אדירנה, תורכיה: גברים בשמן זית

עשרות נגני הלהקה המסורתית של קירקפינאר (Kırkpınar), מתפרשים בשורות על פני כר הדשא הסמיך והגבוה. תופים ענקיים קשורים למותניהם, הם מתחילים לתופף במקצב קבוע, ולצדם נשפני חליל הזוּרְנָה הצורמני. הקצב הולך ומתגבר, מלהיב ומטריד כאחד, כשבפאתי כר הדשא מהלכים המתגוששים כנמרים, מתמתחים כחתולים, נכונים לחוג את השנה ה־641 של אליפות היאבקות הגברים בשמן זית של אדירנה (Edirne), עיר פסטורלית, ירוקה ומאירת פנים, שהיתה בירת האימפריה העות'מאנית עד אמצע המאה ה־15 ושוכנת בפינה הצפון מערבית של תורכיה.

הנאומים הארוכים שנישאו על ידי ראש העיר, ראש המחוז ושר הטקס – שמכונה אגא ומקושט בעיטורים מוזהבים – הסתיימו. שמש יוני מאירה את הרחבה ואת אלפי הצופים, שבאו מכל רחבי תורכיה לצפות באירוע הספורט העממי החשוב ביותר של השנה. ממעל צופה עליהם, בדיוקן שמתנוסס על גג האצטדיון, מייסד הרפובליקה התורכית המודרנית, מוסטפא כאמל אתאתורכּ.

ברחבי תורכיה אמנם מתקיימות מאות תחרויות היאבקות גברים בשמן זית, אבל זו של אדירנה נחשבת אליפות כל האליפויות. שלושה ימים תימשך התחרות, ושלושה ימים יישמעו הלמות התופים וצלילי הזורנה. בתחילה יעלו על הדשא הילדים, אחריהם הנערים, הבחורים והגברים, ואז יופיעו האלופים. זוגות־זוגות הם ייאבקו זה בזה על רחבת הדשא, משוחים בשמן זית, מזיעים, חדורי רוח קרב.

טאשי ממשיך להודות לקהל. הדרך לתהילה היא דרך ארוכה וקשה: מי שינצח בסיבוב אחד יעלה לסיבוב הבא, ומי שינצח בכל הסיבובים לאורך שלושת ימי התחרות יזכה בתואר ראש המתאבקים, הבאשפהליוואן. הוא יזכה בכמה אלפי דולרים, בגביע מוזהב ובכבוד רב. אם יזכה שלוש פעמים רצופות, יוכל לקחת הביתה את הפרס הכי יקר: חגורת הזהב. טאשי, ששוקל 104 קילוגרם,הוא היחיד שזכה בחגורה פעמיים: הוא ניצח בשבע תחרויות רצופות, הישג שלא היה כמותו מאז ייסוד הרפובליקה התורכית.

בתום התהלוכה עולים למגרש הילדים, שלמרות גילם אינם פטורים מטקס הכניסה למגרש, שנועד להכשיר את הנשימה, השרירים והלב של המתחרים ולהרשים את הקהל. התופים והזורנות מתחילים לנגן כשהמתחרים צועדים לעבר רחבת הדשא, מנופפים בידיהם וברגליהם באופן מוגזם, הם הולכים קדימה שלוש פעמים ואחורה שלוש פעמים. ואז הם כורעים ברך, הברך השמאלית על הדשא, נוגעים בידם הימנית באדמה, בברך, בשפתיהם ואז במצחם – שלוש פעמים בסך הכל.

אליפות האלופים תתקיים עוד יומיים, ובינתיים, במתחם שמתקיימת בו התחרות, סראייצ'י (Sarayiçi), המוקף על ידי הנהרות מריץ' (Meriç) וטונג'ה (Tunca), מרחק שני קילומטרים ממרכז העיר, הומה השוק שמסביב לאצטדיון באנשים: הוקם כאן לונה פארק, ומאות דוכנים של דברי מתיקה, מסעדות קבב ניידות, משפחות צוענים ססגוניות וסוחרים זעירים עם צלחות קרמיקה מצוירות ביד וכלי שחמט ושש בש מגולפים. לא הרחק משם מתנוססים המסגדים המפוארים של אדירנה, עיר ישנונית וקטנה, שאף שימי זוהרה מאחוריה, היא עדיין משמרת נועם ים תיכוני.

הכללים בסיסיים: אסור לנשוך, אסור להוציא עיניים, אסור להעליב את השופט, המתחרה או הצופים ואסור לדבר או לריב עם המתחרה, אבל מותר להכות, לסתור ולהכשיל, ומותר להכניס ידיים לתוך מכנסי היריב ולמעוך את האשכים, לכן לעתים רואים מתאבק שמעווה את פניו בכאב

אסור להוציא עיניים
היום השני של התחרויות. על הרחבה פזורים המתאבקים, מתכוננים לתחרות. המתאבק מושח את גופו בשמן זית ובמים לפי סדר מסוים: ראשית, היד הימנית מושחת בשמן את הכתף השמאלית ואחריה את החזה, הזרועות ומכנסי העור. ואז חוזרים על זה ביד שמאל. המטרה: על המתאבק לתפוס את יריבו ולנסות להפוך אותו על גבו. הכללים בסיסיים: אסור לנשוך, אסור להוציא עיניים, אסור להעליב את השופט, המתחרה או הצופים ואסור לדבר או לריב עם המתחרה במהלך התחרות, אבל מותר להכות, לסטור ולהכשיל, ומותר להכניס ידיים לתוך מכנסי היריב ולמעוך את האשכים, לכן לעתים רואים מתאבק שמעווה את פניו בכאב.

רוחות שינוי נושבות בתורכיה, העומדת על סף כניסה לשוק האירופי המשותף. כך למשל השנה, לראשונה ב־641 שנות התחרות, שר הטקס שנבחר לשנה הבאה הוא אשה בהירת שיער בחליפת עסקים הדורה. היא משלמת 6,000 דולר עבור הכבשה, שאחרי המכירה נותרת עזובה ליד המדרגות. כיום כבר עושים לאלופים בדיקת סמים, וכיום האלופים זוכים בכסף ולא בגמל, פר או סוס כמו בעבר.

האלופים עולים למגרש. ארבעים האלופים מנופפים בידיהם, מתחממים, מנפחים את חזם, מתייצבים בשורה בצדו האחד של המגרש. נגינת הזורנה והתופים הופכת אקסטטית. הרגע הגדול הגיע, והוא גדוש מטרים של שרירים משורגים, ליטרים של שמן זית ורבבת צופים משולהבים.

טאשי מפסיד בנקודות. הקהל יוצא מכליו. טאשי לא מוותר. הוא צועק על השופטים. התחרות מופסקת. השופטים יוצאים מתאם כדי לפייס את טאשי, 104 קילוגרם של עצבים רוטטים. מצלמות הטלוויזיה של המגרש נזעקות להקיף את טאשי. השופטים אמנם יראים מכעסו של האלוף, אך הוא לא יזכה בשלו. השנה הוא לא יהיה אלוף האלופים.

החגיגה נגמרת, ורק בחמאם סוקולו שבמרכז אדירנה עוד מתכוננים. עוד מעט יגיע לכאן האלוף החדש לאפיזודה הסמלית האחרונה של קירקפינאר 2002: הרחצה המסורתית. מתחת לכיפת האבן המנוקבת חורים קטנים, שמבעדם מאירות קרני שמש שבורות ככוכבים, בעיצובו המרהיב של האדריכל סינאן, יתמתח האלוף ויקבל עיסוי מכף רגל ועד ראש. שנת הניצחון שלו כבר התחילה.