בלב בוסתן של פירות אקזוטיים, חבוק ברכסיו של הר הכרמל וצופה על הים התיכון התכול, שוכן "טנקה", מרכז רוחני בדרך האינדיאנית בקיבוץ מעגן מיכאל. הנופים הנשקפים משם משובבי נפש תמיד, ובימים אביביים אלה מראות הפריחה וניחוחותיה, בריכות הדגים ומטעי הבננות הירוקים שוטפים את המבקר ומצהילים את לבו אף יותר.
בתוך הבוסתן נמצא הטיפי, אוהל המזוהה בכל העולם עם התרבויות האינדיאניות, על אף שהיה בשימוש השבטים הנודדים של המישורים הגדולים בלבד (כמו בני הסו, השאיין, הקרואו והבלקפוט). לטיפי יתרונות ששירתו היטב שבטים שנדדו בעקבות עדרי
 |
| הטיפי של מרכז "טנקה" הוא נייח, כמו האינדיאנים של ימינו |
הבאפלו: מלאכת הפירוק וההרכבה שלו, תפקיד שבאורח מסורתי היה בידי נשות השבט, אורכת כעשרים דקות. הטיפי של מרכז "טנקה" הוא נייח, שכן כאן – בדיוק כמו אצל האינדיאנים של ימינו בארצות הברית – אין מתנהלים עוד בעקבות עדרים. מבחינה ארכיטקטונית הטיפי הוא פשוט וגאוני, ובו מיזוג אוויר טבעי, לשמירה על קור וחום לפי הצורך.
בטיפי יושבים במעגל על האדמה. המעגל הוא מושג מרכזי במסורות האינדיאניות, ובמרכז "טנקה" הוא משמש בסיס לכל הפעילות באופן פיזי וסמלי כאחד. שוויון הנוכחים בא לידי ביטוי בגובה הישיבה ובמרחק הזהה מהמרכז. הישיבה במעגל, כשעיני כל הישובים מכוונות למרכז, ממחישה גם כי לכל אדם נקודת ראות אחרת, אך לגיטימית באותה מידה.
רבים בעולם מתעניינים כיום בתרבויות האינדיאניות. החברה המודרנית, שדוגלת באינדיבידואליות, הביאה לפירוק המסגרות הקהילתיות, השבטיות, שהתקיימו בעבר. אנשים מחפשים את המקומות שבהם יחושו מחוברים, ולא רק לקהילה כלשהי, אלא גם לאדמה ולטבע.
בארץ התופעה בולטת אפילו יותר. החברה הישראלית שניסתה ליצור דמות אחידה, אותו "צבר" מיתולוגי, הולכת ומתפרקת לקבוצות קטנות ולפרטים. תחושת התלישות גדלה, ועימה הצורך בהתחברות מחדש לשבט.
מרכז "טנקה" פותח צוהר כן, אמיתי וללא משוא פנים לתרבויות האינדיאניות, המבוססות על שבטיות ונותנות מענה לצורך העז בהתחברות. המרכז עורך סדנאות קבוצתיות שמעבירות למשתתפיהן את הדרך האינדיאנית. את הסדנאות מעבירה נטע אלוני, חברת קיבוץ מעגן מיכאל, ברוח טובה וקשובה, מתוך צניעות, חמלה וכבוד לכל המשתתפים.
כולנו ערבים זה לזה
שמו של המרכז מגיע מהרוח הגדולה – וואקאן טנקה (Wakan Tanka) – הכוח המניע את העולם לפי המסורת האינדיאנית, כוח המכונה במסורות המונותיאיסטיות בשם "אלוהים". אולם בעוד אלוהים נתפש לרוב ככוח שנמצא מחוץ לנו, כוח עליון שלפעמים הוא חנון ורחום ולפעמים אל קנא ונוקם, אצל האינדיאנים אנו נתפשים כחלק מאותו כוח.
הרוח הגדולה היא תכונת החיים הנושבת בכל אחד ואחת מאיתנו, וזהו הכוח המחבר במעגל החיים השוויוני את בני האדם, החיות, הצמחים, האוקיינוסים, השמים מלמעלה והארץ מלמטה.
המסורות המונותיאיסטיות מחלקות את העולם להיררכיה שבה יש חשובים יותר וחשובים פחות. בהיררכיה זו האדם נחשב לנזר הבריאה, שומר הגן ואחראי בפני בוראו על שאר היצורים. במסורות האינדיאניות אין חשובים יותר וחשובים פחות.
כולנו שווים, לכולנו תפקידים שונים וחשובים במעגל הבריאה: מראשון היתושים ועד אחרון הפילים, מפועל הניקיון באנקורג' ועד אחרון בני המלוכה הבריטים.
