אובר, צרפת – תחנתו האחרונה של וינסנט ואן גוך

הכפר הקטן אובר ליד פריז אירח לפני כ-120 שנים צייר בשם וינסנט ואן גוך. הוא צייר במשך כחודשיים את בתי הכפר, את הרחובות, את השדות, ובעיצומו של הקיץ, בסוף חודש יולי 1890, ירה בעצמו. למרות שביום מותו לא הכיר אותו איש, הפך ואן גוך לאחד הציירים החשובים בעולם. הכפר אובר נהנה מן הפרסום הזה, ונקודות ציון כמו האכסניה שבה התגורר הצייר וקברו בפאתי הכפר הפכו לאתרי עלייה לרגל.

וינסנט ואן גוך הגיע אל הכפר אובר שעל נהר אואז (AUVERS SUR OISE), כ-30 קילומטר צפונית-מערבית לפריס, ב-20 במאי 1890. הוא שכר חדר בעליית גג של פונדק, ובמשך 70 ימים, עד מותו, צייר כ-80 תמונות מנופו של הכפר. כך, בזכות ואן גוך וכמה ציירים אחרים, שבחרו באובר כמקום מגוריהם, הפך הכפר הקטן לאתר ששמו מתנוסס במוזיאונים הגדולים ביותר ברחבי העולם.

אובר. רבים עולים לרגל לראות מה סוד הקסם | צילום: Henry Salone, GFDL

רבים ניסו לברר מה סוד קסמו של הכפר אובר, ותלו את ה"אשמה" באור המיוחד שמשך למקום דמויות כסזאן, גוגן, פיסארו ורוסו. כמה מבתי הכפר וכמה מן הדמויות המפורסמות בו זכו לגרסאות חוזרות ונשנות בציוריהם של גדולי האימפרסיוניסטים. היה באובר צירוף שהתאים בדיוק לצרכיו של ואן גוך – למקום היה אופי כפרי ושקט, ויחד עם זאת היה קרוב לפריס, שבה התגורר תיאו, אחיו. מיד לאחר שהגיע למקום התמסר ואן גוך לציור בלתי נלאה של בתי הכפר ושל הנוף שבסביבתו. לעיתים צייר יותר מתמונה אחת ביום. אף אחת מן התמונות האלה לא נמכרה. עד כמה שידוע מכר ואן גוך בכל ימי חייו תמונה אחת וקיבל עבורה 40 פרנקים.

יתרונו הגדול ביותר של הכפר אובר היה עבור ואן גוך ד"ר פול גשה (GACHET), מי שנודע כידיד וכנכס לאמנים שהכירוהו. גשה, רופא במקצועו, עסק בעצמו בציור, ובעיקר היה מקורב לבני האסכולה החדשה בציור – האימפרסיוניסטים. הצייר פול סזאן עבר ב-1873 להתגורר באובר, כדי לשהות במחיצתו של גשה. הצייר קאמיל פיסארו, שחי לא הרחק משם, בעיירה פונטואז (FONTOISE), סיפר לתיאו ואן גוך על הרופא, ששמו יצא למרחוק כמבין גדול בגוף האדם ובנפשו וכבעל חיבה לאמנים וקשר טוב במיוחד עמם. זמן קצר לאחר מכן כבר כתב וינסנט ואן גוך לאחותו: "מצאתי בגשה ידיד אמת. מעין אח, עד כדי כך רבים הקירבה והדמיון הפיסי והמנטאלי בינינו. הוא עצמו אדם עצבני ואקסצנטרי. הוא הוכיח את ידידותו הרבה לאמני האסכולה החדשה בכל פעם שהדבר עלה בידו".

ד"ר גשה, פורטרט שצייר ואן גוך זמן קצר לפני ששם קץ לחייו

ביוני 1890 צייר ואן גוך שני פורטרטים של ד"ר גשה, שניהם מלנכוליים מאוד, ובשניהם נראה גשה חרוש קמטים ומהורהר. אחד הפורטרטים מוצג עתה במוזיאון אורסיי בפריס, השני נמכר במאי 1990 במכירה פומבית בניו יורק לאוסף פרטי.

