| ההתאהבות בדבר הטבעי החם והנפלא הזה הקרוי אבן קשורה אצלי בזכרון ילדות רחוק: ב־1967, לאחר מלחמת ששת הימים, נסעתי עם אבי לירושלים בפעם הראשונה בחיי. הייתי ילדה שגדלה במרכז הארץ, בין בנייני בלוקים וטיח אפרפר, והכל השאיר בי רושם עז: בתי האבן של המושבה הגרמנית, מגדל דוד וחומות העיר העתיקה וכמובן אבני הכותל המערבי. כשגדלתי הבנתי שאני לא לבד ושהאהבה הזו אינה מבחינה בין דתות, עדות ועמים. אפשר למצוא בנייה באבן בכנסיות, במסגדים, בבתי כנסת, בבתים פרטיים ובארמונות בכל העולם. האבן משמשת לבנייה ולריצוף מאז ימי בראשית. הבנייה העתיקה בעולם התבססה על שימוש באבנים מקומיות: הפירמידות במצרים ובמקסיקו, האקרופוליס באתונה, הקולוסיאום ברומא והבנייה בקיסריה הם רק דוגמאות בודדות. אלה נבנו ללא מכונות ומכשור מודרני ועדיין הם הישגים מדהימים. האדריכלות היוונית, הרומית, הגותית, הבארוקית, הרומנסקית, הרנסנסית – בכולן השתמשו באבן כחומר גלם לבנייה, לעיצוב ולעיטור, והן השאירו אחריהן שרידי מבנים, עמודים וכותרות מגולפות. המהפכה התעשייתית וההתפתחות הטכנולוגית שהתרחשה מאז אפשרה למעצבים שימושים חדשים ונוספים באבן.
לחומר המופלא הזה, המעניק תחושה ייחודית לכל מקום שהוא נמצא בו, יש תכונה טובה נוספת: ככל שהשנים חולפות, האבן מתייפה ומשתבחת. הזמן החולף, פעולתם של השמש והמים והבלייה הטבעית של החומר מעניקים לאבן ממד של עומק ורגישות. אפשר להשתמש בה לבניית קירות שלמים או לציפוי חלקים מהם. ניתן לרצף באבן בתוך מבנה ומחוצה לו, להתקין מדרגות בצורות וממדים שונים, לחצוב כיורים וספסלים, לעטר משקופים וספי דלתות, להתקין פסיפס רצפתי או שולחני, לבנות גדר, לרהט גן בשולחן אבן ועוד ועוד. בבנייה בארץ נפוץ השימוש בעיקר באבן כורכר, בטרוורטין, בגרניט, בצפחה ובשיש. אבן כורכר נראית כגוש חול עם חורים עדינים, יש לה מרקם מגורען וצבעה כצבע החול. היא משמשת בדרך כלל לחיפוי קירות ולבניית חומות וגדרות. ביפו ניתן לראות בתים בנויים או מצופים באבן זו, והמראה המתקבל מזכיר מבנים עתיקים. [banner]
גרניט היא האבן הטבעית החזקה ביותר מכל האבנים המצוינות כאן. זהו סלע מאגמה בעל דרגת צפיפות גרגרים גבוהה ביותר. תכונה זו מקנה לחומר חוזק מרבי ונותנת לו ברק שאינו דוהה ואינו משתנה עם השנים. במקומות רבים בעולם משתמשים בגרניט לציפוי קירות מבנים מפוארים ואף כמשטחי עבודה. עוד חומר אופנתי הוא הצפחה. מדובר באבן שכבות המצויה במקומות רבים בעולם, בעלת טקסטורה מיוחדת המורכבת שכבה על גבי שכבה, והשכבות יוצרות מראה פראי עם אווירה ואופי ייחודיים. אבן הצפחה מופיעה בטבע בשלל צבעים וגוונים, מהבהירים ביותר ועד כהים כגון חום ושחור. אחת מתכונותיה הבולטות היא עמידותה הגבוהה בפני שחיקה וכן ספיגה של רטיבות וכתמים. במקומות שונים בעולם משתמשים בצפחה כרעפים לכיסוי גגות וכציפוי קירות ואף לריצוף. האבן המוכרת ביותר היא השיש, אבן גיר מקבוצת ה"ליים סטון", שם כללי לקבוצת אבנים בגוונים שונים שעברו תהליך מטמורפי של התחממות והתקררות באדמה במשך מיליוני שנים. לאבן השיש יש ברק אופייני בגלל הקריסטלים והקוורץ שטבועים