משק כנפי הפרפר

למרות שמו, כחליל הגליל כבר לא חי בגליל, להוציא אוכלוסיות קטנות בשולי המירון. חובבי הפרפרים כבר חשבו שכמעט נכחד. עד שבתחילת שנות התשעים תלמיד תיכון בשם גיא יחזקאל העלה ברשתו פרפר. הוא הסתכל בו והתקשה להאמין כי אכן זהו כחליל הגליל. ספק אם עין בלתי מיומנת תבחין בו: כחליל הגליל הוא פרפר לא גדול ודהוי למדי. על פי רוב הוא נח על דרדרים.
את התרגשותם של חובבי הפרפרים החליף מהר מאוד החשש: השטח העזוב בחפציבה הוא מהשטחים שנדל"ניסטים לוטשים אליהם את עיניהם. "כתבתי מכתב לראש העיר", מספר ראש אגודת חובבי הפרפרים, דובי בנימיני. לדבריו, היתה הסכמה שבעל־פה שבשטח הזה לא נוגעים. לבעלת השטח, חברת שיכון עובדים, היו תוכניות אחרות.

כשד"ר גיא פאר מניף את הרשת בזריזות, אני לא מספיק אפילו לראות את הפרפר שיזכה בתוך שניות אחדות לשתי נקודות טוש חדשות על הכנף — אדומות, כחולות או שחורות, בהתאם ליום ולמקום. סימון. מכשיר הג'י.פי.אס יפלוט את הנ"צ המדויק, וסטודנטית אחת לביולוגיה ("זה עדיף על מלצרות"), תרשום את הפרטים: המיקום, מין הפרפר, מעשיו, שיעור כיסוי הקרקע בצומח, ושאר מאפיינים.

הלך הפרפר אל הנמלה
גיא פאר, אקולוג וחובב פרפרים, גילה מערכת יחסים מיוחדת בין פרפרים לנמלים. הוא אומר שזו תגלית מרעישה השופכת אור על הקשרים בין השניים: הפרפרים מטילים את ביציהם ליד קני הנמלים, וכשהזחלים בוקעים, הנמלים לוקחות אותם אליהן, מאכילות אותם ודואגות לצורכיהם. באופן פרדוקסלי, המחקר נעשה מטעם חברת שיכון עובדים, בתור חלק מתסקיר ההשפעה על הסביבה שהחברה נדרשה להגיש קודם שיאושרו תוכניותיה. מעולם לא הוכן תסקיר הבוחן את השפעת הבנייה על חייו של חרק.
לפני שנתיים היה נדמה שגורל הפרפרים נחרץ. השטח "הופשר" לבנייה, והתוכניות להקים שכונה בת כ־2,700 יחידות דיור קרמו עור ושרטוטים. השכונה זכתה לשם "שכונת הפרפרים". חובבי הפרפרים — קבוצה של עשרות אנשים — יצאו למאבק. הם הפגינו, נפגשו עם החברה הקבלנית, עם הגורמים הממסדיים הנוגעים בדבר, ופה ושם הצליחו להעלות את הנושא בתקשורת. שגרה מתישה של מאבק סביבתי. ואז, למרבה ההפתעה, העלילה שינתה כיוון.

בנימיני מספר על ישיבה שנערכה במשרד לאיכות הסביבה: "ראיתי שההבנה מחלחלת לכל המשתתפים, אף אחד לא קם והתחיל לדבר בלהט נגדנו. זה היה דבר גדול. אני חושב שאנשים לא הבינו שמשק כנפי ההיסטוריה נשמע בישיבה הזאת. פתאום הם מבינים שהגלגל התהפך, והם חייבים ללכת איתנו".
לפני שאישור התוכניות הונח על שולחן הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, פנתה חברת הבנייה לאקולוג ד"ר רון פרומקין בבקשה שיחווה את דעתו על סיכויי הישרדותו של כחליל הגליל. "אמרתי להם שהמין יכול להיכחד, ושכל פעולה בשטח תסכן את הפרפר", מספר פרומקין.

עוד לפני גילוי הפרפרים המשרד לאיכות הסביבה ראה במקום חוליה חשובה לשמירת רצף השטחים הפתוחים, ולנוכח חוות הדעת של פרומקין, דרש המשרד ביצוע תסקיר לפני אישור התוכניות. בשתי הדקות הראשונות של ישיבת הוועדה המחוזית שדנה בעניין עוד היו גיחוכים, אבל לאחר מכן הדיון נעשה רציני, וחברי הוועדה הורו על הכנת התסקיר — במימון שיכון עובדים.

מחקר אקולוגי במימון חברת הבנייה
פרומקין, איש מקצוע מהשורה הראשונה ופעיל שמירת טבע בעצמו, קיבל עליו את ריכוז המחקר שבו משתתף גם ד"ר יעקב עופר, חוקר נמלים. חובבי פרפרים אחדים תמהו מה פתאום חברת שיכון עובדים מממנת את המחקר הגדול, ומה גם שעתה מעסיקה החברה את פאר, שהיה ממובילי המאבק נגדה. התשובה הפשוטה היא שהחוק מחייב אותה. התשובה היותר מורכבת היא שכפי הנראה החברה באמת נוקטת מידה מסוימת של התחשבות בסביבה. הציניקנים יאמרו שההתחשבות בסביבה היא בראש ובראשונה תמיכה באנשי שמירת הסביבה. כך או אחרת, מדובר במחקר גדול ורציני על אודות פרפר שלא ידעו עליו דבר כמעט.

פרומקין רואה במחקר הזה, המעסיק כ־15 עובדי שדה, תקדים: "הקדשנו מאות ימי עבודה לחקור את הפרפר. קרוב לאלף שעות עבודה רק בחודש האחרון. אין ספק שמבחינה זו ישראל צריכה להיות גאה שמתייחסים בה גם לפרפר קטן כזה בכבוד הראוי לו". בין היתר נסקרו שטחים בעלי מאפייני צומח החביבים על הפרפר, מנחל פולג ועד נחל תנינים. הוא נמצא גם בשטחים אחרים, למשל בחולות קיסריה, באזור צומת אולגה ובשולי פארק השרון. לפרומקין ברור שהפרפר אינו בסכנת הכחדה.

מי שקיווה שהפרפר יעצור לחלוטין את הבנייה יכול להתאכזב. ועם זאת, ככל הנראה תוכניות הבנייה ישונו כדי לאפשר לאוכלוסיית הפרפרים הגדולה של חפציבה לשרוד. בעיריית חדרה מצהירים: "נעשה את המקסימום כדי לא לפגוע באוכלוסיית הפרפרים". גם פרומקין משוכנע שהפרפרים יזכו להתחשבות. בשיכון עובדים מבטיחים לתכנן את השכונה בהתאם להמלצות של פרומקין. לא נותר אלא לקוות שיעמדו בהבטחתם.