במהלך השנה שקדמה להגעתו של ואן גוך לאובר היה האמן מאושפז רוב הזמן בבית חולים לחולי רוח בדרום צרפת. בני משפחתו והמקורבים אליו חשבו שפעלתנותו הרבה באובר, ההתלהבות שהפגין מן הנוף באיזור ומן העבודה, וכן הרוגע היחסי שהיה שרוי בו – העידו על התאוששות. אך דווקא אז, ב-27 ביולי 1890, בשעות הערב, ירה ואן גוך בחזהו באקדח. הוא דידה פצוע במעלה המדרגות לחדרו שבפונדק ראווּ (RAVOUX) והתמוטט במיטתו. הרופא שהוזעק כדי לטפל בו היה ידידו ד"ר פול גשה. ואן גוך סירב לתת לו את כתובתו של אחיו, כדי שלא לערבו בפרשה, ותיאו הגיע רק למחרת. הוא מצא את וינסנט ממלמל את מילותיו האחרונות: "הלוואי שהכל היה כבר נגמר". ואן גוך מת ב-29 ביולי, בגיל 37, ונטמן למחרת היום בבית הקברות באובר.

הקברים של וינסנט ואן גוך ושל אחיו תיאו בבית הקברות של אובר

ברחובות הכפר  פזורים שלטים שעליהם מצוין: "בנקודה זו צייר ואן גוך את ציורו…" וכדומה. מול אלה קיימת ההיסטוריה המקומית הקרובה יותר: בקפה דה לה פה, ברחוב הראשי של אובר, מכוסה קיר שלם בציור המנציח את קירק דוגלס בתפקיד ואן גוך בסרטו של וינסנט מינלי. הסרט צולם באובר בשנות החמישים, והיה רק אחת מן הגרסאות ההוליוודיות שעסקו בחייו ובמותו של הצייר. יש בכך כדי להעיד על ממדי המיתוס: מה חשוב יותר – איך נראה ואן גוך או איך נראה קירק דוגלס כוואן גוך?

חלק מן המבקרים באובר מגיעים כדי להתחקות על עקבותיהם של הציירים הנודעים שעבדו במקום, אחרים באים כדי לספוג את האור המיוחד ואת אווירת צרפת הכפרית והפרובינציאלית. האור באובר דומה לזה שהצית את דמיונו של ואן-גוך, ואותם שדות תבואה נמתחים סביב הכפר. החודשיים שבילה כאן הצייר הנודע, מצבתו בבית הקברות המקומי, והציורים הרבים שנושאים את שם הכפר הקטן, כל אלה הם רק ערך מוסף, אנקדוטי משהו, למקום עצמו: כפר צרפתי שמוכרים בו באגט טרי, עוגות נפלאות וקפה חזק. בבית הקפה במרכז אובר שותים בני הכפר "מינט" ירוק, מעשנים "גולואז", ותוהים מה עוד אפשר לעשות לזכרו של אותו צייר מיוסר, משהו שאפשר אולי להרוויח ממנו.

הכנסייה של אובר בציור של ואן גוך. האור המיוחד משך ציירים רבים

מעבר לזה, לאחר שתם הביקור באובר, כאשר חולפים בעיר מרוחקת באולם תצוגה של מוזיאון קריר ואפלולי, נתקלים בתמונה של ואן גוך ומגלים שגם היא צוירה באובר שעל נהר אואז, חשים אליה קשר אחר. האור העז ברור יותר, השבילים בין השדות סלולים טוב יותר, וריח החיטה הצהובה והקיצית חודר באותם רגעים גם למוזיאון שחצרו מכוסה בשלג.

___
הציורים בכתבה הם מתוך תצוגה במוזיאון אורסי, פריז