בה ומרכיבים אותה. אפשר לצפות בשיש קירות מבנים וכן להרכיב "שטיח" שיש ולרצף בו משטחים. במשך שנים רבות היה השיש חומר הגלם העיקרי שהשתמשו בו בבנייה במבני ציבור ובבתים פרטיים שרצו לשוות להם מראה יוקרתי. שיש קאררה, שיובא מאיטליה, היה מהנפוצים ביותר. היום משתמשים בעיקר בשיש בעל גוון בהיר הנקרא "קרמה", והוא הקרוב ביותר במראהו לאבן חברון המוכרת מהמטבחים של פעם. אולם בעוד שימוש באבן חברון יוצר אפקט כפרי משהו, השיש מביא למראה "עירוני" ויוקרתי יותר. האבן בה"א הידיעה של ימינו היא דווקא האבן המקומית, הנחצבת בארצנו: אבן חברון לבנבנה עם גידים ורדרדים, אבן מצפה שגווניה נעים בין צהבהב בהיר לצהוב, אבן חלילה שצבעה קרם, אבן יטה הצהובה ואבן ביר זית האפרפרה־ירקרקה – כל אלה שייכות לקבוצת אבנים הנחשבות אופנתיות בעיצוב בשנים האחרונות. לעתים קרובות אפשר למצוא באבן גיר צורות מאובנים. יש המתייחסים למאובנים כאל מפגע ומבקשים למיין עבורם חומר נקי ויש המחפשים לוחות ובהם כמות רבה של מאובנים. למעשה, אבן חברון שימשה משטח עבודה במטבחים עד שצו האופנה בבנייה בשנות השמונים דחק אותה הצדה. לוחות גרניט בצבעים של חום ושחור הפכו אז לכוכבי על בקרב המעצבים. אולם לאחר שנים מספר שבה האבן החביבה והישנה ותפסה לה מקום של כבוד במשכננו. אפשר לחפות קיר אחד בבית ליצירת אווירה חמימה (רבים נוהגים לחפות את הקיר מאחורי הקמין).
אפשר לחפות את קירות האמבטיה באבן בגובה מלא או רק חלק מהקיר באבן ואת שאר הקירות לסיים בטיח מגוון עם מרקם גרגרי המיועד למקומות לחים. אפשר לגוון את הטיח הזה בקשת רחבה של צבעים וגוונים ולהתאימו לאווירה שמעוניינים בה. גם כיורי אבן חצובים מגוש מקובלים היום בבתים, ואין כל בעיה לקבל כיור כזה כמעט בכל מידה וצורה. לאחר סיום הנחת האריחים בודקים שמפלסם אחיד. אם גובה האריחים אינו אחיד, יש לבצע ליטוש ולאחד את הריצוף לאותו גובה. לסיום יש להמתין כשבועיים ולמרוח "סילר" על כל המשטח, להגנה על האבן. קיים סילר בגימור מט ובגימור מראה רטוב, ומומלץ לבחור בחומר של יצרן ידוע ולא להתפשר על האיכות, כיוון שסילר טוב ישמור על האבן שנים רבות. וכמו בכל דבר, כדאי לתכנן מראש ובקפידה את השימוש באבן ולהיזהר שלא להפריז בריבוי סוגים וסגנונות, שכן יופייה בפשטותה, וצריך לתת לה לדבר בעד עצמה. |
במסגרת מגמת השיבה אל הטבע בתחומי חיים רבים ניכרת הכמיהה אל הטבעיות והפשטות גם בשילוב של אבן טבעית בבנייה ובעיצוב. מפירמידות וארמונות ועד חדר האמבטיה פורסם 27.6.11 |
אביב בישראל - ממעוף הציפור
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 526
[name] => מזרח-תיכון
[slug] => middle-east
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 526
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 1871
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 402
[name] => ישראל
[slug] => israel
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 402
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 2782
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )