ישנן מספר בריכות, אחדות מהם גדולות במיוחד, וליד אחת מהם עץ מקודש שאנשים תולים עליו בדים ועוברים מתחת לגזעו. בלב המתחם נמצאת חצר גדולה, שבמרכזה בריכה, ובצדה נמצא מבנה אבן גדול, הנראה כמו כעבה – זהו מקום קברו של הקדוש. מצדה האחר של הבריכה יש מבנה משונה קטן עם כיפה וארבעה מגדלונים, ובו מניחים מנחות. משמעותו סמלית והיא קשורה לאמונת זרתוסתרא ואדריכלות מבני האש הקדושה, כפי שהיתה נפוצה בפרס ובאוזבקיסטן לפני בוא האסלאם.

תפילה במסגד הנשים היחיד במרכז אסיה | צילום: זאב בן אריה

בכניסה האחורית של המתחם ישנם שולחנות ובהם אנשים קדושים מברכים את המבקרים ונותנים להם פיסת לחם טקסית ומלח כחלק מהברכה. כניסה זו מובילה לבית קברות אדיר, בו קבורים מלכי בוכרה ואציליה. מספר רב מאוד של מאוזוליאומים ומבני קבורה מעיד על חשיבות המקום ועוצמתו בימי קדם. עד השתלטות הרוסים על אוזבקיסטן היה זה מרכז שוקק, אליו הגיעו אנשים ועולי רגל מכל רחבי העולם. בתקופה הקומוניסטית דוכאה הדת והמקום שמם, וכיום הוא מחדש את ימיו מחדש.

אחוזת הקבר של השייח'ים הדויברים
בכפר צור בהאר (Char Bakr), שנמצא לא רחוק מבוכרה, קיים מתחם מפואר וגדול ובו כמה מסגדים ומבני ציבור ומספר גדול של אחוזות קבר, מאוזוליאומים, וכמובן גם בריכות וגנים. אלו מבנים בעלי נפח חלל עצום, הבנויים לתלפיות. מפליא למצוא מבנים מפוארים כאלו בלב האזור הכפרי, ללא כל שייכות נראית לסביבה. המתחם, מסתבר, היה חלקת עולמם של השייח'ים הדויברים, שהנהיגו את המסדר הנקשבנדי במאות 18-16 לספירה והיו בעלי השפעה רבה. בניגוד למנהיגים אחרים של המסדר, שקיבלו את העמדה כתוצאה מכישוריהם והאור שזיהו בהם, הרי שבמקרה של שייח'ים אלו עמדת ההנהגה עברה בירושה. המשפחה צברה רכוש רב והרבה מאדמות הכפרים שליד בוכרה היו הקדש דתי בשליטתם. את הכסף הם השקיעו בבניית המתחם המפואר.

השתקפות בבריכה אחוזת הקבר של השייח'ים הדויברים | צילום: זאב בן אריה

נכנסים דרך השער שלמול מגרש החנייה ועוברים ליד גני הוורדים עד שמגיעים לבריכות גדולות, שמולן יש רחבה מוגבהת הנמצאת בין שני מבנים אדירים. מומלץ להיכנס פנימה ולהתרשם מהחלל. מהבריכות דרך הלבנים מוליכה בין בניינים שונים אל אזורי הקברים.

___

זאב בן אריה – בעל חברת "תרבויות עולמי". כתב שלושה ספרים על המיסטיקה האסלאמית, אחד הישראלים היחידים שזכו לקבל חניכה כדרוויש מחולל. מוציא טיולים לאוזבקיסטן בעקבות המיסטיקה הסופית, משולבים בחוויית טיול "רגיל". אתר תרבויות עולמי : www.eco-tarbut.co.il