אבודות באמזונס

אומרים אמזונס, חושבים על יערות גשם, סביבה אלימה ומקום שקל ללכת בו לאיבוד. מגוון עצום של בעלי חיים וצמחייה טרופית לחה, פראית וסבוכה מכסים חלקים ניכרים של אחד מאגני הניקוז הגדולים בעולם, האגן של נהר האמזונס (Amazonas), המשתרע על שטח עצום של כשישה מיליון קילומטרים רבועים בברזיל, פרו, קולומביה, אקוודור, בוליביה וחלקים מוונצואלה.
במשך שנים רבות שלטה בכיפה הסברה שהקרקע באמזונס דלה וענייה מכדי לקיים חקלאות מפותחת ולכלכל אוכלוסיות אנושיות גדולות לאורך זמן. ההנחה הרווחת היתה כי באזור חיו בעבר (כמו היום) שבטים בודדים, שהתאימו עצמם לסביבה האלימה וחיו אורח חיים פשוט. את הדעה הזאת מפריכה כעת קבוצת חוקרים בראשות הארכיאולוג והאנתרופולוג מיכאל הֶקנברגר מאוניברסיטת פלורידה.
ממחקרם עולה כי בין השנים 1200 ל־1600 לספירה פרחה ושגשגה בלב האמזונס חברה מפותחת וגדולה יחסית. זה היה במרכז ברזיל של היום במדינה המכונה מאטו גרוסו (Mato Grosso), באזור המכונה נהר שינגו העליון (Upper Xingu), בקצהו הדרום־מזרחי של אגן האמזונס. במקום הזה חיים כיום שבטי הקויקורו (Kuikuro), שארים רחוקים של בני שינגואנוס (Xinguanos) שחיו במקום במאות הקודמות.
קבוצת החוקרים, שעימה נמנו גם כמה צ'יפים משבט הקויקורו, שהתה באזור במשך כמה שנים וחשפה עדויות לקיומן של כמה קבוצות יישובים, סך הכל 19 במספר, בהן לפחות ארבעה מרכזי התיישבות גדולים. כל אשכול יישובים מנה על פי ההערכה עד 5,000 בני אדם. היישובים נבנו סביב כיכרות גדולות, שמהן יצאו דרכים ישרות בזוויות דומות וחיברו את כל היישובים לרשת אחת. בשרידי היישובים שגבלו באדמות ביצה נמצאו עדויות לגשרים עתיקים ולתעלות.
על פי הקנברגר, שרידי ההתיישבות שנמצאו, מבנה הדרכים וכיוונן, כולל מיקום המבנים, מצביעים על כך שהחברה הקדומה של בני שינגואנוס היתה מפותחת: היא הבינה את מקומה ביקום, והתייחסה למיקום השמש ולקבוצות כוכבים מסוימות. הארכיאולוג והאנתרופולוג האמריקאי מציין עוד שהצאצאים המודרנים של השינגואנוס, בני הקויקורו, ממשיכים ובונים כיום דרכים בצורה דומה לזו שבנו אבותיהם.
במאמר שפרסם באחרונה צוות המחקר בכתב העת המדעי "סיינס", מוצגות גם תמונות לוויין, שמהן אפשר להעריך כי השטח שבין היישובים היה שטח משותף, שאורגן בצורה מתואמת. סימנים מסוימים מעלים את האפשרות שהשטח שימש מעין פארק גדול. הצילומים מראים בבירור כי הצמחייה הגדלה כיום במקום שונה לחלוטין מהיערות הקדומים יותר הגדלים בסביבתה.
כיצד התקיימה החברה המפותחת הזאת? האם היתה במקום חקלאות מתקדמת? התשובות לשאלות אלו ואחרות אינן ברורות. האתנולוג הברזילאי קרלוס פאוסטו, שהיה שותף בקבוצת החוקרים, טוען כי ההנחות המקובלות באשר לטיבן הירוד של הקרקעות באמזונס שגויות. לדבריו, האדמות הללו דווקא פוריות, בזכות הצפות עונתיות המעשירות את הקרקע בחומרים מזינים. אם הוא צודק, עולה שאלה נוספת, לא פחות מרתקת: האם גם במקומות אחרים באמזונס, המכוסים כיום צמחיית עד, התקיימו לפני הגעת האדם הלבן לאמריקה חברות מפותחות אחרות?