"ההיררכיה המערבית והדיכוטומיה שנוצרת בעקבותיה", אומרת נטע, "יוצרות פירוק חברתי שאת תוצאותיו אנו רואים היטב במציאות הישראלית והמזרח תיכונית. הדרך האינדיאנית עוזרת לנו להבין את הדברים הרלוונטיים לנו במציאות שלנו. כולנו למעשה שייכים לאותה מציאות, לאותו אחד, לאותה רוח גדולה. ככל שנגביה עוּף כמו הנשר נראה שאין 'אני' ו'אתה' ואין 'אנחנו' ו'אתם', אלא כולנו נמצאים באותה הסירה ועלינו למצוא את הדרך שתהיה טובה לכולם".
ברמת המעגל אנו ערבים ומחויבים זה לזה, ונקודה זו מודגשת בסדנאות הקבוצתיות שמועברות במקום. מגיעות לכאן קבוצות של חברים ומשפחות, וקבוצות רבות של צוותים העובדים יחד בתחומי החינוך, הטיפול, הרפואה, הניהול והארגון. נטע מדגישה שהיא רק פותחת צוהר לתרבות האינדיאנית, וכי דרך חיים זו, כמו כל דרך חיים אחרת, היא מורכבת ומעגלית: הערכים ואופני ההתנהגות שאליהם שואפים נובעים אלה מאלה.
שלושה מעגלים
יום סדנה טיפוסי מורכב משלושה מעגלים, בתוך הטיפי ולידו. במעגל הראשון נפתחת הדלת לתפישה החומלת, שמדברת בזכות מקומו הלגיטימי של כל אחד במעגל והיכולת להיוולד מחדש, מתוך כבוד עצמי והדדי ומתוך הכרה בתפקיד המיוחד שיש לכל אחד במעגל החיים. חפצים אינדיאניים משמעותיים מוצגים והנוכחים מקבלים עליהם הסבר.
מאחר שהמעגל בנוי ממרכיביו, מעלים המשתתפים את הנושאים הרלוונטיים ממעגלי חייהם. ישנן סדנאות שבהן עולה המצב הפוליטי בארץ ועימו שאלות השנאה והחימה. התרבות האינדיאנית סוברת כי בעולם שאינו דיכוטומי אין מקום ל"משחקי סכום אפס", שבהם אחד תמיד מרוויח והאחר תמיד מפסיד. בניגוד לצורת המחשבה המערבית, הדרך האינדיאנית מעודדת גשרים בין אנשים התופשים עצמם כשייכים לקבוצות שונות.
המעגל השני הוא מעגל תיפוף ושירה אינדיאניים. במרכז כחמישים תופים אינדיאניים יפהפיים שהובאו משבטים שונים בארצות הברית. השיעור החשוב במעגל זה הוא השתלבות הקול הייחודי בתוך קול הקבוצה, ללא השתלטות עליה. סדנה זו עובדת על אינטגרציה בין האישי לבין האוניברסלי, וניתן בה דגש על תיפוף מודע, פנייה והתכוונות לארבע רוחות השמים והתנהלות קבוצתית.
המעגל השלישי עושה שימוש בקלפי חיות הטוטם (המשמשים להכוונה, בדומה לקלפי הטארוט), שהם די פופולריים בארץ. מאחר שידוע לי כי קלפים אלה הם מוצר מאוחר ומסחרי הסובל מבעיות שונות, וכי תרבויות אינדיאניות מסורתיות אינן עושות שימוש בכתב ובוודאי לא בקלפים, הרי שאני מודה כי דעתי היתה מוטה מראש כנגד הכלי הזה. עם זאת, ראיתי כי השימוש שנעשה בקלפים במעגל הוא אפקטיבי, פותח דלתות ומציג אפשרויות שונות.
כדי להשתתף בסדנאות במרכז יש ליצור קשר עם נטע אלוני בטל' 234902־053 או בדואר אלקטרוני tanka@maaganm.co.il. נטע מעידה על עצמה כי הגיעה לדרך זו מתוך בשלות והכרה ביכולת האדם לרפא את עצמו, ואחרי שנים של עבודה בתחומי טיפול בהבעה. המרכז האינדיאני שבו למדה בפנסילבניה במשך שנתיים הכין אותה בדרך של מציאת שביל הזהב בין המסורתי למודרני.
האווירה ב"טנקה" נוחה ורגועה, ומאפשרת לכל אחד ואחת להתנסות בחוויית השלום והחמלה עם העצמי, עם הזולת במעגל ועם הטבע הקסום שמסביב.
